חנוך לוין מסמפל את ביבי /// ריאיון עם אבנר גייגר, יוזם הפרויקט 'מילה שלי! – משירי חנוך לוין'

עיצוב עטיפה: Lamur creatives

כבר עברו כמה חודשים טובים מאז שהזמנתי את אבנר גייגר לסלון ביתי. זה היה השבוע החם ביותר בשנה, לא זמן לצאת החוצה. למרות שהנורה בסלון החליטה לפרוש לפנסיה, העדפנו לשבת בסלון במזגן, בחושך, ולדבר על כתבי חנוך לוין (פולניה זה כאן!). אבנר, היוזם והמנהל המוזיקלי של הפרויקט 'מילה שלי! – משירי חנוך לוין', חזר מאז לברלין הקרירה שם הוא גר ופה החורף הישראלי החל לתת אותותיו. החודש, לאחר המתנה ארוכה, יצא האלבום המלא והוא זמין להאזנה בכל המדיות הדיגיטליות.

אבנר, ספר קצת על הפרויקט
״האלבום הוא פרי עבודה משותפת עם שאול בסר, המפיק המוזיקלי של הפרויקט. אני הלחנתי את השירים וניהלתי מוזיקלית את הפרויקט. במיוחד בתקופת כהונתם של ביבי וטראמפ – הרגשנו שחשוב לנו לקחת את הטקסטים של לוין שעדיין רלוונטיים היום ולחבר אותם למוזיקה עכשווית שתנוגן ברדיו. השירים האלה הולחנו יפה לבמה… אז חשבנו ׳איך נתקשר עם קהל עכשווי שיקשיב לו ברדיו ובספוטיפיי?׳״

הרומן שלך עם חנוך לוין הוא לא חדש. גם ב'אישקוף', אלבום הבכורה שלך מ-2013, יש שירי משוררים ובפרט את 'כשאהיה גדול אהיה קטן' של לוין
״מגיל נורא נורא צעיר אני אוהב אותו. קראתי את לוין בגיל שמונה כבר כשהייתי תולעת ספרים. ההומור שלו, הגס והחצוף, נורא הצחיק אותי. ב'העקידה' למשל, יצחק מנסה להוריד את אברהם מהרעיון והייתה בזה כזו וולגריות שכבר בגיל צעיר השפיעה עלי. חוץ מזה, הכתיבה שלו מאוד מזמינה לחנים; הטקסט כתוב בהרבה מאוד מקרים בצורה מאוד מוזיקלית, בתוך השירה חבויים מצלולים די בולטים״.

׳מילה שלי׳, לפחות אם לשפוט על פי 'הבטחה', הסינגל הראשון עם שאנן סטריט, הוא אלבום מאוד שונה מהמוזיקה שיצרת באופן עצמאי, שהיא הרבה יותר שקטה
״הלכנו הרבה יותר רחוק אפילו. זה לא אלבום שהוא רק היפ הופ וסימפולים, שזה משהו שנורא הדליק אותי. יש בו הרבה יותר צבעים. פחות חשוב מה השפה שלי עכשיו כמלחין, אתה מסתכל על טקסט ואתה מבין מה הוא רוצה ומה הוא צריך. ניסינו לקלוט איזה וייב השיר מבקש. למשל ׳הבטחה׳ זה נאום? אז בוא נעשה את זה נאום! הלחן המקורי שלי היה לחן גנרי רוקנ'רולי וחמש דקות אחרי שכתבתי אותו זה היה 'לא, לא, לא – בוא נביא היפ הופ'. 'מילה שלי זאת מילה', לדוגמא, הוא סימפול של ביבי. רצינו לעשות משהו קצת מוזר״.

ספר על עוד שירים מהאלבום
״קודם כל על 'מילה שלי' ספציפית נוספו עוד המון שכבות, הביט המקורי בכלל היה ביט קאריבי שמזכיר את סטטיק ובן-אל. שאנן הביא אנרגיות של פרשנות ורעיונות והיה מאוד מעורב: הביט התימני של שירן (קרני – ש"ר), אייל תלמודי הביא את הקטע שלו, היה גם טוויסט צועני – מעין מוזיקה שצוחקת על השטעטל. חיבור בלתי אפשרי כזה.
הבאנו גם שירים סטנדרטיים מהרפרטואר של לוין, כמו 'אבי היקר כשתעמוד על קברי' – השיר הכי איקוני מ'מלכת אמבטיה'. קרה שם משהו נורא מעניין כי זה השיר השלישי שהלחנתי בחיים – בכיתה י"א בגיל שבע-עשרה עם שלוש אצבעות על הפסנתר, בעיבוד שהוא מעין התנגדות לטקס השכול. לא הכרתי את 'מלכת אמבטיה', פשוט פתחתי את הספר והשיר הזה דיבר אליי. השמעתי אותו לשאול והוא מאוד התלהב. הצענו את השיר לאיתי טיראן והוא ישר אמר כן. קרה משהו נורא מעניין כי תמיד שרתי את השיר בקול של נער בן שבע-עשרה, קול נורא נורא גבוה, הקול של החייל הזה שמת בתול ונערי.

איתי בא ואמר ׳בואו נוריד את זה ממש נמוך׳. דווקא כדי לתת לשיר פרספקטיבה של ׳עברו חמישים שנה מאז שהשיר נכתב והבחור הזה כבר נרקב בקבר׳. השיר ממש השתנה, נהיה מאוד אפל ולאונרד כהני כזה. גלעד הקסלמן מנגן בגיטרה עם טייק מאוד בלוזי״.

הבאתם דמויות רציניות לבצע את השירים בפרויקט
״הרעיון היה להביא דמויות. יכולתי גם אני לשיר את השיר הזה. אבל רצינו שכל אחד יספר סיפור בעצם האישיות שלו. אנחנו חשבנו איזה שיר בפרויקט מתאים לכל אחד והצענו, היו כאלה שרצו שירים מסוימים ובעצם הבחירה הם הביאו מהאישיות שלהם״.

אתה חי בברלין. איך האלבום הזה קרם עור וגידים?
"הרבה בהתכתבות עם שאול שהיה אחראי על העיבודים וההקלטות, ובסשנים מאוד אינטנסיביים פה בארץ. ככל שהתהליך התקדם התחלתי כבר ממש לכתוב שירים למבצעים ספציפיים ולהתאים להם את העיבודים. בעצם הכל התחיל לפני שלוש שנים, קראתי בשלוש השנים האלה כל דבר שלוין כתב. ממש חקרתי את הדמות שלו, גם ביוגרפית וגם ככותב ומחזאי. החלטנו ליצור אלבום אחד שמוקדש לסאטירה ואלבום שני שמוקדש לשירים המאוחרים, וזו המשימה הבאה. שאול ואני ממשיכים באותה מתכונת, אני המנהל המוזיקלי והוא המפיק המוזיקלי של הפרויקט הזה: הוא לוקח את הדמו שאני שולח לו ומתקדם משם, ועובדים בהתכתבות״.

זו פעם ראשונה שאתה עובד על יצירה פופולרית?
״כן, עם 'אישקוף' כיוונתי פנימה. ׳מילה שלי׳ התחיל כשטיילתי בספרד, בקמינו; הייתה לי שם הבנה מאוד עמוקה של כמה חשוב לי להביא יצירה שיוצרת קשר עם אנשים וספציפית עם ישראליים, גם בגלל שהמגורים שלי בברלין. לקחתי איתי לטיול כמה טקסטים על הפלאפון בלי לדעת למה, פשוט התחשק לי, ותוך כדי הליכה כתבתי כמה שירים. פשוט שרתי לפלאפון תוך כדי שאני הולך עם עצמי בכרמים בריוחה. בגלל זה היה מאוד מעניין ללכת למבצעים שהם לא אני, אנשים שיש להם משמעות לקהל הישראלי״.

אתה עובד על עוד פרויקטים במקביל?
״חוץ מהפרויקט הזה אני כותב המון באנגלית ובעברית. אני אמנם כולי מושקע בפרויקט הזה של לוין, אבל אני כל הזמן מוצא את הימים האלה של הכתיבה באולפן בברלין, ויש כמה שירים גמורים שמחכים לרגע שאני אוכל לפתוח את המגירה".

איך אתה יודע מתי הרגע של השיר לצאת?
"זה משהו שקראתי בריאיון כלשהו עם חווה אלברשטיין. שאלו אותה ׳מה נזכרת להוציא את זה עכשיו?׳ והיא ענתה שיצירה היא כמו פרחים, והיא מחליטה מתי הרגע הנכון לקטוף ולהוציא לאור. כשאתה מתחיל ליצור פרויקט כזה אינטנסיבי, ישר נפתחות הצ'אקרות וכותבים מלא מלא מלא. יש לי המון רומנים יצירתיים מהצד ואני נורא נדלק יצירתית מכל עבודה ומכל אמן. זה מדהים לשמוע שיר שלך בקול של מישהו אחר, זה פותח את הראש וחייבים אחרי לכתוב עוד. חוץ מזה אני כל הזמן מקשיב למה שיוצא עכשיו, ומה שמעניין אותי – אני משחק איתו ורואה אם זה יוצא מספיק אותנטי. נגיד טיילר היוצר, הוא ממש מגניב אותי. בתור מוזיקאי קלאסי, אני מתעסק כל היום בבאך ומוצרט, זה הכי רחוק ממני אבל קורה שם משהו שנורא נורא מסקרן אותי״.

אני תמיד באמת תוהה כמה קלסיקאים מכירים מוזיקה עכשווית. אתם לא תקועים באיזו בועה משלכם?
״אני מכיר הרבה קלסיקאים שמכירים הרבה מוזיקה פופולרית ומודרנית ומסחרית. להקשיב למוזיקה ששונה מהמוזיקה שאתה מנגן זה דבר מאוד מפרה. משהו כללי על מוזיקה, איך שאני רואה את זה: זה הכל אותו דבר. אלו רק ענפים שונים של אותו ספורט. אנחנו נורא עסוקים בלחשוב ולבדל את עצמנו מדברים מסוימים, אבל אני חושב (שלהיפתח למוזיקה אחרת – ש"ר) נותן לנו משהו והופך אותנו ליותר טובים בתור מוזיקאים. יש להתמחות במשהו, ויש לבדל את עצמך מהדבר. אני מרגיש מאוד מחובר לכל דבר שאני עושה, כמו גם אאוטסיידר בכל דבר שאני עושה. אבל את יודעת, גם הפרויקט הזה ספציפית זה לא 'אני'. כמוזיקאי קלאסי, אני יודע לכתוב הרמוניות; ב'הבטחה' הכרחתי את עצמי לא לכתוב הרמוניות ומלודיות. התחלתי להקשיב לנאומים, אם יש לי רק קצב, מה אני עושה איתו? מה הקצב של ביבי? מה הקצב של נואמים אחרים?"

ומה למדת מזה?
"קודם כל שהם ממש ממש מאסטרים. הקשבתי לחמש שעות של נאומים של ביבי וקודם כל השתכנעתי שיש לנו ארץ נהדרת ושביבי חף מפשע ומלך". גייגר צוחק וממשיך: "הוא מאסטר בקצב, והבנתי איך אני מתחיל לפסק את השיר. הטקסט מאוד קצר בכל אופן, והקצב עזר להאריך את השיר מעבר לעשרים ושלוש שניות. הבנתי שזה יהיה מאוד מצחיק לסמפל אותו.
וגם הבנתי משהו שאחותי אמרה לי במהלך אחד המבצעים האחרונים בעזה: 'אתה יודע שהשיר הזה הוא לא על ביבי'. השיר הוא על פוליטיקאים ששולחים אנשים למלחמה. ואז הכנסנו סמפולים של עוד ראשי ממשלה, את גולדה ושרון וברק ובגין. נוצר מזה רצף בין המלחמות שמסתתר שם. יש עוד משהו שאנחנו עושים בפרויקט הזה, שאני עושה, שמושפע קצת מריק אנד מורטי: להשאיר איסטר אגז (Easter Eggs) בשירים, לדוגמא: יש לנו שיר שמסומפלים בו אוהדי ביתר עם 'שיישרף לכם הכפר', יש שיר ששינינו בו את הטמפו ל-67 73 82, כאזכור למלחמות ישראל. כלומר הפיץ' עולה ב-67% במקום מסוים".

יש באלבום הרבה ביקורת
"קודם כל לא באנו ללטף. באנו לומר את אשר על ליבנו, וגם להצחיק תוך כדי. הטקסטים לא איבדו את הרלוונטיות שלהם אחרי חמישים שנה, אני לא יודע מה יהיה עוד עשרים-שלושים. אני חושב שאנחנו חיים במקום עם כל כך הרבה בעיות וזה מוזר בעיניי שאין לזה שום שיקוף במוזיקה. אני מבין את זה גם, קשה להתפרנס ממוזיקה בארץ. יש אמנים שעושים את זה כמובן אבל זה חסר".

—

את הריאיון הזה אבנר ואני ערכנו בקיץ, לפני שהיה ברור מתי יצא האלבום והאם הופעות יתאפשרו. במהלך הריאיון שמעתי סקיצות כמעט סופיות לשירי האלבום, ובהאזנה ליצירה השלמה כעת – אין ספק שהטקסטים שנבחרו מדויקים, והגיוון שבאלבום (הן בעיבודים והן בביצוע: משפחת מושונוב, שאנן סטריט, סגול59, יוסי צברי, איתי טיראן, שירן קרני וליליאן ברטו אלמנתו של לוין) מביא אותנטיות ישראלית ממש כפי שאבנר דמיין וסיפר לי.

"פעם גם אנו אמרנו:
עוד מלחמה אחת.
עוד מלחמה אחת, אמרנו,
רק מלחמה אחת.
היתה מלחמה אחת,
היתה מלחמה שנייה;
עוד מלחמה אחת, אמרנו,
רק מלחמה אחת."

כשאני שואלת אותו כעת, בפברואר 22' לאחר צאת האלבום מהם הצעדים הבאים, והאם מתוכננות הופעות, הוא עונה: "אנחנו ממש רוצים. מתכננים שיהיו הופעות כשהחלק השני יצא, אז המופע יהיה יותר שלם".

להאזנה לאלבום