ישראל זוכה בשנים האחרונות בכמות אדירה של מוזיקאים עצמאים ויצירתיים. נגן כלי ההקשה בן איילון הוא כמובן אחד מהם, אבל נמנה על תת הקטגוריה האהובה עליי של מוזיקאים שהנגינה עצמה היא כלי הנשק העיקרי שלהם. כבר כמה שנים שאיילון נחרש אצלי באוזניות. הטכניקות, המקצבים וההופעה שהוא מצליח להרים גם לבד וגם יחד עם ההרכבים המשובחים שהוא השתתף בהם, הם בעיניי ברמה הגבוהה ביותר בכל מה שקשור למוזיקה אפריקאית. טיגריס, המדבר הכחול עם יוסי פיין ובלאק גורו עם דניאל קריאף היו כולם הרכבים חדשניים בצליל, בקצב ובצבעים שהם הביאו לארץ. נדירות הפעמים שבהן אמן ישראלי לוקח מסורת מוזיקלית של ארץ כל כך רחוקה פיזית ותרבותית, ומצליח לא רק לעמוד בקריטריונים שלה, אלא גם להמציא אותה קצת מחדש ולקבל על כך אינסוף הערכה והכרה מהקהל.
אחרי פעילות ארוכת שנים בהרכבים אחרים, איילון הוציא לא מזמן את Xalam (חאלאם) – אלבום הבכורה שלו. באלבום הוא מנגן על כלי ההקשה, אך גם על כלי המיתר שעל שמו נקרא האלבום ומקורו במערב אפריקה. הוא לא רק מוסיף את המלודיות של החאלאם, אלא מביא לקדמת הבמה את האינטרפרטציה שלו למקצבים ממאלי וסנגל. אם אצטרך לתמצת את התוצאה אומר פשוט שזה נשמע כאילו שני מוזיקאים מנגנים בו זמנית, ויוצרים עומס מהפנט של מקצבים ותת-מקצבים קטנים.
האלבום מלא בשיתופי פעולה עם אמנים מסנגל ומאלי, שאותם הקליט איילון במסעות שלו לפני כמה שנים.
מאז, שניים מהאמנים שאיתם שיתף פעולה הספיקו להיפרד מהעולם: חיירה ארבי שאיתה הוא שיתף פעולה הודות לסוכן שלו נורברט האוס, ודודו נדיאיי רוז, מאסטר בכלי הקשה סנגלים בפני עצמו. את סיפור הקלטת האלבום מלווה גם סרטון קצר שנותן טעימה יפה מהמסע המעניין של איילון.
מזל טוב על האלבום. ראיתי את הסרט והוא ממש יפה, משלים טוב את המוזיקה. אבל העובדה שהאלבום יצא רק עכשיו היא לא שגרתית. אתה כבר המון זמן עושה מוזיקה, מאיפה בא הרצון להוציא עכשיו אלבום בכורה?
"זו שאלה טובה שפעם ראשונה שואלים אותי. אני בכלל לא תכננתי להקליט אלבום. הוא סוג של תוצאה ממסע ארוך ודיאלוג מוזיקלי בין התופים ובין החאלאם. אני שנים ליוויתי הרכבים. בטיגריס זו הייתה יצירה משותפת ולאחר מכן עם יוסי פיין התופים היו יותר בפרונט, אבל זה התחיל מהתופים והליינים של יוסי. כשהקורונה נכנסה הכול נעצר ואני עד אז כבר די פרשתי מרוב ההרכבים והקלטתי סקיצות עם החאלאם, בתקווה שיום אחד אני אעשה איתן משהו. אחרי זה הלייבלים world music network ו-Riverboat נדלקו על האלבום. אני אמרתי להם שאני חייב להוציא אותו תוך חצי שנה, והם זרמו על זה. מבחינתי הכול היה יוצא כבר לפני שלוש שנים, מתי שהוקלט".
הביקורות שקיבלת ממגזינים גדולים כמו Songlines הייתה מצוינת, זה מרגיש כמו חותמת?
"כן, זה מאוד משמח. אני חושב שגם החאלאם מציג אותי יחד עם התופים כמוזיקאי שלם יותר. זה גם לקח שנים כי כל פעם הייתי עסוק בהקלטה עם מישהו אחר".
אגב אמנים אחרים שהקלטת איתם, בפעם הראשונה ששמעתי את טיגריס חשבתי שאף פעם לא שמעתי סאונד מרענן כל כך.
"גם אני, תהליך היצירה שם באמת היה מאוד מיוחד. בדרך כלל אני לא מתחבר לנגינה עם עוד פרקשניסט, אבל עם עודד אלוני היה חיבור מיוחד גם כי למדנו ביחד בסנגל".
נראה שטסת לסנגל הרבה פעמים, אתה חושב אלבום כזה ותהליך כזה יכול היה לקרות בשלט רחוק, ללא המפגש הפיזי?
"טסתי לסנגל כמה פעמים, האחרונה הייתה טור של הופעות סולו בינואר 2020. המפגש הפיזי היה בעיקר בשבילי, לקבל אסמכתא שמה שאני עושה הוא סבבה. לטוס לסנגל ולראות מה זה עושה למקומיים. היו כמה סרטונים שלי שהתפוצצו שם, אבל רציתי לראות בשטח מה קורה והייתי די בשוק, זה הגיע לעיתונים ותוכניות טלוויזיה ודברים שלא הייתי חולם עליהם. בגלל שזה היה להם מוכר מאוד, כי זו המוזיקה שלהם".
מה הדבר שהכי הפתיע אותך בסיבוב בסנגל? נראה כאילו הרגשת שם די בנוח. העבודה באפריקה מבחינה אדמיניסטרטיבית הייתה יותר קשה?
"מה שהכי הפתיע אותי היה בי ולא באנשים שם. אני נסעתי אחרי שחיכיתי לנסיעה הזו שנים, נורברט היה שם – הוא נשוי לאישה סנגלית והוא חיכה לי שם והיה לנו לו”ז שהורכב מהופעות ואירוחים. אני חטפתי שפעת כמה ימים לפני הטיסה, עד כדי כך שהייתי עם חום והתעלפתי בגייט. זה הוריד לי את הביטחון ואחרי כמה הופעות הייתה לי ממש תחושה של חוסר ביטחון. כל הנסיעה הייתי קצת חלש, פיזית ומנטלית. יצא שטסתי פחות מפוקס ממש שקיוויתי. ואפריקה, לא משנה איך, היא לא דבר פשוט. אין מים זורמים תמיד בברז בבית וחם ויש לך ביוב ברחוב. עם כל זה שסנגל היא מקום יחסית מתקדם וגם פוליטית מקום נוח – זה עדיין עולם שלישי. כשאתה מנגן כל יום זה בכלל קשה, תחשוב שכל יום היה לי אירוע שאני מנגן בו. השגרירות מאוד עזרה עם הציוד ונהג אבל עדיין הכול היה מאוד אינטנסיבי. אבל תמיד בעלייה לבמה הכוח של המוזיקה גרם לכך שהכול יהיה בסדר".
איך אתה חושב שהמקומיים ראו אותך? כמישהו זר שמנגן מוזיקה מקומית?
"המוזיקה שלהם הולכת אחורה מאות שנים, כל המקצבים המקומיים שגורים בכל מקום, אפילו בפתיח של החדשות. ופתאום בא מישהו מבחוץ ומנגן בו זמנית משהו שכמה חבר'ה מנגנים והם עפו על זה. אני חושב שפיצחתי משהו לאורך השנים, מעיין קונספט שאני נותן לבנאדם תחושה שהוא שומע הרבה יותר ממה שהוא שומע באמת".
מוזיקאים הרבה פעמים מנסים להגיע לקהל ולהביא משהו חדש, ובחירת הקהל שלך היא ממש שונה מרוב האמנים. אתה מרגיש שזה תהליך יותר קשה?
"תמיד צריך התמדה, במיוחד אם אתה מביא משהו שונה. אבל בסוף זה משתלם. גם אם הקהל הוא ממש קטן, אתה תגיע אליו".
השיר עם אבבה קצת שונה משאר האלבום, ספר לי עליו
"זה נכון. הוא הוקלט לפני ארבע שנים וזה לחן שלי מלפני 12 שנים, כשרק התחלתי לשחק עם החאלאם. אחרי שמונה שנים אמרתי לה שתביא טקסט באמהרית. לא תכננתי לעשות איתו שום דבר מיוחד אבל הלייבל הקשיב לשיר ואמר שזה השיר הכי טוב באלבום. ואם יש משהו שלמדתי מיוסי פיין זה לא להקשיב למה שאתה חושב, אלא להקשיב למה שהמאזינים חושבים. התגובות מאז שהוא יצא היו ממש טובות. הרגיש לי שאנשים במיוחד אהבו אותו בגלל הקול שלה, שהוא פְרש מאוד. המסקנה שלי היא שיש פה איזשהו מתח בין ההפקה שהיא מאוד מערב אפריקאית, לבין החאלאם עם הדיסטורשן שזו אווירה של סהרה".
עם איזה עוד אמן אפריקאי היית רוצה לשתף פעולה?
"יש לי תוכניות להקליט עוד דברים עם אמנים שפגשתי בסנגל כמו Cheikh Lo. בגלל שכל הדבר הזה הוקלט מזמן, אני מנגן כבר מנגינות חדשות לגמרי על הכלי הזה. חיכיתי להוציא את האלבום כדי שייווצר ריק ואני אצור עוד פעם. עכשיו אני מתחיל להקליט שוב ויכול להיות שאחרי הרבה עבודה עם יוסי, הבנתי איך להביא עוד מזה בצורה יותר מתקשרת, ועם זאת לא מתפשרת. למדתי ממנו המון.
חוץ מזה, יוסו נדור הוא אחד המוזיקאים הכי נדירים שיש והוא גם איש עסקים ופוליטיקאי מרשים – הוא הוציא לא מזמן שיר על כביש שהוא בנה! זה סוג האנשים שהייתי רוצה לשתף איתו פעולה. יש לי תחושה שרק תופים ושירה יכולים ליצור משהו מעניין – אז לשתף איתו פעולה זה ממש חלום.
ולגבי אמן לא אפריקאי – אני אתן דוגמא למשהו שקרה באמת. קיבלתי יום אחד הודעה באינסטגרם מבלייק מילס, גיטריסט ומפיק מאל.איי שהפיק לפיונה אפל ואלאבמה שייקס. לא הכרנו בכלל לפני כן – אני אפילו ביקשתי שהוא יציג את עצמו. הוא הוציא אלבום עם הבסיסט פינו פאלאדינו, והקלטתי בשבילו כמה קטעים. עכשיו הם יצאו באלבום שנקרא notes with attachments, ורק אחרי שהוא יצא פתאום קלטתי שאני מנגן בשני קטעים שם –Chris Dave ו- Man From Molise. זה היה שיתוף פעולה ממש מגניב".
לסיכום, נראה לך שלאלבום הבא ייקח עוד הרבה זמן לצאת?
"לא. אני רוצה להוציא אלבום פשוט שהוא אינסטרומנטלי עם מנגינה אחת, רק הכלי ולחן. זה לא דבר שמורכב לעשות".
COMMENTS