Homeאלבומים חדשים

ניק קייב מהצד השני /// רועי ויינברג על 'B-Sides & Rarities (Part II)' של ניק קייב והבאד סידס

אלבום הבי-סיידס החדש של ניק קייב הוא אלבום יפה בפני עצמו, ולא למעריצים בלבד. רועי ויינברג בהאזנה מודרכת

ניק קייב הוציא בשבוע שעבר אוסף בי-סיידס בפעם השנייה בקריירה (הקודם יצא ב-2005). הפרשנות הראשונית לאוסף של צד ב', שירים שלא נכללו באלבומים המקוריים, עשויה להיות מזלזלת. אפשר לשאול את עצמנו ובמידה מסוימת של צדק, שאם משהו לא היה מספיק טוב בשביל המקור, מדוע הוא מספיק טוב עכשיו? ובפרט כשזה אלבום הבי-סיידס השני של קייב, שמתייחס רק לשירים משש-עשרה השנים האחרונות. בניתוח של האלבום, בשונה מכתבות אחרות וכראוי לאלבום אוסף, אתייחס אליו כמורכב ממעין רצפי שירים ולא כאלבום שלם עם מבנה ומסר ברורים.

בדומה לקריירה של קייב באותן שנים, האלבום החדש הולך לכיוונים שונים. הוא עבר לא מעט: החל מגראז'-רוק עם גריינדרמן והבאד סידס, שמתבטא כאן בשלושת השירים הראשונים באלבום (ובהם ב-'Accidents will Happen' הספרינגסטיני), וגם בשיר עם דבי הארי. יש כאן גם קאבר ל-'Avalanche' של לאונרד כהן, אחד מהטקסטים היפים ביותר שלו ושיר שקייב כבר ביצע בעבר, באלבום הראשון עם הבאד סידס. כאן הקאבר שונה לחלוטין: ב-1984 העיבוד והשירה של קייב היו הרבה יותר זועמים, מעין כעס כללי על הסיטואציה. בגרסה הזאת, במקור מ-2015, הוא נשמע הרבה יותר עצוב בגלל אותה סופת שלגים שכיסתה לו את הנשמה. המעבר הזה מהזעם לעצב הוא אחד הדברים הבולטים בהתפתחות המוזיקלית של קייב, ושתי הגרסאות האלה מבטאות אותו בצורה נפלאה.

הביצוע הראשון של קייב, להשוואה:

מיד אחריו אנחנו נתקלים ברצף שירים מ-'Push The Sky Away', האלבום השלם ביותר של קייב והאחרון שהוא כתב לפני המוות הטראגי של בנו ארתור. בדומה לחלק מהשירים באלבום הנפלא ההוא, גם כאן אפשר להרגיש את האימה נבנית דרך הלופים של וורן אליס, בהלחנה שמזכירה קצת היפ הופ בגישה שלה – מעין ביט שחוזר על עצמו בעוד קייב שר עליו. זה בולט בשירים כמו 'Needle Boy', שעסק בהתמכרות של קייב לקוקאין, או ב-'Lightning Bolts' ו-'Animal X' שמתכתבים עם שירים יותר מוקדמים שלו. הרצף הזה, יחד עם 'Vortex' ו-'Give Us A Kiss' שיצא כסינגל בעבר, הוא בעיניי הטוב באלבום. יש בו איזון בין הפוסט-פאנק והרוק שאפיין אותו בעשורים הראשונים יחד עם הגישה האפלה והעמוקה יותר של השנים האחרונות. אפשר לחלק את הקריירה של קייב לכמה וכמה תקופות, והתקופה הזאת, בין 2010 ל-2015, היא אחת המיוחדות שבהן.

איש אור הירח

הרצף הזה נחתם בגרסת לייב אדירה ל-'Push The Sky Away', עיבוד ענק לאחד השירים המרגשים והדתיים ביותר שקייב כתב. מיד אחריו, גם מבחינת החיים האישיים שלו, הכול השתנה עם המוות הטראגי של בנו. רצף השירים שמתייחס לכך מתחיל בעיניי בשיר ה-13 באלבום, 'King Sized Nick Cave Blues', שיר אבלות יפהפה. לאחר מכן מגיע אחד מרגעי השיא של האלבום, 'Opium Eyes', גם הוא מלווה בלופ מאיים של אליס שהופך את השיר למאוד ניק-קייבי. הוא שר על רוצח עם עיניי אופיום שמתחיל להרוג אנשים וממשיך לזוז יחד איתו, עם אשתו ועם ילדיו. החיבור בין הטקסט הדרמטי והמוזיקה המאיימת הוא אחד הדברים שמאפיינים את קייב יותר מכל, וזה אולי השיר שאהבתי יותר מכולם במהדורה הנוכחית של הבי-סיידס.

האבל הזה בסופו של דבר מגדיר את הקריירה של קייב כיום. אחד הביטויים היפים ביותר שלו הוא 'Steve McQueen', קטע הספוקן-וורד שהוצג לראשונה ב-'One More Time With Feeling', הסרט שנעשה על הפקתו של 'Skeleton Tree', ועכשיו נכלל באלבום. קייב מתייחס לעצמו במהלך הספוקן כ"איש אור הירח" שעולה לגג המגדל הגבוה בעולם ומתחיל לירות באנשים. הוא קורא לעצמו אלוהים וממקם את עצמו בסיטואציות שונות עם מוטיב חוזר של מוות: "מישהו חייב לשיר על הכוכבים, מישהו חייב לשיר על הגשם/ מישהו חייב לשיר על הדם, מישהו חייב לשיר על הכאב".

לאחר מכן אנחנו עוברים לשני קטעים אמביינטים יותר, 'Big Dream' ו-'Instrumental 33'. למי שלא נמנים על חובביו של וורן אליס (או בריאן אינו) אין יותר מדי מה לחפש כאן, אבל השירים כן מראים את ההתפתחות המוזיקלית של קייב – משירים "מלוכלכים" יותר, סטייל 'Wanted Man' או 'The Hammer Song', לקטעים כמעט מרחפים. ראינו מגמה דומה גם אצל הבאד סידס, עם המעבר מ-'Skeleton Tree' ל-'Ghosteen'.

למרות כל זה, קייב מנסה לסיים את האלבום במוטיב חיובי. ב-'Sudden Song' הוא מדבר על אובדן של מישהו, אבל מסיים ב"אני מקווה שאתה חושב עליי איפשהו עכשיו". בשיר אחר, 'Heart That Kills You', הוא מספר על אדם וחווה שעברו מגן עדן ללוס אנג'לס, התחלה חדשה. השיר 'Earthlings' שסוגר את הבי-סיידס, מתכתב באופן ישיר עם 'Ghosteen' ומצטט מספר שורות ממנו ("כל הרוחות התאספו כאן בשבילי" או "הם שרים בשביל להיות חופשיים"). על הרקע האמביינטי של אליס והבאד סידס, קייב שר על האמונה שהאהבה תשחרר אותו יום אחד, ומנסה להיאחז בה מתוך האבל.

כאן, למעשה, מסתיים אלבום נהדר שיכול למשוך גם אנשים שלא נמנים על קהל המעריצים הקשה של קייב. הוא עבר לא מעט גלגולים בשש-עשרה השנים האלה וגם כאן עובר בין ז'אנרים, אמונות, רגשות וסערה שלמה. השירים הטובים ביותר, כמו Opium Eyes, Heart That Kills You, Needle Boy או הקאבר ל-'Avalanche', היו יכולים למצוא את עצמם בכל אלבום של קייב. עכשיו, לשמחתנו, הם זמינים בספוטיפיי…

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0