בסוף הכול מתחבר. יש מוזיקאים שאוהבים לשיר על המצב סביבם, יש כאלה שמדברים על חיי האהבה או החיים האישיים, אבל בסופו של דבר כל אחד מהם הוא עוד חתיכה בפסיפס שמרכיב כל אחד מאיתנו. 'ארבע עונות השנה', האלבום החדש והמעולה של אולי דנון, משלב בין הצדדים. הוא מתייחס כאן לפרידה ולמערכות יחסים באופן כללי, אבל מדבר בהרחבה על חייו האישיים בתקופת הקורונה. "במגפה הגדולה לא היינו ביחד" הוא אומר כבר בפתיחת האלבום. מאוחר יותר הוא גם יספר על כך שהיה לבד במיטה במשך ארבע עונות השנה.
דנון, כפי שגילינו עוד באלבומו הראשון 'שתיקת האדמה' הוא מספר סיפורים נהדר, וגם באלבום הזה מורגשת יכולתו לברוא סיטואציה בארבע או חמש דקות. הוא מפתח נרטיבים שלמים בתוך השירים, עם שורות מעניינות כמו "כל השקרים היפים נמסו ונמוגו/ נשארו רק תמונות ומספר על היד", (בשיר הראשון) או "אחרי שאמות אהיה עוד אחד שחי פעם", שורה שמזכירה מאוד את 'שיר טיול' של אביתר בנאי.
מפץ קטן
כתיבה טובה, חשובה ככל שתהיה, לא יכולה להחזיק לבדה אלבום שלם. 'ארבע עונות השנה' הוא מסע שנבנה בכמה רבדים. דנון מתייחס כאן לאינספור נושאים, מאהבה, דרך אובדן, בדידות, אופטימיות ועד לדאגות לעתיד כמו מכתב לבנו הבכור שטרם נולד, ומעביר אותנו דרך כל העולמות האלה באמצעות קולו. בחלק מהשירים (כמו 'סמי') ההגשה יותר אפאתית, ובחלקם שומעים צד רגיש ואיטי יותר שלו. גם העיבודים המצוינים של עומר שונברגר שהפיק את האלבום, הפכו את הסיפורים למלאים הרבה יותר. יש כאן שירים עם גיטרה חשמלית דומיננטית לצד שירים עם הפקה רכה יותר או שימוש בכלים אחרים, כמו סקסופון למשל.
אחד הדברים היפים ביותר באלבום הוא קיומן של מעין נקודות סינגולריות, מיני-מפצים שמסמנים לנו מתי הסיפור קופץ שלב אחד קדימה. אפשר לשים לב לזה באחד הסינגלים שיצאו לפני האלבום, 'בין הענפים (אבודה ביפן)' הנהדר. מדובר ברגע משמעותי באלבום, כשהמוזיקה עולה בהדרגה עד לשיא: "ראיתי יהלומים הופכים לגשם/ ראיתי את הגזע של העץ נושר/ ראיתי את האופק מתקרב אליי/ ראיתי את הקבר שחופרים לשנינו".
הקטע הזה, ספציפית, תפס אותי. המעבר החד בין המטאפורה המורכבת, "גשם של יהלומים" לבין חפירת קבר, כשקולו של דנון כמעט נשבר תוך כדי. שורות אחרות כמו "גם כשהשמש הולכת לישון/ היא ממשיכה לזרוח בתוך הלב" או "מזל שאת בתולה, מזל שאני סרטן / מזל שלשנינו באופק יש את אותו ענן", נשארו אצלי בראש גם הן. כותב טוב גורם לך להרגיש דברים מבלי להגיד לך מה להרגיש באופן ישיר, דנון עושה את זה.
בשיר 'מזל', אחד האהובים עליי מהאלבום, העיבוד מעולה במיוחד. בשונה משירים אחרים אין בו את אותה נקודה סינגולרית שמרימה את השיר, בעיקר כי לא צריך. זה שיר אהבה פשוט, אופטימי, שעובר בין רגעים אינטימיים ("מזל שהלכנו לישון") לבין אמונה גדולה יותר ("בחר בנו מכל העולם להנציח אהבה"). כאן העיבוד של שונברגר קטן יותר ונותן לקול של דנון מקום מרכזי, ממחיש שגם עיבוד מינימליסטי יכול להיות עיבוד נהדר.
סיפור מעגלי
דנון הוא אחד האמנים האהובים כאן על הסיפון. ציפי פישר וירון ברוידא הכניסו את שני הסינגלים שיצאו לפני האלבום לרשימת שירי השנה שלהם, בעוד עומר אסייס ראיין את דנון לפני חמש שנים כאשר יצא אלבומו הראשון. כבר אז, בגיל 17, דנון הצליח להפוך לשם בולט באינדי הישראלי בזכות השילוב האהוב הזה בין הכתיבה להגשה עצמה. חמש שנים לאחר מכן, באלבום השני, הסיפור כבר מרגיש מעגלי יותר: סיפור על בדידות לאורך ארבע עונות השנה, טקסטים קטנים ויפים על אהבה לצד שירים על אובדן. "מזל שאת בתולה, מזל שאני סרטן/ מזל שלשנינו באופק יש את אותו הענן" הוא שר, ואז כמה שירים לאחר מכן כבר עובר לעסוק בהשלמה לאחר פרידה ב'לא סוף העולם'.
אחת ההשפעות הבולטות ביותר על דנון, בעיקר בשירים 'סמי', 'מזל' או 'קם ויצא', היא של שלום גד שהפיק את האלבום הראשון של דנון. אפשר לשים לב לכך גם בהגשה וגם בדרך בו הסיפור בנוי, אבל יש הבדל אחד מהותי ביניהם: דנון בן 22, שלום גד בן 56. 'ארבע עונות השנה' של דנון הוא אלבום אישי ורומנטי יותר מ'חלב', האלבום הנהדר של גד שיצא לפני כמה חודשים. אבל שניהם יובילו אתכם לחוויה שלמה באמצעות כתיבה נהדרת, שניהם הושפעו מעולם שמשתנה באופן תמידי בגלל מגפה שמגבילה את הפן החברתי של האדם. דנון צועד בתוך כל הקורונה עם אופטימיות יחסית, מוזיקה נפלאה ודימויים שילכו אתכם גם הרבה אחרי ההאזנה לאלבום.
COMMENTS