Homeהיום לפני

אולטרה-אלימות, סמים ובטהובן /// ליאת רוזנבלט על חמישים שנים ל'תפוז מכני' ופס הקול המופלא שלו

'תפוז מכני' מציג שימוש מרהיב בפס קול – כמניע עלילתי, כמטאפורה וכניסיון מוזיקלי פורץ-דרך

כשהסרט 'תפוז מכני' יצא ב-1971 הוא עורר סערה גדולה. הסרט נחשב לאלים ביותר וחולל גל של פאניקה מוסרית כשעבריינים רבים החלו להאשים את הצפייה בסרט כגורם למעשיהם. שמו של הסרט הפך למטבע לשון עבור תיאור מעשי אלימות קשים והבמאי, סטנלי קובריק אף החל לקבל איומים על חייו במהלך הצילומים לסרטו הבא. בסופו של דבר קובריק ביקש לאסור את הקרנתו בבתי הקולנוע וכך היה במשך 28 שנים עד מותו.
*אזהרת טריגר לתיאורי אלימות בהמשך הכתבה*

'תפוז מכני' הוא דיסטופיה סאטירית שיצאה ב-1962 ונכתבה על ידי אנתוני ברג'ס. עלילת הסרט המבוססת על הספר מסופרת בגוף ראשון על ידי הגיבור, נער בן חמש-עשרה בשם אלכס דה לארג' שמתגלה מהר מאוד כמבריק, בעל טעם מוזיקלי אנין טעם (במיוחד בטהובן) ובעל אופי סדיסטי, פסיכופתי ורצחני. אלכס מנהיג חבורת נערים אכזרית והם יוצאים בלילות למסעות שוד, אונס ולבסוף גם רצח. הוא נתפס, נשפט ומשתלב בתוכנית "שיקום" על שם 'לודביקו', שם הוא עובר טרנספורמציה תחת סמים קשים והופך מאדם אכזרי ורצחני לאדם שכל שמץ של מחשבה אלימה גורם לו לבחילות קשות וכאב איום. הוא משתחרר מהכלא אבל נקלע היישר אל זרועות קורבנותיו שמעבירים אותו התעללות קשה, בסימטריה מדויקת למעשיו. בסופו של דבר אנו מבינים שהוא לא "נגאל". הוא אותו אלכס אלים ופסיכופט.

הראשונה לזהות

לפס הקול יש נוכחות גדולה וחשיבות רבה בסרט. הוא מוסיף לחוסר הנוחות הרב שאנחנו חשים כצופים. עיבודי הסינתיסייזר ליצירות קלאסיות מפורסמות ששזורים לאורך הסרט נוצרו על ידי המלחינה פורצת הדרך וונדי קרלוס. סביר להניח שב-1971, האוזניים של הרבה מהצופים היו די בתוליות נוכח הצלילים הלא מוכרים של עיבודי הסינת' המורכבים ליצירות בסרט. סינטיסייזרים היו מנת חלקם של מתי מעט: הם עלו הון תועפות, היה מסובך לתפעל אותם (נדרש ידע בהנדסה לעתים) והם היו ענקיים, מגושמים ולא ניידים. וונדי קרלוס, פיזיקאית ומוזיקאית מחוננת, הייתה הראשונה להשתמש בסינתיסייזר 'מוג' שעליו עיבדה את יצירותיו של באך לתקליט מאוד מצליח בשם Switched-on Bach ב-1968. לאחר מכן, היא השתמשה בו עבור העיבודים והיצירות המקוריות שלה ל'תפוז מכני'. ה'מוג' הוא הסינתיסייזר הראשון שהיה נגיש יותר עבור מוזיקאים משום שהיה לו סט קלידים, וקרלוס אף עזרה לרוברט מוג לפתח אותו. הסינת' שניתן לקרלוס במתנה על ידי מוג אפשר לה להביא את המוזיקה הזו לקדמת הבמה ולהפוך את הסינתיסייזר לכלי נגינה לכל דבר ועניין.

ראיון קצר עם קרלוס על העבודה שלה על ה'מוג' מ-1988

אחרי ניסיון גישוש כושל לשיתוף פעולה עם פינק פלויד ליצירת פס הקול של הסרט, סטנלי קובריק קיבל פנייה מקרלוס בעצמה. היא קראה את הרומן של בורג'ס והציעה לקובריק עיבודים שעשתה בהשראת הספר, והוא התלהב וביקש לשלבם בפס הקול. מעבר לעיבודים שיצרה עבור הסרט, קרלוס עשתה גם שימוש ב-:Vocoder פלאגין המאפשר להעביר קול אנושי דרך הסינת'. היא הייתה אחת הראשונות להשתמש בו.

פס הקול יצא בתקליט ב-1972 וקרלוס הוסיפה לו רצועות שלא נכללו בסרט עצמו. היא עבדה עם קובריק גם על פס הקול לסרט 'הניצוץ' ב-1980, אבל מבחינתה זה היה שיתוף פעולה פחות מוצלח. קובריק רצה יותר כלי מיתר ופחות סינתיסייזר ובסופו של דבר נכנסו לפס הקול שתי רצועות שלה בלבד. העבודות של קרלוס יצרו אדוות בתעשיית המוזיקה: אומני הסינת'-פופ של שלהי שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 שגדלו על הסרט, הבינו בזכות עבודתה כי ניתן לעבד ולנגן יצירות שלמות על הכלי.

מתוקף לקורבן ומבן אנוש לאדם "מכני": סימטריה מוזיקלית

בעיניי, רוב העיבודים בסרט מופיעים כרפרנס למתרחש במוחו המעוות של אלכס ולאחר מכן להתערבות ה"אלוהית" של המדע ושינוי מוחו. אתמקד פה בשתי יצירות: הסימפוניה התשיעית של בטהובן, ו-Music for the Funeral of Queen Mary (Henry Purcell).

סצנת הפתיחה האייקונית שבה ממוצבים אלכס ושאר חברי הכנופייה ב'קורדובה מילק בר' באופן תיאטרלי, מלווה תחילה בצלילי סינתיסייזר מעוותים ונוקשים. אלכס מישיר מבט מזרה אימה אל צופי הסרט כאשר הוא מוקף בחבריו ובפסלים פורנוגראפיים. לאחר כמה שניות הצלילים הללו הופכים לעיבוד הסינת' של קרלוס ליצירתו של הנרי פרסל Music for the Funeral of Queen Mary מהמאה ה-17. אנחנו שומעים משהו מוכר, אבל לא ממש מהמציאות שלנו, ועל ידי כך נזרקים למים הקרים של ההתרחשויות הקשות בסרט.

כאשר גורלו של אלכס מתהפך, הרצועה הזו מופיעה שוב. בסצנה שבה נדרש אלכס "להמחיז" לאנשי חוק ושלטון שהוא "נרפא" מהקרימינליות שלו, עולה על הבמה בחורה צעירה עירומה שנועדה לעורר באלכס את הדחף לאנוס. תוקפים אותו הבחילות והכאבים והוא הופך לשבר כלי, ובעצם נותר מושפל וחסר אונים. ה"אות" של אלכס שסימל בתחילת הסרט את האומניפוטנציה שלו כגבר צעיר שהוא אנס ורוצח מהלך-אימים, מסמלת כעת את ההשפלה שלו, את האימפוטנציה שלו, אבל גם את הדה-הומניזציה שעשו לו. כאשר אלכס משתחרר מהכלא ונופל לידיהם של חבריו לשעבר לכנופייה שהפכו לשוטרים, ההתעללות הקשה שלהם בו מלווה על ידי אותו עיבוד בתוספת צליל מתכתי מעוות בכל פעם שאלכס מוכה קשות. הרצועה משקפת כעת את האימה של אלכס. לא של הצופים או קורבנותיו.

גם בספר וגם בסרט אחד הפרטים הראשונים שאנו מגלים על אלכס, מלבד היותו פסיכופט מבריק, הוא ההערצה הטוטאלית למלחין לודוויג ואן בטהובן. היצירה, כמו יצירות אחרות, מופיעה בסרט בגרסה המקורית וכן בעיבוד של וונדי קרלוס. בסצנה בחנות התקליטים מלווה היצירה (החלק הרביעי – "אודה לשמחה" Ode an die Freude) את כניסתו של אלכס לחנות. בסצנה אלכס "מפתה" שתי נערות להגיע איתו לביתו וגם כאן העיבוד הסינטטי מלווה אותו בסצנה שבה הוא מדגים את כוח הגברא שלו. לעומתה, הסצנה הבאה שבה יופיע העיבוד ליצירה היא סצנה שבה אלכס מאבד צלם האנוש שלו.

תפסיקו את בטהובן

בתחילת הסצנה, ביום הראשון לטיפול, מנוגנת יצירה מקורית (והיחידה בסרט) של וונדי קרלוס. היא מורכבת משברי צלילים מעוותים, גרוטסקיים, סיוטיים ומסמלת את הפירוק והבנייה מחדש של אלכס. כאן מופיעים התסמינים הראשונים לפירוק שלו: הוא מתענה מהמראות שמוקרנים לו ומתחנן בצעקות להפסיק את העינוי. ביום השני לטיפול, מנוגנת הסימפוניה התשיעית בעיבוד של קרלוס. הפעם נדמה כי הרופאים הם אלו שאחראים על הגרסה המעוותת ולא מוחו של אלכס, זאת אולי כדי לסמל את החדירה שלהם למוחו והפירוק הטוטאלי של מה שמרכיב את אלכס כבן אנוש. הוא מתחנן שיפסיקו את המוזיקה של בטהובן, אבל ללא הועיל. אם בסצנות הקודמות אלכס שולט בעולמו ובצופים בסרקזם אכזרי, כאן הכול מתהפך: הרופאים מגלים את עקב אכילס של אלכס ועושים בו שימוש עד תום.

סצנת העינוי של אלכס בידי הסופר

בסצנה שבה נכלא אלכס בידי הסופר וחבריו הם משמיעים לו את הסימפוניה התשיעית (חלקה השני) בידיעה שזהו עינוי מוחלט עבורו. אבל אלכס שומע במקביל גם את העיבוד המעוות של קרלוס, מה שמצביע על כך שהצלילים המעוותים יצרו התניה כאשר טופל בשיטת 'לודביקו'. שוב, המוזיקה מסמלת כאן, אולי יותר מבסצנות אחרות, את "האדם המכני" שניסו ליצור תחת השיטה בזכות הפירוק וההרכבה מחדש.

'תפוז מכני' הוא מטאפורה להתערבות סינטטית במשהו אורגני והפיכתו למכני. אלכס, על כל רעותיו החולות, הוא בן אנוש. שיטת 'לודביקו' היא ניסיון "מדעי" להפוך את אלכס לסוג של אדם סינתטי: אדם שתחת התניות שנשתלו במוחו עובר טרנספורמציה למישהו אחר לחלוטין. פס הקול משרת בעיניי גם את הביקורת של הסרט על יכולתה של החברה המודרנית לעשות דה-הומניזציה ודה-קונסטרוקציה לאדם באמצעות מדע ופוליטיקה. בשורה התחתונה, היכולת הזאת היא לא פחות שטנית מאלכס.

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0