על סינת'י ומהפכה /// ליאת רוזנבלט על ארבע אימהות מייסדות במוזיקה האלקטרונית

Photo by Oleg Ivanov on Unsplash

מלחמת העולם השנייה הביאה איתה המון צלילים חדשים ולא מוכרים: אזעקות שבקעו מצופרי האוויר בימי הבליץ, רעש מטוסים, צליל מונוטוני של תעשיות חדשות שהפכו ליותר ויותר דומיננטיות וכן רעשי התיעוש המהיר שהתרחש בזמן המלחמה ולאחריה. חלק קטן של נשים מצאו את ההרמוניה בכאוס הצלילי והפכו אותו למקור להשראה מוזיקלית. בעוד שעד מלחמת העולם השנייה מקומן של רבות היה במטבח או לכל היותר בעשייה שנחשבה "נשית", הרי שבמלחמה רבות הצטרפו לאותן תעשיות "גבריות" וקולן החל בזהירות ובאיטיות להישמע.

לנשים היה יותר קל להיכנס לשדה היצירה של המוזיקה האלקטרונית. ככלל, השליטה בשדה המוזיקה הייתה של מלחינים גברים. אבל בשנים לאחר מלחמת העולם השנייה מוזיקה אלקטרונית לא נחשבה בכלל כנישה מוזיקלית. המלחינות והמלחינים לא הוכרו כמוזיקאים, אלא במקרה הטוב "רק" כטכנאיות/ מדעניות (חלקן אגב הגיע מרקע זה) ובמקרה הרע כקוריוז. רעיון המוזיקה האלקטרונית כגוף יצירה אמיתי שיש להתייחס אליו נדחה כליל על ידי המוסדות המוזיקליים הגבריים השמרניים, עד שהגיעו כמה מלחינות ומוזיקאיות שהביאו לשינוי של ממש בשדה היצירה הזה, ובין היתר העבירו את המוזיקה האלקטרונית אל קדמת הבמה, אבל לא רק: אותן נשים גם ביקשו להשמיע את הקול הנשי המושתק והן הצליחו לחולל מהפיכה של ממש שאת הגלים שלה אנחנו חשות היטב עד היום.

דליה דרבישייר, פאולין אוליברוס, וונדי קרלוס, לורי אנדרסון. ארבע נשים בנות הדור שלאחר מלחמת העולם השנייה. למרות שהמלחמה לא הייתה נקודת המוצא או ההשראה עבור כולן, הדור הזה נחשב לדור הראשון והמייסד של מוזיקה אלקטרונית. אני מודעת לכך שיש עוד רבות וטובות, אבל בחרתי באלו שבעיניי נתפסות כפורצות דרך.

צלילים של פוסט-מלחמה: דליה דרבישייר Delia Derbyshire

דרבישייר האנגליה שנולדה ב-1937 הייתה "ילדת מלחמה", והעידה שצלילי האזעקות העולות והיורדות של צופרי האוויר וההפגזות שהגיעו בעקבותיהם ריתקו אותה כילדה ונתנו לה השראה מאוחר יותר בעבודתה המוזיקלית. באמצע שנות ה-50 היא סיימה תואר משולב במתמטיקה ובמוזיקה. אחרי שבין היתר ניסתה להשתלב בחברת התקליטים 'דקה' (אבל נדחתה כי לא העסיקו אז נשים), היא "נחתה" ב-1960 כטכנאית מוזיקלית באולפני ה-BBC והשתלבה במה שנקרא "בית המלאכה הרדיופוני של ה-BBC": מעבדה אלקטרונית שבה "בושלו" אפקטיי סאונד לרדיו ולטלוויזיה לפתיחים של תוכניות מדע בדיוני ואימה.

דרבישייר עבדה במקום תוך כדי שהיא ניצלה את הידע והיכולות המתמטיות שלה ואת היצירתיות המוזיקלית שלה. ב-1963 היא עבדה במשך כ-40 שעות (!) על הפתיח בעל הצליל הפוטוריסטי של סדרת הטלוויזיה הפופולרית 'ד"ר הו'. בפתיח, אשר בנוי מריבוד של גלי קול אלקטרוניים, ניתן ממש לשמוע את השפעת צופרי האוויר מימי ילדותה. היא קיבלה עליו קרדיט רק בשנת היובל לסדרה, מאחר שמי שהלחין ועשה את העיבוד הסופי של הפתיח היה המלחין הידוע רון גריינר. למרות בקשתו של גריינר לתת לה קרדיט, ה-BBC סירבו בתירוץ שהם מעדיפים שהטכנאיות שלהם תישארנה אנונימיות.

הפתיח המפורסם שלה חולל מהפכה בתרבות הפופולרית, כאשר הביא אות מוזיקלי שהיה בנוי כולו מצליל אלקטרוני אל כל בית באנגליה ובהמשך לכל העולם. ההשפעה שלו הייתה עצומה, כפי שהעידו בהמשך מוזיקאים ומוזיקאיות שגדלו על התוכנית. דרבישייר נפטרה ב-2001 באנונימיות יחסית, ואת ההכרה בהשפעה הבלתי מבוטלת שלה על המוזיקה האלקטרונית היא קיבלה רק לאחר מותה.

 דארבישייר מספרת כיצד היא בונה רצועה אלקטרונית באמצעות גלי קול (דקה 1:15)

"האזנה היא אקטיביזם" – פאולין אוליברוס Pauline Oliveros

כילדה, פאולין אוליברוס הוקסמה מצלילי מנוע המכונית המשפחתית וצלילי הגלים הקצרים ברדיו. היא קיבלה מאִימה מכשיר הקלטה והעידה שהיכולת להקליט ולעשות מניפולציה על הצלילים שינתה את מסלול חייה. אוליברוס האמריקאית החלה את דרכה המוזיקלית כחברה ב-San Francisco Tape Group Center – קבוצת אומנים עצמאית שפעלה בתחילת שנות ה-60 וכללה משוררים, ציירים ומוזיקאים. הרעיון המנחה היה שכל אחד יוצר לעצמו כאינדיבידואל שאינו תלוי בחבר.ה ולאוליברוס הדבר היה חשוב ביותר: היא ידעה שהיא שונה ומוקצית הן כמוזיקאית אלקטרונית והן כלסבית, ולכן העבודה שלה קיבלה באופן מודע ממד פמיניסטי. הכלי האלקטרוני הפך להיות עבורה לא רק מטרה מוזיקלית, כי אם אמצעי לאמירה חברתית-פוליטית. היא לא ביקשה ליצור מוזיקה לשם ההנאה, אלא מוזיקה שתעזור לה ולאחרים לגדול כאינדיבידואלים.

בהמשך, בעקבות טראומת מלחמת וייטנאם, ביקשה אוליברוס ליצור מוזיקה שתחבר אותה לאיזו שלווה פנימית וטבעה את המושג "האזנה מעמיקה" (Deep Listening), אסתטיקה הקושרת כמה עקרונות: אימפרוביזציה, מוזיקה אלקטרונית, טקסיות, למידה ומדיטציה. אוליברוס הייתה פורצת דרך לא רק בזכות הערך החדשני של העבודות שלה, אלא משום שביקשה מהמאזינים לנסות דרך אחרת של האזנה לצלילים ושאפה לעורר חשיבה, ביקורת ואקטיביזם דרך המוזיקה שלה.

אוליברוס מסבירה על ההבדל בין שמיעה והאזנה למוזיקה:

מוזיקה אלקטרונית להמונים – וונדי קרלוס Wendy Carlos

וונדי קרלוס, מוזיקאית ופיזיקאית מחוננת, הצליחה לפרוץ את תקרת הזכוכית עבור המוזיקה הנשית-אלקטרונית ביותר ממובן אחד: היא הוכיחה שמוזיקה אלקטרונית יכולה וצריכה לקבל הכרה כשדה מוזיקלי לכל דבר ועניין; והיא הוציאה תקליט שהוא כולו עיבודי סינתיסייזר 'מוג' ליצירות של באך. קרלוס שעיבדה את היצירות של באך מאלף ועד תו על ה'מוג' בלבד, הייתה הראשונה להלחין ולעבד על הסינת' יצירה שלמה, במקום להשתמש בו רק ככלי רקע. בשנת 1964 המציא רוברט מוג את הסינת' המודולרי הראשון (שקרלוס אף סייעה בפיתוחו), שכלל בין היתר לוח קלידים, והפך את הסינת' לנגיש עבור עבור מוזיקאים. התקליט Switched on Bach של קרלוס שיצא ב-1968 זכה להצלחה מסחרית מפתיעה וחסרת תקדים (האלבום זיכה את קרלוס ב-3 פרסי 'גראמי'). עד היום הוא נחשב לאחד התקליטים הקלאסיים הנמכרים בהיסטוריה, למרות שמדובר במוזיקה אלקטרונית.

Switched on Bach תפס את אוזנו של סטנלי קיובריק וב-1971 קרלוס הלחינה ועיבדה את פס הקול הפוטוריסטי והגאוני של 'תפוז מכני'. פס הקול כלל עיבודי סינת' ליצירות קלאסיות של פרסל, רוסיני, בטהובן וכן יצירות מקוריות שלה. הוא נחשב עד היום לנועז ופורץ דרך במוזיקה האלקטרונית בכלל ובז'אנר פסי הקול בפרט, וכאחת היצירות האלקטרוניות המשפיעות ביותר על גל הסינת'-פופ של סוף הסבנטיז-תחילת אייטיז. כחלק מהאווירה הפוטוריסטית שניסתה קרלוס להעביר, היא עשתה גם שימוש ב-:Vocoder פלגין המאפשר להעביר קול אנושי דרך הסינת' והיא הייתה אחת הראשונות להשתמש בו. קיובריק אף ביקש מקרלוס להלחין את פס הקול לסרטו 'הניצוץ', אבל בסופו של דבר הוא בחר שלא להכניס כמעט שום רצועה מלחניה. ב-1982 אולפני 'דיסני' פנו אל קרלוס וביקשו ממנה להלחין את פס הקול למה שאחר כך היה משוברי הקופות של אותה שנה – 'טרון'.

ככל שההצלחה והפופולריות של עבודותיה גדלו, קרלוס כמעט ולא נראתה בציבור ושמרה בקנאות על חייה הפרטיים. עוד בימי העבודה על Switched On Bach קרלוס החלה בניתוחים לצורך התאמה מגדרית, ובזמן העבודה על פס הקול של 'תפוז מכני' היא עברה סבב ניתוחים נוסף. ב-1979 יצאה קרלוס מהארון כטרנסג'נדרית בראיון למגזין 'פלייבוי', וסיפרה שהחליטה לעשות כן מאחר והסבל הנפשי בעקבות הסתגרותה בארון המגדרי הפך למצב מסכן חיים.

קרלוס לא רק הפגינה גאונות מוזיקלית והייתה בין הראשונות להנגיש את המוזיקה האלקטרונית להמונים, אלא אף הייתה המוזיקאית האלקטרונית הטרנסית הראשונה שזכתה להצלחה מסחרית. היא סללה את הדרך והיוותה השראה למוזיקאיות.ים נוספים.ות מהקהילה הלהט"בקית. היא הייתה המוזיקאית הטרנסית הראשונה שידעה לנצל את המוזיקה האלקטרונית כמקום המפלט, כמרחב לחופש אומנותי, ובסופו של דבר לחופש לחיות לפי הכללים שלה. במבט של ימינו על הנורמות החברתיות של תחילת שנות ה-70, הישג כזה נשמע כמו מדע בדיוני.

קרלוס מדגימה את העבודה על ה'מוג':

הסיפור האנושי דרך הצליל האלקטרוני – לורי אנדרסון Laurie Anderson

לורי אנדרסון נחשבת לאחת מחלוצות האומנות הרב-תחומית: היא אומנית ספוקן-וורד, משוררת, מוזיקאית, מלחינה, ציירת ועוד. בסוף שנות ה-70 היא הפכה לאומנית מוכרת ומוערכת: אנדרסון שיתפה פעולה עם הקומיקאי אנדי קאופמן, אומני אוונגרד כמו המוזיקאי ג'ון גיורנו והסופר וויליאם ס. בורוז, ערכה מופעי מולטימדיה שבהם שילבה התנסויות באלקטרוניקה ותאורה, ואפילו המציאה כמה כלי נגינה אקספרימנטליים כגון כינור שעליו מתחה סרט מגנטי במקום שערות סוס.

בשנת 1981 היא הוציאה את הסינגל Oh, Superman במספר לא גדול של עותקים. בסינגל אנדרסון שרה ומדברת דרך Vocoder על רקע לופ של צליל נשימה סרעפתית. באופן מפתיע, השיר האקספרימנטלי שנמשך שמונה ומשהו דקות הגיע למקום שני במצעד הסינגלים הבריטי באותה שנה, מה שהביא את חברת 'וורנר' להחתים אותה כמעט במקום על חוזה הקלטות והופעות לשבעה תקליטים. תקליט הבכורה שלה, Big Science (1982), מבטא רעיון שאנדרסון עסקה בו גם בשנים הבאות: הפיכת הטכנולוגי לאנושי, אולי בניסיון להתגבר על האימה מהשתלטות המוחלטת של הטכנולוגיה על האנושות.

אני חושבת שמעבר להיותה פורצת דרך מבחינה מוזיקלית, יש ביצירה של אנדרסון שני אלמנטים שלא היו דומיננטיים לפני כן ביצירה האלקטרונית הנשית: האחד הוא הכוח לספר סיפור על ההוויה האנושית כולה מתוך החוויות האישיות שלה, פעמים רבות עם דגש על האלמנט הטכנולוגי שנטמע בכל תחום בחיינו. השני הוא הביקורת החברתית-פוליטית הגלויה שהיא שילבה ביצירותיה כבר מתחילת הקריירה שלה. היא חיבקה את ההתפתחות הטכנולוגית, התענגה וניגנה על כלים אלקטרוניים, אבל לא שכחה להזהיר את הקהל שלה מפני ההיבטים השליליים של ההתפתחות הטכנולוגית. דוגמה לשילוב הזה אפשר למצוא  בסרט ובפס הקול Heart of the Dog (2015): אנדרסון הזהירה בו מפני היכולת של הממשל האמריקאי לעקוב אחרי האזרחים אחרי אירועי 11 בספטמבר; ובאותה נשימה נפרדה מאִימהּ, מכלבתה האהובה וציטטה חלקים מספר המתים.

בזכות ארבע הנשים הללו ועוד רבות וטובות נוספות, המוזיקה האלקטרונית כיום היא מזמן לא נישה או קוריוז, כי אם קלידוסקופ מרהיב של ז'אנרים, צלילים וגם צורת ביטוי לזהויות מגדריות שונות. בשנים האחרונות לצד מוזיקאיות אלקטרוניות, נמצאות יותר ויותר מוזיקאיות אלקטרוניות טרנסיות שזוכות להצלחה גדולה כמו ארקה וסופי המנוחה. אני חושבת שיש קשר מובהק בין החופש והיכולת למתוח את גבולות הצליל, לשבור אותו וליצור משהו חדש לגמרי ובין היכולת של מוזיקאיות.ים רבים.ות לבטא את הזהות שלהם.ן דרך הפלואידיות של הצליל האלקטרוני. מה שהיה בתחילה מקום מפלט לביטוי אומנותי עבור הנשים, הפך למרחב מוזיקלי שבו יש לכולן.ם את האפשרות ליצור ולתת ביטוי למי שהן.ם. המוזיקה האלקטרונית גם מלמדת את המאזינים.ות לקבל ללא שיפוטיות או מוסרניות את מי שנתפסו כאחרים.ות. אני מאמינה שבאופן הזה, הושלמה המהפכה ששאפו לחולל האימהות המייסדות באמצעות המוזיקה אלקטרונית.