"שתי דמעות מהולות בג'ין גולשות משני עברי חטמו. אבל הכל כשורה, הכל כשורה, אין עוד מאבק. סוף סוף ניצח את עצמו. אוהב הוא את האח הגדול"
תום יורק סוף סוף ניצח את עצמו, אין עוד מאבק. הוא אוהב להיות כוכב, הוא אוהב לעשות כסף והוא אוהב את עצמו.
ממש כמו וינסטון סמית' ב-1984, תום יורק חי במרחב הטוטליטארי של חברות התקליטים, תחת עיניהם הפקוחה של האקזקיוטיבז ובמידה מסוימת גם תחת העין הפקוחה של הקהל והמבקרים.
וממש כמו וינסטון סמית', תום יורק ניסה לעשות כל מה שביכולתו כדי לחיות מחוץ לשיטה – החל מלא להוציא להיטים באופן מכוון ('Lift' שנגנז מ'אוקיי קומפיוטר' למשל היה יכול להיות להיט של קולדפליי), ועד הוצאת אלבום עצמאי במודל של 'שלמו כמה שתרצו' או הוצאה של אלבום ללא סינגלים לרדיו ('Kid A').
וכמו שהוא אהב להכניס לשיטה, ככה הקהל האדוק של הלהקה אהב לראות זאת ולשתף עם זה פעולה.
בנקודת הזמן אליה חוזרים ביציאה המחודשת של 'קיד איי' ו'אמניזיאק', כנראה מוצאים את תום יורק במצב הכי קשה שלו. החלום הגדול שלו להיות כוכב רוק התגשם, 'אוקיי קומפיוטר' קיבל סטטוס מידי של אלבום אלמותי והלהקה מילאה אולמות בכל העולם.
רשימת המוזמנים להופעה של רדיוהד בניו יורק, ספטמבר 1997
אבל עבור תום יורק זה היה זמן נוראי, זמן בו האח הגדול הכריח אותו לשכתב את ההיסטוריה במינסטריון המוזיקה, לעשות הופעות ולעשות את אותו ראיון עם תחנות רדיו וטלוויזיה שוב ושוב בכל העולם – והגרוע מכל, עדיין היו לו 3 אלבומים להקליט תחת החוזה עם חברת התקליטים. הוא מתייחס לתקופה הזאת כהליכה אינסופית על מסוע של שדה תעופה.
הלחץ של הקהל לקבל אלבום נוסף אחרי 'אוקיי קומפיוטר' שיתק את הלהקה ואת תום יורק בפרט. הוא לא היה מסוגל להרים גיטרה, או לכתוב שיר רוק. אז הוא התבודד עם כל התקליטים שיצאו בחברת 'Warp' והוציא שני אלבומים אלקטרוניים בהפרש של 8 חודשים.
שני אלבומים שנדחו על ידי חלק לא מבוטל מהקהל של הלהקה.
אפילו ההחלטה להוציא את שני האלבומים בנפרד הייתה סוג של מרד, של לא לעשות את הדבר הכי קלישאתי שאפשר לעשות כשיש לך 20-30 שירים מוכנים וקהל שמחכה לאלבום אחרי מגה הייפ שנמשך כבר 3 שנים.
אבל אם יש משהו שחברות התקליטים ועולם המוזיקה יודע לעשות, זה לנכס גם את היצירות הכי לא מיינסטרימיות שיש ולהפוך אותן למיינסטרים. תשאלו את דיויד בואי ו'Low' שנקטל על ידי מבקרים ומעריצים והיום מככב בכל רשימת "האלבומים הטובים" שתחפשו.
גם 'קיד איי' הפך מאצבע משולשת ענקית שתום יורק הניף לעבר עולם המוזיקה, לאצבע ואגודל המתחככות אחת בשניה כדי לסמן 'כסף בבקשה'.
לי באופן אישי אין בעיה עם ההוצאה המחודשת. יש ערך עצום של האזנה מחדש לדברים שבזמנו לא נראו מספיק טובים או מיוחדים והוצאה שלהם לקהל הרחב. אין כיף גדול יותר מלשמוע את תום יורק, עם הסאונד של 1999 בשיר חדש שמעולם לא שמעתי.
ואם יש לי איזו אכזבה או ביקורת על ההוצאה (כן, קניתי את הספרים, את התקליטים ואת הקלטות) – היא נובעת בעיקר מהדלות המוזיקלית של דברים חדשים לעומת העושר של המוצרים הפיסיים שהוצאו למכירה.
אם משווים את ההוצאה החדשה לקאש גראב הקודם של 'OKNOTOK' – אין בכלל מה להשוות. שם קיבלנו 3 שירי אולפן חדשים וקלטת עם 40 קטעים מיוחדים מההקלטות. כאן, למרות שהיו הרבה יותר סשנים והקלטות – קיבלנו הרבה פחות.
למי שלא שמע, אלה ההייליטים בהוצאה:
– 'If You Say The Word' – הקלטה מלאה של שיר שבאמת היה יכול לצאת אפילו כסינגל בשני האלבומים. שיר נהדר שבחודש וקצת הפך למועמד רציני להגיע לראש מצעד המושמעים שלי בסיכום השנתי של ספוטיפייי שיבוא עלינו לטובה בקרוב מאד.
אנשים נרדפים, מוטיב חוזר בקליפים של רדיוהד…
– 'Follow Me Around' – בדומה ל-'Man of War' מ'אוקיינוטאוקיי' זה שיר שמסתובב בבוטלגים מהופעות כבר 20 שנה, והמעריצים שיוועו לגרסת אולפן שלו. קיבלנו אותו בגרסה שנשמעת כמו סוג של דמו או סקיצה וכוללת גם השמטה של השורה הכי מזוהה עם השיר, שכוונה לראש ממשלת בריטניה טוני בלייר.
– 'Fog – Again Again Version' – השיר שעשה את הבכורה העולמית שלו בסינרמה בשנת 2000, יצא כבר בשתי גרסאות כבי סייד. הגרסה החדשה לא מוסיפה הרבה, ועדיין זה אחד השירים הכי טובים של רדיוהד שלא הגיע לאלבום הסופי.
– 'Morning Bell' – שתי גרסאות אולפן כבר יצאו, ועכשיו נוספה גרסה נוספת.
– 'Like Spinning Plates 'Why Us?' Version' – סוף סוף מקבלים גרסה שמשלבת את גרסת האולפן מתוך 'אמנזיאק' וגרסת ההופעה שהופיעה באלבום ההופעה היחיד שהלהקה הוציאה. הפסנתר לצד כל הווירדיות של גרסת האולפן והשירה של תום יורק (נראה לי שזה הטראק המקורי שהשתמשו בו לגרסת האולפן) ללא ההיפוך והמניפולציות.
– 'Pulk/Pull' ,'True Love Waits Version' – אחת התגליות הרועשות מתוך הסשנים שיצאו בקלטת בהוצאה של 'אוקיינוטאוקיי' הייתה התגלית ש-'Pulk/Pull' מ'אמנזיאק' הוא בעצם לופ אלקטרוני שאמור היה ללוות גרסה של 'True Love Waits'. עכשיו אנחנו יכולים לשמוע באמת איך זה היה אמור להישמע באלבום. וזה נשמע מדהים.
מעבר לכך יש שלושה קטעים ללא שם מתוך הסשנים של ההקלטות – הזדמנות להיכנס לתהליך העבודה שנייג'ל הכתיב לאלבום. אם לא מצליחים לשבת לכתוב, פשוט מקליטים הכל ויושבים לנגן מלא. אפשר לשמוע מלא דברים קטנטנים מתוך הסשנים שנגזרו והודבקו בתוך שירים באלבום. זה מרתק לשמוע והלוואי והיה עוד מזה.
– 'Untitled v3' מעניין במיוחד כי זה סשן של רדיוהד במקצב מאד לא רגיל עליהם, על גבול הדבקה ומולבשים עליו גם אלמנטים שתמצאו בשירים אחרים באלבום, למשל הנבל שמופיע ב'Motion Picture Soundtrack' או סימפולים של תום יורק שהגיעו ל'The National Anthem'.
גם אם אני מזהה בהוצאה החדשה אלמנט של תכנון פנסיוני (נוציא את שני האלבומים עכשיו אבל לא עם הכל כדי שנוכל להוציא מהדורות 30 מורחבות ת לכל אלבום בנפרד) בסופו של דבר, זו הוצאה מעולה שנותנת הצצה לתהליך ההקלטה של 2 אלבומי מופת של רדיוהד. לשמוע רפרנסים מוזיקליים שיופיעו בשירים אחרים לגמרי באלבום או אפילו באלבומים מאוחרים יותר כמו 'אין ריינבוז' זו חוויה שכיף לקבל בתור מעריצים.
COMMENTS