Homeהולכים להופעה

צליל של התנגדות /// יותם זיו על ג'אז באירופה בצל מלחמת העולם השניה

הסיפור של הג'אז הפולני שזור בהיסטוריה המדממת של המאה ה-20 באירופה. לקראת פסטיבל הג'אז הפולני, יותם זיו חוזר למקורות של הז'אנר, למחאה ולחתרנות

כוחה של תנועה או תרבות נמדד בין היתר על-פי עוצמת ההתנגדות לה. כך קרה בתחילת המאה הקודמת לג'אז, שכבר מתחילת דרכו היה הרבה יותר ממוזיקה. באותן השנים, הג'אז היה הקול של אלו שקולם לא נשמע. כך לדוגמא, בשנות ה-50 של המאה הקודמת, מרטין לותר קינג אימץ את הג'אז ואת מוזיקאי הג'אז בארצו ונעזר בהם כדי להעביר באמצעות המוזיקה מסרים של המאבק לחופש ולשוויון זכויות.

בשנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים, הג'אז בגרסת הסווינג שלו היה הז'אנר המוזיקלי הנפוץ והאהוב בעולם. באירופה שבין מלחמות העולם, סווינג היה פס-הקול של מסיבות הריקודים ורבים האזינו לו במועדונים ובבתי הקפה. צורת הנגינה המקובלת באותן השנים הייתה של תזמורת גדולות – Big Bands. את התזמורות בארצות הברית הובילו מלחינים יהודים דוגמת ארווינג ברלין וג'ורג' גרשווין, ובפולין של אותה התקופה הובילו את הביג-בנדס יז'י פרטרסבורסקי וארתור גולד – שניהם יהודים.

הג'אז תחת השלטון הנאצי

העובדה שסגנון מוזיקלי שאינו "ארי" ושמקורו בארצות הברית היה אהוד כל כך על הגרמנים, היה לצנינים בעיני בכירי המשטר הנאצי – שהחרימו את הז'אנר. על-פי הטרמינולוגיה הנאצית, ג'אז כונה "מוזיקה מסוכנת ומנוונת" וכן "מוזיקה מהג'ונגל". החל משנת 1935 אסור היה לשדר או להאזין לג'אז ברדיו, ומכירת תקליטי ג'אז אמריקאים הופסקה בגרמניה.

בצו שפורסם בצ'כיה לאחר כיבוש חלקה על ידי גרמניה, הגדירו במדויק מה הבעיה בסגנון המוזיקלי הזה, ובנוסף מה אסור ומה מותר לנגן: "היצירות חייבות להיות בעלות קצב איטי, לא יותר מ -20% מתוכן יהיה בקצב מהיר ולא תתאפשר נגינת סולו במהלך ההופעה". בהמשך עוד נכתב כי: "המוזיקה צריכה להיות נטולת היפוך קצבי היסטרי כמו של הגזעים הברבריים". בהקשר לכלי הנגינה, נכתב כי: "אסור לחלוטין לעשות שימוש בכלים זרים לרוח הגרמנית, כמו כלי הנגינה של היהודים שהורסים את הצליל האצילי של הרוח הגרמנית". באותו הצו נאסר לפרוט על קונטרבס והותר לעשות רק שימוש בקשת. הסיבה: "פריטה על המיתרים של הקונטרבס הורסת את הכלי ומנוגדת לעקרונות המוזיקה הארית".

מוזיקאי הג'אז ממוצא יהודי היו הראשונים לעזוב את גרמניה. אדי רוזנר, ארוין ווהלר ומוזיקאים נוספים, היגרו לפולין טרום הכיבוש הגרמני והעשירו את המוזיקה המקומית בכישרונם, אך לא לזמן רב. ב-1939 כבשו הנאצים את פולין, ובמהלך הרחבת האחיזה שלהם במדינה חלק ממוזיקאי הג'אז היהודים ברחו לרוסיה. יז'י פרטרסבורסקי לדוגמא, הוביל ביג-בנד בין היתר בבלארוס וכתב שם את השיר המוכר בישראל בגרסתו העברית – "תכול המטפחת".

חברו של פרטרסבורסקי לתזמורת, ארתור גולד, נשלח לגטו וורשה ושם המשיך לנגן. לאחר מכן הוא נשלח לטרבלינקה, ואפילו שם ניגן בתזמורת לקצינים הנאצים, עד שנרצח ב-1943. מוזיקאים יהודים אחרים שבלטו בסצנת הג'אז הפולנית, ניגנו סווינג ודיקסילנד בתזמורות שהקימו הנאצים בגטאות ובמחנות ההשמדה.

בגטו "לדוגמא" של הנאצים בטרזיינשטט (שהוצג בתור התיישבות יהודית לדוגמה, לצרכי תעמולה), הוביל נגן הקלרינט פריץ וייס את ה"גטו סווינגרס" וגם חמישיית ג'אז. ה"גטו סווינגרס" גם השתתפו בסרט התעמולה שהפיקו הנאצים, 'טרזיינשטט'. חודשים ספורים לאחר סיום הצילומים, נשלחו כל חברי ה"גטו סווינגרס" למותם באושוויץ ונרצחו ב-28.9.1944, בדיוק ביום הולדתו ה-25 של וייס.

המלחמה בנאצים הסתיימה, המלחמה בג'אז נמשכת

המשטר הטוטליטרי הנאצי ששלט בפולין הוחלף בסוף 1945, בתום מלחמת העולם השניה, בשלטון לא פחות טוטליטרי – ברית המועצות. בתקופה הסטליניסטית של ברית המועצות, הג'אז בפולין נאסר לנגינה והשמעה בדיוק מאותן הסיבות של הנאצים – המקורות האמריקאים ורוח החופש והשוויון שהוא ייצג. רק הטרמינולוגיה התחלפה, ובמקום מוזיקה "מסוכנת ומנוונת" הג'אז הוכרז כ"בעל השפעות קפיטליסטיות מזיקות". הג'אז הפולני ירד למחתרת, כאשר המוזיקאים והשומעים עמדו בפני סכנת מאסר אם נתפסו ב"שעת מעשה". כך, במשך יותר מעשור, נגינה ושמיעה של ג'אז הפכו לפס הקול של המאבק נגד השלטון הסובייטי במדינה.

החל משנת 1956, כקונטרה למלחמה הקרה ולשידורי התעמולה הקומוניסטיים, החלו לצוץ במדינות הגוש הקומוניסטי תחנות רדיו כמו 'קול אמריקה' ו'אירופה החופשית' – תחנות במימון מערבי שעודדו את ערכי הדמוקרטיה המערבית בגוש הקומוניסטי. בחלק משמעותי מהתוכניות נשמעו צלילי ג'אז אירופי ואמריקאי. משנה זו וכחלק מתהליך הדה-סטלניזיציה, היחס לג'אז בפולין נעשה מתון יותר. העובדה שהג'אז סימל את ההתנגדות לשליטה הטוטליטרית במדינה, הפכה אותו לפופולארי ואהוב על פולנים רבים, שראו בו חלק מההתנגדות לקומוניזם.

מה שקורה עכשיו

החל משנות ה-70 הג'אז הפולני חווה פריחה אדירה. פסטיבלי ג'אז ומועדוני ג'אז נוסדו, אומני ג'אז אמריקאים החלו לנגן בפולין, ואמנים והרכבי ג'אז פולנים החלו לנגן מחוץ למדינה. הנודע שבהם היה החצוצרן תומאש שטנקו.

קצת יותר מעשור לאחר מכן, ובמובנים רבים עד היום, הג'אז הפולני מתאפיין בהרפתקנות מוזיקלית גדולה ובהתנערות מכל הכללים הישנים. זהו "ג'אז חופשי" במלוא מובן המילה, השואב השראה מהמוזיקה הקלאסית המודרנית של המאה העשרים ומהפולקלור הפולני. המוזיקה היהודית היא חלק בלתי נפרד ממנו, לא פחות ממסורות הג'אז האמריקאיות.

לפני שנה התקיים פסטיבל הג'אז הפולני הראשון במקביל בוורשה ובתל אביב (בסטרימינג, בגלל הקורונה). במסגרתו, התייחסו בראיון לתקשורת הישראלית חברות הרכב הג'אז הפולני O.N.E להשפעות של המוזיקה היהודית על הז'אנר בפולין: "המוזיקה היהודית היא חלק מהתרבות שלנו, היא זורמת לנו בדם. המוזיקה היהודית-פולנית והמוזיקה הפולנית דומות מאוד והג'אז הפולני מכיל מרכיבים מובהקים של מוזיקה יהודית".

את הפסטיבל השנה יפתח אחד מוזיקאי הג'אז הבולטים באירופה – אדם פיירונצ'יק. פיירוצ'יק יחלוק את הבמה עם ענת פורט ולאחר מכן יופיע יחד עם טריו ישראלי, וזהו ביקורו הראשון בישראל. אבל גולת הכותרת של הפסטיבל היא סדרת מופעים קצרים של מוזיקאים ישראלים (דניאל זמיר, אריאל קסיס, נופר פיי ועוד) שיבצעו את הפרשנות שלהם ליצירות של המלחין הקלאסי מהמוצא הפולני – שופן.

פסטיבל הג'אז הפולני השני יתקיים במועדון טרמינל 4 בתל אביב בין התאריכים 17-19.11

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0