Homeהיום לפני

חוות החיות /// ליאת רוזנבלט מציינת 45 שנים לאלבום Animals של פינק פלויד

בימים של משבר כלכלי חריף וכאוס תרבותי, הלהקה הוותיקה הצליחה לרענן את המסרים והסאונד ולהוציא אלבום שהתאים למלחמת המעמדות הבריטית

כשאלבומה העשירי של פינק פלויד 'Animals' שוחרר ב-1977 היה נדמה שאין לו סיכוי טוב להתקבל בקרב קהל המאזינים בזרועות פתוחות, כפי שהיה עם מרבית אלבומי הלהקה הקודמים. האקלים החברתי והתרבותי של בריטניה השתנה ללא היכר באותן שנים: אלו היו ימים של משבר כלכלי חריף, ימים שבהם החלה לשגשג בבריטניה תרבות הפאנק כקונטרה לתרבות העשירה והשבעה שפינק פלויד ייצגה. בעיני הדור החדש הפינק פלויד נתפסו כבר כדינוזאורים מדושנים, להקה שאבד עליה הכלח. המורכבות המוזיקלית המתוחכמת שהציגה נראתה כמעט מגוחכת לעומת המינימליזם הקשוח וקצר-הרוח של תרבות ומוזיקת הפאנק. למרות כל זאת, האלבום נמכר היטב (מקום 3 בבריטניה ו-4 בארה"ב).
כמו באלבומיה הקודמים 'The Dark Side of the Moon' ו-'Wish You Were Here' פינק פלויד החליטו ללכת על תמה מרכזית באלבום. אבל בניגוד לשני אלבומים אלו שעסקו בין היתר בנושאים ברומה של ההוויה האנושית המודרנית כמו שיגעון, כסף, קשרים בין-אישיים ואובדן גדול, כאן ווטרס החליט ללכת על קו פוליטי ועכשווי יותר, בהתאם לאקלים החברתי הסוער בבריטניה. הוא קיבל השראה מספרו של ג'ורג' אורוול 'חוות החיות' וכתב מניפסט נוקב כנגד חוסר הצדק החברתי והשחיתות השלטונית בבריטניה של שנות ה-70. הוא השתמש בחזירים, כלבים וכבשים כייצוגים של המעמדות השונים: החזירים – בני המעמד האריסטוקרטי ששולט בהון; כלבים – הצווארון הלבן, מגיני החזירים שמכרו את נשמתם על מנת לזכות בנתח מההון; והכבשים – מעמד הפועלים. בסוף האלבום הכבשים זוכות למעין גאולה ומצליחות למרוד כנגד המעמדות השולטים בהן. המסר של ווטרס ברור: על מנת ליצור שינוי מעמדי דרושה מהפכה. לא שווטרס חידש משהו בגזרה המרקסיסטית, אבל המסר של האלבום מאוד התחבר להלך-הרוח בבריטניה של אותם הימים והוא כנראה לא פחות מהפכני מקריאות ה"אני האנטי-כרייסט" של הסקס פיסטולס.

זמן להתחספס

בהתאם לליריקה, פינק פלויד גם הקשיחו וחספסו את הצליל שלהם. האלבום נפתח (ונחתם) ברצועה מינימליסטית ויפהפייה 'Pigs on the Wing' שנערכה לשני חלקים אך במקור הוקלטה כיצירה אחת. בין שני חלקיה מחבר סולו גיטרה של סנואי ווייט. הפתיחה נועדה להכין את המאזינים לפיצוץ שמגיע לאחר מכן ברצועה 'Dogs': ההתחלה נשמעת כדהרה לכיוון המאזין והיא עוברת מיד להתפוצצות של גיטרות חשמליות. גילמור החליט להשתמש כאן בפנדר טלקסטר ולא בפנדר סטראטוקסטר המפורסמת שלו, כדי לתת גוון יותר מחוספס (אחר כך הוא עשה זאת שוב ב'Run Like Hell'). הקו הסגנוני ששולט באלבום הוא בלוזי, ואפשר לשמוע זאת במיוחד בסולואים הארוכים של גילמור.

עטיפת האלבום המפורסמת צולמה בתחנת הכוח Battersea שבלונדון. בצילום נראית תחנת הכוח כאשר בלון של חזיר מרחף בין ארובותיה המעשנות – סמל לשלטון החזירות הקפיטליסטית. הצילומים נמשכו שלושה ימים: ביום הראשון אי אפשר היה להעלות את החזיר לאוויר בגלל רוח; ביום השני מנהל הטיסות שכח להזמין צלף שיפוצץ את הבלון במקרה של הימלטות, ואכן הבלון עף מעל שדה התעופה הית'רו, השבית את הטיסות ונחת בשדה של חקלאי; ביום השלישי הם הצליחו לצלם אבל התמונות לא היו טובות מספיק לדעתם. בסוף הם השתמשו בצילומים מהיום הראשון וערכו לתוכם (אנלוגית) את החזיר. עטיפת התקליט נחשבת לאחת מעטיפות התקליטים האייקוניות ביותר (כמו רוב העטיפות של פינק פלויד), והם אף השתמשו בבלון החזיר בהופעותיהם. עד היום החזיר המעופף משמש את ווטרס בהופעותיו השנויות במחלוקת.

פוטאג' של צילומי עטיפת האלבום:

מהרבה בחינות 'אנימלס' היה אלבום מקדים ל'חומה' שיצא שנתיים אחריו. מעבר לכך, מה שבהחלט התחיל ב'אנימלס' אלו הריכוזיות והשליטה המוחלטת של ווטרס בלהקה ותכניה. הוא כתב את המילים לכל הרצועות באלבום והיה אחראי לרוב הלחנים. משם הוא הפך לכוח המניע מאחורי הלהקה בשל עצלות אומנותית של חבריה, ובסופו של דבר הפך את הלהקה לשלוחה של מה שהוא תפס כגאונות המוזיקלית שלו. הריכוזיות שלו הגיעה לשיא בעת הקלטות האלבום 'The Final Cut' והגיעה לקיצה באמצע שנות ה-80 כשווטרס הכריז על פירוק הלהקה וגילמור ומייסון החליטו להפוך את החלטתו ולהמשיך לפעול כהרכב בלעדיו. בסופו של דבר הצדדים הגיעו לפשרה בבית המשפט.

השתתף בהכנת הכתבה: שי אברהמי

להאזנה לאלבום

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0