איור: אלעד אלחרר
אלקנה כהן
מה גרם לך להכנס למוזיקה של דילן?
לילה גלילי חם, ואנחנו, קבוצה של תיכוניסטים, יורדים מהסניף של בני עקיבא לכיוון הבתים שלנו, כשקבוצה של גברים מבוגרים קוראים לנו לכיוון הפיצריה ששם הם יושבים על בירה. "זאת גיטרה?", שואל אחד מהם ומצביע אלי. אני מסמיק ומוריד מהגב גיטרה קלאסית בנרתיק בד דק, לא בדיוק בטוח מה הולך לקרות עכשיו. "תביא רגע", הוא מבקש ממני. זה שיושב לידו אומר: "כדאי לך, זה דני אמסלם, נהג משאית מספר אחת בצפון". נהג המשאית מספר אחת מניח את הבירה, לוקח את הגיטרה, ומתחיל לנגן את One More Cup of Coffee. בהתחלה בשקט ובעדינות, ואז בפזמון הוא שואג, והפנים שלו מאדימות, והפיצריה הקטנה בעיירה קטנה בגליל הופעת לדיינר של נהגי משאיות בטנסי, או באוקלהומה. הכרתי את דילן לפני כן, אבל זאת הפעם הראשונה שהוא נכנס לי ללב, וממש לא האחרונה.
אלבום אהוב
זאת שאלה קשה, אבל כשהייתי סוף סוף באמריקה בעצמי, הגעתי לקליפורניה בדיוק כש-Modern Times יצא. לקחתי אותו איתי לדרכים המאובקות והמוזרות של המערב, ואחר כך לניו יורק. יש באלבום הזה קסם שקשה להסביר.
שיר אהוב
Simple Twist of Fate. שמעתי אולי מיליון פעם את השיר הזה במהלך אשפוז מוזר וארוך מדי שהיה לי בצבא, ונגנבתי מהמלודיה, מהאקורדים המסתוריים, מהסיפור עצמו וגם מהעיבוד שרק נשמע פשוט. בשנות ה-2000 דילן התחיל לבצע את השיר בצורה אחרת לגמרי, והקסם שלו רק גדל בעיני.
המשפט/ים האהוב/ים עליכם של דילן
זה בעיני אחד הכי מייצגים:
All these people that you mention
Yes, I know them, they're quite lame
I had to rearrange their faces
And give them all another name
(מתוך Desolation Row)
עטיפת אלבום הכי טובה
אני בוחר דווקא עטיפה שדילן צייר לאלבום של מישהו אחר: Music From Big Pink של הבנד. דילן המציא את הבנד, כתב חלק מהשירים באלבום ואימץ אותם כל כך חזק עד שהם היו צריכים לברוח מחיבוק הדוב שלו. העטיפה הזאת היא מאסטרפיס.
הקאבר הכי טוב שעשו לדילן
יש מלא, אבל אחד האהובים עלי הוא Make You Feel My Love של אדל. דילן הוא לא אמן רגשני במיוחד, אם כי לפעמים יוצא לו איזה קטע רומנטי. אחת היציאות האלה היא השיר הזה שיצא באמצע שנות התשעים. אדל הצליחה לזקק את השיר לבלדת פופ רומנטית וכמעט לא דביקה.
המליצו על אמן או להקה שאין לכם ספק שהושפעו מדילן
ישראלים אוהבים את דילן, הוא בכל זאת משלנו, לא? אהוד בנאי הוא ממש בנו הרוחני, אביב גפן חיקה אותו לא מעט פעמים, ומאיר אריאל הפך את תרגומי דילן לעניין לגיטימי ומקובל. אבל אני חושב שמשינה הם חסידי דילן שפחות שמים אליהם לב. באלבום האחרון שלהם, "מתים שרים הולכים", מופיע השיר "השמיעו קול", שהוא גרסה ישראלית-אקטואלית ל-Ring Them Bells. שווה להקשיב.
למתקדמים: מה הווליום הכי טוב בסדרת הבוטלגים?
חלק 8 – Tale Tell signs. זה אלבום שאוסף שירים בעיקר משנות התשעים ותחילת שנות האלפיים. תקופה שבה דילן מצא מחדש את הקול שלו, והתחיל לחזור למוזיקה שעליה הוא גדל: רוקנרול גולמי, קאנטרי ישן ובלוז אקוסטי בנוסח רוברט ג'ונסון. משם, הדרך לקאברים של סינטרה כבר הייתה קצרה.
איפה היה גר דילן בארץ אם היה עושה עליה?
בשדרות. שעה נסיעה מתל אביב, עם האזעקות והצבע האדום, ועם פסטיבל בלוז מתחת לחלון.
מה הדבר הכי פחות טוב שדילן עשה בקריירה (לא דווקא מוזיקה)?
אלבומים הזויים באייטיז? ספר שירה/ פרוזה שלא ברור מה כתוב בו? התנצרות? הבנאדם הספיק הרבה בשמונים שנה, גם לא מעט ג'אנק. אבל הוא דילן, ואנחנו כנראה נסלח לו.
ציפי פישר
מה גרם לך להכנס למוזיקה של דילן?
בבית שבו גדלתי היו קסטות של אבא שלי – אוסף המיטב של בוב דילן מ-1971. וודאי שמעתי אותן ברקע כשגדלתי. כשרציתי להעמיק במוזיקה של דילן, לקחתי אותן לאבא והקשבתי בווקמן.
אלבום אהוב
האלבום האהוב עליי של דילן הוא "Time Out Of Mind" מ-1997. הוא כנראה האלבום הראשון שלו שחוויתי בזמן אמת כשיצא, כי הוא נחשב אלבום הקאמבק שלו אחרי עשור לא מוצלח של אלבומים, בלשון המעטה. עד לאותה הנקודה הכרתי קצת את המוזיקה שלו אבל כמו רבים מדורי התייחסתי אליו כאל Has Been, מי שימי הזוהר שלו כבר מזמן מאחוריו, רלוונטי יותר לדור ההורים. במקרה שמעתי את השיר הבולט מהאלבום הזה, "Not Dark Yet" והוקסמתי. פתאום הבנתי על מה מדברים כשמדברים על הגאונות של דילן. זה גרם לי להרים את הקסטות המאובקות ממקומן ולתת לו צ'אנס. זה כנראה לא האלבום שייכנס לרשימת אלבומי המופת שלו, אבל אני אוהבת את ההפקה של דניאל לנואה (אפילו שהוא עצמו לא אהב), ויש לי סנטימנט מיוחד לאלבום הזה, אולי דווקא כי זה לא אלבום "מיתולוגי", "יצירה חשובה" אלא סתם אלבום טוב מאוד שכיף להקשיב לו. יש בו מינון ממש טוב בין שירים קצביים למהורהרים, חלקם אפילו קצת בנימה נוסטלגית נעימה.
שיר אהוב
השיר My Back Pages אהוב עליי במיוחד כי יש בו ממד ארס-פואטי. דילן מפרט את ההתפתחות שלו מאמן צעיר ונאיבי שרוצה להוביל תנועת מחאה, למישהו קצת יותר מפוכח ומבין את מגבלותיו. הוא הופך את סדר הדברים כשהוא אומר בפזמון: "הייתי הרבה יותר מבוגר אז, אני צעיר יותר עכשיו". השיר הזה יצא ב-1964, דילן היה בסך הכל בן 23, אבל הוא כבר מיצה את תפקיד "קולו של דור" שניתן לו. הוא בעצם מעין שיר אזהרה לשינוי שהסעיר את פסטיבל ניופורט בשנה לאחר מכן, עם הגיטרה החשמלית והפנייה לרוקנרול. הוא בעצם אומר "עזבו אותי באמש'כם, תנו לי להיות צעיר חופשי וחסר דאגה בלי כל החשיבות העצמית הזו". אני אוהבת את הדרך הפיוטית והמיוחדת שבה הוא מצליח להתבונן מבחוץ, לנתח את עצמו ואת התפיסה שלו, לכדי שיר שמצדיק את ההחלטות שהוא יקבל בהמשך.
המשפט/ים האהוב/ים עליכם של דילן
אני אוהבת את דילן יותר כשהוא במוד אופטימי מאשר ציני, ולכן לא פלא שהמילים שלו שאני הכי אוהבת הן אלה שמדברות על שינוי ותקווה. בשיר "The Times They Are A Changing" יש את השורות שמביעות אכזבה מפוליטיקה מסורתית: Come senators, congressmen, Please heed the call, Don't stand in the doorway, Don't block up the hall. אני אוהבת את האופן שבו הוא מאתגר את הממסד, אומר לו שאם הוא לא מוכן לקחת חלק בשינוי, שיזוז הצידה או שייפגע. גם המשפט הזה שנושא את שם השיר: I see my light come shining, From the west unto the east, Any day now, any day now, I shall be released. הרי מה שעוזר לשאת את הכאב בחיים הוא הידיעה שיום אחד זה ייגמר, מתישהו נצא לחופשי. כמו בשיר המסורתי על המשיח, השיר הזה הוא על האמונה שבכל יום משהו טוב יכול לקרות, ועצם הידיעה נותנת כוחות.
עטיפת אלבום הכי טובה
העטיפה של Blood on the Tracks. משהו בתמונת הפרופיל הלא שגרתית, בניגוד לרוב העטיפות שמראות מישהו מישיר מבט, הסטריפ הסגלגל-בורדו עם הטיפוגרפיה הלבנה, זה אניגמטי ומושך כמו דילן עצמו.
הקאבר הכי טוב שעשו לדילן
בוב דילן, עם כל הכבוד, הוא לא בעל קול ענק. ג'ים ג'יימס, לעומת זאת, דווקא כן בעל קול כזה. כשנותנים לג'יימס לעשות קאבר לדילן (עם גיבוי של קאלקסיקו), קסמים קורים.
המליצו על אמן או להקה שאין לכם ספק שהושפעו מדילן
אני די בטוחה שבלי דילן לא היה לנו את טום ווייטס. גם לווייטס אין קול קונבנציונלי לשירה, אבל כמו דילן, הוא לוקח את המגבלות שלו ודווקא הופך אותן לחוזקות, לחלק מפרסונה אמנותית קצת מוזרה וחריגה. אצל שניהם אני גם מוצאת מעין קריצה ממזרית של "אל תקחו אותנו יותר מדי ברצינות". הם לא אוהבים כשמאדירים אותם ולפעמים ממש בכוונה מחבלים בהצלחה המסחרית שלהם. אני במיוחד מוצאת זיקה לדילן כשווייטס במצברוח רומנטי-מלנכולי, לדעתי "מרתה" זה שיר שלגמרי היה יכול להופיע באלבום של דילן.
איפה היה גר דילן בארץ אם היה עושה עליה?
אין לי ספק שדילן היה חי באיזה חור נידח בצפון, ומגיע לכל פסטיבל סולם יעקב לג'מג'ם עם החברה' האמריקאים כמו 'מושב בנד' ולייזר לויד.
מה הדבר הכי פחות טוב שדילן עשה בקריירה (לא דווקא מוזיקה)?
יש קונצנזוס שההופעות של בוב דילן מאז שנות השמונים הן הדבר הכי גרוע שהוא עשה בקריירה שלו. דודה שלי דיווחה שההופעה הכי גרועה שהיא הייתה בה אי פעם הייתה שלו בשנות ה-90. לבנאדם לא היה פשוט חשק או רצון להופיע, ובעיני זה זלזול בקהל שלו. היה עדיף שכמו לאונרד כהן הוא היה מודיע שהוא נזיר בודהיסטי, ופורש מחיי ההופעות. אני לא טוענת שכל הופעה איתו בהכרח גרועה, רק שהוא צריך להופיע רק כשבאמת בא לו להופיע, ולא כי צריך למלא דרישה של הקהל/מפיקים/ החור בחשבון הבנק.
ערן אמסלם
מה גרם לך להכנס למוזיקה של דילן?
הבלוז של מאדי ווטרס. עניין אותי מה זה ה-Like a Rollin’ Stone הזה שכולם מדברים עליו, שהשם שלו לקוח מהשיר הכי מוכר (אבל בטח לא הכי טוב) של ״מים עכורים״ אהוב לבי. מעניין לחשוב על זה שתחילת הרומן שלי עם דילן הייתה דווקא עם המוזיקה שהכי פחות מאפיינת אותו בעיני – הבלוז החשמלי, המהיר והעצבני של אמצע שנות ה-60. משם הלכתי אחורה, וקדימה, ושוב אחורה, ושוב קדימה בזמן. דילן זה מסע שלא נגמר, ובואו נודה בזה, כנראה לא ייגמר.
אלבום אהוב
Modern Times. יצירת מופת מאוחרת שלשמחתי נחשפתי אליה בזמן אמת (2006), הרבה אחרי שכולם חשבו שדילן גמר את הסוס. אלבום שמשלב באופן מושלם בין בלוז שורשי עם טוויסט דילני, לבין בלדות אהבה עמוקות שאף אחד בעולם הזה חוץ מדילן לא מסוגל לייצר.
שיר אהוב
Highlands, למרות (ואולי בגלל) שהוא מינימליסטי לחלוטין מבחינה מוזיקלית. 16 דקות של זרם תודעה חסר פשר אבל מלא פשר, שגם היום – אחרי אולי מאות האזנות – אני ממשיך לגלות בו ניואנסים חדשים.
המשפט/ים האהוב/ים עליכם של דילן
When you ain't got nothing, you got nothing to lose . קריצה ברורה לענקי הבלוז, ששרו באינספור דרכים שונות על זה שמי שאין לו כלום לא יכול להתאכזב.
עטיפת אלבום הכי טובה
John Wesley Harding
הקאבר הכי טוב שעשו לדילן
Down Along the Cove של ג׳וני ג׳נקינס, עם דוויין אולמן על הסלייד. וואו!
המליצו על אמן או להקה שאין לכם ספק שהושפעו מדילן
The Byrds
למתקדמים: מה הווליום הכי טוב בסדרת הבוטלגים?
ווליום 11 מ-2014, שמביא חומרים נדירים ומדהימים מה-Basement Tapes עם הבנד.
איפה היה גר דילן בארץ אם היה עושה עליה?
בערבה, אבל אף אחד לא היה יודע על זה.
מה הדבר הכי פחות טוב שדילן עשה בקריירה (לא דווקא מוזיקה)?
התנצר והתחיל לעשות מוזיקה עבור ישו. מזל שהוא יצא מזה די מהר.
רועי ויינברג
מה גרם לך להכנס למוזיקה של דילן?
כשהייתי בכיתה ט' או י' הייתי לפני טיול שנתי, וחיפשתי מוזיקה כדי שיהיה לי מה לשמוע בחלק מהדרך. לא היה אז ספוטיפיי ולא ידעתי להוריד מוזיקה בעצמי, אז הלכתי להארד דרייב שהיה לנו בבית. הייתה שם רשימה ארוכה של אמנים ואחד מהם היה בוב דילן, שהכרתי עד אז רק בשם בתור אמן שעושה מוזיקה מאוד חכמה, ולא מעבר. הורדתי את אחד האלבומים שלו שהיו שם, Highway 61 Revisited, והגעתי ל-Ballad of A Thin Man, השיר החמישי באלבום. עף לי המוח. השילוב בין הגיטרה שבאה והולכת לטקסט האינסופי, הלא-ברור משמיעה ראשונה, הדליק אותי. משם רק חיפשתי עוד ועוד שירים שלו.
אלבום אהוב
Bringing it All Back Home. יש בו הכל. גם מבחינת הטקסטים – סיפורים ארוכים על כל סקאלת הרגשות, משירי מחאה דרך שירי פרידה ושירים אישיים ועד לחלום ה-115 שלו, וגם מבחינת המוזיקה. זה אחד האלבומים הראשונים בתקופה החשמלית שלו ויש כאן שירים שהם מאוד רוק מצד אחד, אבל גם קלאסיקות פולק כמו Mr. Tambourine Man. שיא יצירתי ברפרטואר שמלא בכאלה.
שיר אהוב
One More Cup of Coffee. אחד השירים החריגים בגוף היצירה שלו, גם מבחינת השירה עצמה שהיא פחות דיבורית משירים אחרים שלו, גם מבחינת המוזיקה העשירה וההשפעות האוריינטליות וגם מבחינת המילים. בוב דילן הוא מספר הסיפורים הגדול בהיסטוריה וכאן הוא מספר בדרך שונה מרוב שיריו, מנקודת מבט של הדמות המרכזית ועם לא מעט משפטים לא ברורים שמצליחים לבנות עולם ב-3:44 דקות, ומשאירים סוף פתוח. המספרת רוצה כוס קפה אחת לפני שהיא הולכת לעמק למטה. לא ברור, בכל השיר, לאן היא הולכת. אבל הוא הצליח לצייר את המאסטרפיס שלו ולתאר בצורה מפורטת ומרתקת רגע אחד קטן.
המשפט/ים האהוב/ים עליכם של דילן
מי שלא עסוק בילודה עסוק במוות (He is not busy being born is busy dying). שורה מתוך הטקסט האהוב עליי של דילן, It's Alright Ma. היה לי ברור שהשורה שאני אבחר תהיה מהשיר הזה והלכתי דווקא על זאת, למרות שיש הרבה מועמדות אחרות, כי אני חושב שהיא ממצה תפיסת עולם שלמה. מי שלא עסוק בחיפוש עצמי אחרי לידה כלשהי, בין אם חיפוש משמעות או יצירה, גוסס. תשע מילים שמסמלות תפיסת עולם מעניינת במיוחד, בשיר האקזיסטנציאליסטי ביותר של דילן ואחד מהמחאתיים ביותר, שמסתיים בהכרזה שאלה החיים, והחיים בלבד. פוליטיקאים עשו שימוש ציני במשפט לאורך השנים, אבל המהות שלו היא אולי גם המהות של האומנות – מי שלא עסוק ביצירה ובלידה, גוסס.
עטיפת אלבום הכי טובה
Slow Train Coming, האלבום שיצא ב-1979 עם מארק נופלר מדייר סטרייטס. אחת העטיפות הבודדות שבהן דילן עצמו לא מופיע. האלבום מלא בהשפעות של בלוז ורוק נוצרי, השפעות שבאות לידי ביטוי גם בעטיפה, עם מישהו שמחזיק גרזן שנראה כמו צלב. הרכבת האיטית מגיעה גם בעטיפה של האלבום, אבל רואים אנשים עובדים על המסילה בזמן שהיא נוסעת. בגדול, יש כאן קטר גדול וחזק נוסע על מסילה שלא מוכנה עד הסוף. סאבטקסט מעניין.
הקאבר הכי טוב שעשו לדילן
יש הרבה קאברים, רובם נכנסו לקאנון של הרוק כמו All Along The Watchtower של הנדריקס או Knockin' On Heavnes Door של גאנז אנד רוזס. למרות זאת, אני הכי אוהב את הגרסה של רייג' אגינסט דה משין ל-Maggie's Farm. הם מצליחים להעביר את הזעם שיש בשיר המקורי, אלגוריה על תעשיית המוזיקה דאז, עם הסאונד שלהם. המעבר הזה מהפולק-רוק לראפ מטאל עובד ומראה את הגדולה של דילן כאמן שמבצעים כל כך הרבה קאברים שלו מהרבה עולמות שונים – המילים מספיק חזקות בשביל לאפשר לכל אמן לקחת אותן לעולם שלו.
המליצו על אמן או להקה שאין לכם ספק שהושפעו מדילן
אצל שלומי שבן ומאיר אריאל זה יחסית ברור, בעברית יש גם השפעות של הבילויים (קלון ב-G7 במיוחד) ואינספור אמנים באנגלית, מניל יאנג, דיוויד בואי וטום ווייטס ועד פיבי ברידג'רס או אפילו חלק מהראפרים. הוא פשוט שינה את הדרך שבה כותבים שירים. תראו את כתב היד המקורי של Tangled Up In Blue. מבלי להכנס למילים, העמוד מסודר כמו סיפור ולא שיר. כל אמן שרצה לספר סיפור הושפע, בין אם באופן ישיר או עקיף, מבוב דילן.
למתקדמים: מה הווליום הכי טוב בסדרת הבוטלגים?
מספר 5, ה-Rolling Thunder Revenue. סיבוב הופעות שזכה לסרט תיעודי של מרטין סקורסזה שנים לאחר מכן ומראה את דילן בשיאו. הוא מוקף כאן במוזיקאים אדירים (ג'ואן באאז, ג'ון מקגין מהבירדס ומיק רונסון שהיה הגיטריסט של דיוויד בואי) ונותן ביצועים נהדרים ומלאי נשמה לשיריו הגדולים ביותר, בגרסאות שמכניסות עוד חיים לביצועי האולפן. אל תפספסו את הביצוע ל-Knockin' On Heaven's Door בסוף.
איפה היה גר דילן בארץ אם היה עושה עליה?
דילן עצמו השתנה כל הזמן, אז הוא היה עובר דירה כל הזמן. דילן הצעיר היה גר בירושלים והופך לאגדת פואטרי סלאם, הופך לאמן פופולרי ועובר למרכז תל אביב בתקופה החשמלית. בתקופה הדתית הוא היה עוזב הכל ומשתקע במשך שנים בצפת, עד ליציאה בשאלה (או החזרה ליהדות במקרה שלו) ומעבר לבנימינה, מספיק קרוב למרכז אבל מספיק רחוק בשביל לא להשאב פנימה חזרה לתל אביב.
מה הדבר הכי פחות טוב שדילן עשה בקריירה (לא דווקא מוזיקה)?
Christmas in the Heart. אני לא יודע אם הכי פחות טוב, כי בתור ישראלי בן 21 אני לא חושב שאני מראש קהל היעד של אלבומי חג מולד, אבל בהחלט אחת היציאות המוזרות בקריירה שלו. הביצועים לא רעים או משהו כזה, אבל קשה להבין מה הניע את דילן בן ה-67 להקליט אלבום של שירי כריסמס. מצד שני, הוא הפך לכזה גדול בין היתר כי קשה להבין מה מניע אותו.
תום יוגב
מה גרם לך להכנס למוזיקה של דילן?
צה"ל. בסביבות גיל 18 התחלתי בהשלמת פערי רוק קלאסי ואלבום-שניים של דילן מצאו את דרכם לאייפוד שלי, אבל הצבא עצמו, על חוסר התוחלת שבו, נזקק לפסקול. בין אם זה מחאה או שברון לב או פשוט הצורך שמישהו יספר לך סיפור ויסיח את דעתך, מצאתי בדילן את כל מה שהיה צריך בתקופה הזו. ומכיוון שאי אפשר היה להביא פסנתר לבסיס למדתי אז גיטרה, ובקייס שלה היה ספר תווים אחד – שלו.
אלבום אהוב
אני לא בטוחה אם אני אמורה לעמוד בפינה ולהתבייש בזה או לא, אבל האלבום האהוב עלי הוא בכלל בוטלג. The Rolling Thunder Revue שמתעד את סיבוב ההופעות מ-1975, על האנרגיה והחספוס שלו, שירים שצועקים אותם על הבמה ולא שרים אותם באולפן קרוב למיקרופון. אם עוד לא ראיתם את הדוקו בנטפליקס על הסיבוב הזה – הוא מקסים ומומלץ, אבל האלבום הוא הדבר האמיתי. שירים של דילן הם תמיד מין אורגניזם חי, נושם ומשתנה, והרולינג ת'אנדר ממש מאפשר לחוש את הדבר הזה בפעולה.
שיר אהוב
השיר האהוב משתנה כל כמה שנים, בשנים האחרונות זה Tangled up in Blue. חצי מהאהבה נובעת מהסיפור המעניין של כתיבתו. דילן למד אז ציור קוביסטי, אתן מבינות – גדול כותבי השירים של המאה העשרים נזקק לתחביב כדי לפתח את היצירתיות, אז הוא למד ציור. והשיר הזה הוא מעין ניסיון ליצור ציור קוביסטי במילים – כל בית זורק אותך להתרחשות אחרת, לצבעים ומרקמים אחרים, אבל יש איזה חוט סמוי שקושר בין כל הבלגן. תחושת התלישות של הדובר, שמנסה בכל בית לעשות לו בית במקום אחר, ותמיד חוזר לאותה הנקודה – זו פשוט טרגדיה קטנה נטולת כל פאתוס שמכווצ'צ'ת את הלב.
המשפט/ים האהוב/ים עליכם של דילן
גבירותי ורבותי, פינת הקיטש. אם תזכרו לרגע בפעם הראשונה בחייכם, כנראה אי שם בתיכון, שבה שמעתם את Blowing in the wind, לא תהיה לכם ברירה אלא להסכים איתי שכל שורה בשיר הזה זורחת מאיזו אנושיות מזוקקת. קשה לחשוב על השורות שבו מנותקות אחת מהשניה, אבל באנו לדבר על מוזיקה ובמוזיקה חשובות האוזניים ולכן המשפט הנבחר הוא How many ears must one man have, before he can hear people cry. אבל רגע, בעצם יש גם את השיר האהוב עלי והאמת שהפזמון החוזר והכותרת שלו – Tangled up in Blue, הוא יפהפה. אפשר ממש לראות את הדובר מסובך כולו ברשת בלתי נראית של קורי-עצבות, שמושכים אותו בכל פעם אחורה.
עטיפת אלבום הכי טובה
Bringing It All Back Home. הפוסט הזה שלח אותי לחקור מה הסיפור של העטיפה. היא נראית כמעט כמו קולאז' – מבעד לאיזה עיגול עדשה דילן מישיר מבט, תקליטים פזורים עליו וסביבו, ומאחוריו הגיברת הזו עם הסיגריה באדום, שיא הסטייל, מאחוריה אח אדירת ממדים, מה קורה שם בחדר? הצלם שאחראי לדבר הנהדר הזה הוא דניאל קרמר, הגיברת באדום היא סאלי גרוסמן, אשתו של המנהל של גרוסמן, העדשה של המצלמה היא אכן עדשה מיוחדת, והתקליטים, הו התקליטים: רוברט ג'ונסון אחד, ראווי שנקר אחד, ועוד כמה חברים שהשפיעו על דילן לאורך השנים. יש שם גם את החתול של דילן, מגזין של ספרות ביט, תקליט של דילן עצמו ועוד כמה פרטים שהופכים את הצילום למושלם. קצת מודע מדי לעצמו, אבל מושלם. קפטן נכון אתה גאה בי על התשובה הזו?
הקאבר הכי טוב שעשו לדילן
מה נסגר אתכם אנשים? הקול הצפרדעי הזה הוא חצי ממה שהופך את דילן לדילן. למי הייתה סבלנות אליו אם הוא היה שר בקול עפרוני ענוג? אני שונאת קאברים של דילן. הם תמיד מנסים לייפות את השיר, והשיר דווקא יפה כשהוא כזה – צרוד, מלוכלך, קרוב לקרקע.
המליצו על אמן או להקה שאין לכם ספק שהושפעו מדילן
אהוד בנאי לא באמת זקוק להמלצה שלי, נכון? והאמת שהוא הושפע גם מאמנים שדילן הושפע מהם, וגם מכל מיני חברים מהצד השני של האוקיינוס האטלנטי. אבל אני כן אעשה פה קישור רעיוני קטן בין השיר שדיברנו עליו קודם, Tangled up in Blue, ובין השיר 'אבן ספיר' של אהוד בנאי. אלו שני שירים עם תחושה ואווירה מאוד דומה – מסע חידתי במקצת, אישה בלתי מושגת, הגיטרה שמניעה את גלגלי הסיפור קדימה, ובעיקר הגעגועים.
למתקדמים: מה הווליום הכי טוב בסדרת הבוטלגים?
ראו שאלה 2.
איפה היה גר דילן בארץ אם היה עושה עליה?
ברמת גן, מתפלל שחרית עם אהוד בנאי. או בכליל, חולב עזים עם עמיר לב.
מה הדבר הכי פחות טוב שדילן עשה בקריירה (לא דווקא מוזיקה)?
חבוב, מאז ועד היום – מה נסגר עם השיער?
שי גולן
מה גרם לך להכנס למוזיקה של דילן?
מתישהו רכשתי את Blonde On Blonde ו-Desire. כנראה נחשפתי אליו ב'שומר הצעיר', ולקח לי הרבה זמן להבין את הדו-משמעות ב "Everybody must get stoned". אבל הכרתי אותו גם דרך מיני סדרה עלילתית מהניינטיז (ודי גרועה), שהייתה על שנות השישים ונקראה בפשטות "The Sixties". יש שם קטע שרואים מישהו שאמור להיות בוב דילן ברקע ומצטטים שם הרבה שירים שלו.
אלבום אהוב
לא הכי מקורי – אבל כנראה Blonde On Blonde. למרות שכל תקופה והאלבומים שלה – קשה לבחור אחד.
שיר אהוב
יותר קשה לבחור מאלבום, אבל אלך על “All Along The Watchtower”. מילים קריפטיות שמספרות סיפור לא ברור. ביחד עם מעבר אקורדים פשוט שתמיד זרם בג'אמים במדורות (משולב עם זמנך עבר של אהוד בנאי עם אותם אקורדים בדיוק).
המשפט/ים האהוב/ים עליכם של דילן
I was so much older then / I’m younger than that now
עטיפת אלבום הכי טובה
Time Out Of Mind – יש משהו בצילום המטושטש הזה שנראה כאילו נעשה באמצע הלילה באולפן הקלטות אפלולי ומעושן, שתפס אותי פעם ראשונה שראיתי אותו.
הקאבר הכי טוב שעשו לדילן
טכנית לא קאבר כי זה הביצוע הראשון שיצא לאור של השיר הזה. אבל הבחירה שלי היא I Shall Be Released של The Band. את השיר הכרתי במקור בביצוע של דילן עצמו שיצא באוסף The Essential שלו. הבנד הוציאו אותו כבר באלבומם הראשון “Music from Big Pink”. השיר נכתב על ידי דילן במהלך ההקלטות שהוא עשה עם הבנד במרתף הבית הוורוד שלהם בוודסטוק. בביצוע של הבנד מוביל את השיר ריצ'רד מנואל (הפסנתרן) ששר במין פלצטו בהרמוניה עם חברי הלהקה האחרים. הבחירה הזאת נשמעה לי בהתחלה מפתיעה ומוזרה, אבל יש בה משהו שלוקח את השיר רחוק מהקול של דילן ומאפשר ל"קאבר" הזה לעמוד בפני עצמו.
המליצו על אמן או להקה שאין לכם ספק שהושפעו מדילן
זה מתקשר לבחירה הקודמת שלי. וכאן ההשפעה היא מן הסתם ישירה כי בחרתי ב-The Band. למי שלא מכיר – הבנד הם הרכב קנדי ברובו (עם נציג אחד מארקנסו) שהתחילו כלהקת רוקנרול בפאבים בטורונטו. דרך חבר משותף הם חברו לדילן, תזמון מושלם כי המפגש ביניהם קרה בדיוק בזמן שדילן התחיל את המעבר שלו מפולק לרוק חשמלי. באופן טבעי דילן בחר בהם להיות להקת הליווי שלו בסיבוב ההופעות הזה (65-66), שהדבר הזכור ממנו בהיסטוריה הן שריקות הבוז שדילן והלהקה ספגו מהקהל כשהם עלו לסט החשמלי של המופע. הסיבוב נקטע בעקבות תאונת האופנוע שגרמה לדילן להסתגר בוודסטוק. למרבה המזל, הבנד באו בעקבותיו ושם כאמור הם הקליטו את סשן ה-Basement Tapes הידוע בבית הוורוד. אותו סשן הוביל את הבנד להוציא ב-67 את “Music From Big Pink”. החיבור הזה בין השורשים הפולקיים של דילן והרוקנרול המהוקצע של להקה שניגנה בהרבה מאוד הופעות יצר ז'אנר חדש – אמריקנה.
למתקדמים: מה הווליום הכי טוב בסדרת הבוטלגים?
אני נהניתי מאוד בזמן האחרון מהבוטלג האחרון שיצא, מספר 15: Travelin' Thru, 1967–1969. הוא מהתקופה הקאנטרית של דילן ויש שם כמה שירים שהקליט עם ג'וני קאש. קאנטרי-רוק כיפי.
איפה היה גר דילן בארץ אם היה עושה עליה?
אחוזה מבודדת על הים – קיסריה או ארסוף. או לחלופין חוות בודדים בנגב.
מה הדבר הכי פחות טוב שדילן עשה בקריירה (לא דווקא מוזיקה)?
החליט שההופעות חיות שלו הן יותר בשבילו ופחות בשביל הקהל.
שי אברהמי
מה גרם לך להכנס למוזיקה של דילן?
אני יודע שאחטוף על זה אש, אבל… גאנז אנד רוזס. באחת מקלטות האוסף של האחים שלי נמצא הביצוע של גאנז' ל-Knockin' On Heaven's Door, ומעבר לשיר עצמו יש שם ביצוע נקי של אקסל רוז בשיאו, סולואים נהדרים של סלאש, ודאף מקאגאן שבחר בליינים פשוטים של בס שצריכים להיות חלק מה-‘Real Book’ של הרוק אם וכאשר יום אחד מישהו יטרח לכתוב אותו. הסימפולים של האקדחים והטלפון שבשבילי היו שיא החדשות – בעיני עד היום זה הביצוע המיטבי של השיר.
אלבום אהוב
זה יהיה Highway 61 Revisited. נחשפתי אליו מאוד מאוחר, למרות ההכרות עם חלקו. אני יודע שזה האלבום פורץ הדרך שהפך את דילן לדילן והוציא אותו מהפולק של תחילת הדרך לרוקיסט שהוא עד היום, אבל זאת לא הסיבה שאני אוהב אותו. זה יותר בגלל העובדה שהוא הוקלט בפחות משבוע באולפן, ורובו בלייב כאילו עדיין לא המציאו את ההקלטה בערוצים נפרדים. הסאונד היבש, הגיטרות שאני נשבע שבחלק מהשירים לא מכוונות במתכוון, ויותר מהכל – שני השירים שפותחים את הצד השני של האלבום. ולמרות המפוחית.
שיר אהוב
Queen Jane Approximately. מדהים שבגיל 24 דילן כבר כתב שיר שנשמע כאילו יש לו היסטוריה של לפחות פי שלושה מכך. אני לא יודע מי הוא המלכה (וזה גבר) אבל אלוהים אדירים, הוא בטח ספג מאלוהים יותר מכות מאיוב, ועוד היה צריך להסתובב עם בוב שיתעד את כל זה בזמן אמת. זה בטח היה סוף שבוע מאוד גרוע מבחינתו.
המשפט/ים האהוב/ים עליכם של דילן
זאת לא שאלה הוגנת. וזה כן יכול להשתנות בכל רגע נתון. אבל אם אני חייב בכל זאת אז אלך על "…to live outside the law you must be honest."
או על כל הבית הרביעי של highway, כולל הפזמון "But the second mother was with the seventh son And they were both out on Highway 61”
עטיפת אלבום הכי טובה
אין לו כזה דבר. אני יכול לומר שאני מכיר מעצב ממש מוכשר שיכול לעשות בשבילו את העבודה להבא, אבל אם אני צריך לבחור עטיפה שהיא בכל זאת סבירה – World Gone Wrong. אוקיי, אולי גם העטיפה של Slow Train Coming. אבל זהו. בעצם, שימו את slow train במקום הראשון.
הקאבר הכי טוב שעשו לדילן
האהוב עלי ביותר הוא Queen Jane Approximately שביצעו גרייטפול דד בהופעה מ-1988. גרסה יותר מודרנית, שהחלק האהוב עלי בה הוא הגישה לצליל יותר עמוק. בניגוד לשיטוט במדבר של הגרסה המקורית, הקאבר מרגיש כמו שיוט על כביש חוף ברכב עם גג פתוח בשעת השקיעה. יש גרסת הופעה נוספת של דילן ביחד איתם לשיר הזה, אבל היא מושכת יותר לכיוון הדילני והחיבור בין שתי הווריאציות הוא טוב, אבל פחות מוצלח בעיני.
המליצו על אמן או להקה שאין לכם ספק שהושפעו מדילן
אהה… זאת בדיחה נכון? אז אני אזרום אתכם – משינה!
במיוחד אם לוקחים את "שיא הרגש" עם "גברת שרה השכנה", שהדבר היחיד שיכול להיות יותר דילני מהטקסט שמלא ברצח וחפים מפשע שנשלחים לכלא הוא הלחן שלו. וכמובן "המתאגרף" – בלוז שמלא בשורות קסומות כמו "הסיבוב האחרון כולו שלך, העננים מתחילים להתפזר לאט, והטירוף תוקע בך מבט איום! והמנצח בכה כל היום".
איפה היה גר דילן בארץ אם היה עושה עליה?
ערד. כאילו דה.
מדבר, יובש, מטר מהמקום הכי עמוק בעולם. הר קנאים ומצדה יריקה ליד, כתף בין הבתרים במרחק עשרים דקות, אברהם אבינו והתנ"ך מציצים מכל מטר ליד, וכביש 31 כתחליף לכביש 61. מה יותר טוב מזה?
מה הדבר הכי פחות טוב שדילן עשה בקריירה (לא דווקא מוזיקה)
בסוף שנות ה-70' הייתה לדילן אפיזודה נוצרית חזקה, הוא 'נולד מחדש' כאוונגליסט, ואז לקח מפיק יהודי והתחזק בשם החם ביותר של המוזיקה באותה תקופה, Mark Knofler, כדי להקליט את האלבום Slow Train Coming. השירים היו… דתיים מאוד. מצד שני הם גם היו טובים, כי בואו, בוב דילן. מוזיקלית האלבום היה עגול, מהוקצע ומעניין, ואפילו זיכה אותו בגראמי על השיר Gotta Serve Somebody על ביצוע הרוק הטוב ביותר של השנה (קולות) כי מסתבר שזאת קטגוריה. לאחר מכן, דרכם של מארק ובוב נפרדו, ודילן הוציא שני אלבומים זניחים עם עטיפות נוראיות. עד שהוא חיפש מפיק חדש לאלבום פחות דתי. לאחר שנשקלו מספר אופציות מרשימות נוספות כמו דיויד בואי, פרנק זאפה ואלוויס קוסטלו, דילן בחר בנופלר.
עכשיו – דילן ידוע כאגוז שקשה להפיק כי הוא מאוד מעריך את דעתו ולא כל כך אוהב ביקורת. נראה שאת נופלר זה לא הרשים במיוחד, כי הוא בכל זאת התעקש לקדם כל מיני רעיונות שהיו לו. כלומר, בתור מפיק האלבום שנשכר במיוחד לשם כך. זה הסתיים בכך שהוא פוטר בשיחת טלפון על ידי אחד המנהלים של דילן, במהלך המיקסים לאלבום.
אוקיי, אני לוקח את המילים שלי בחזרה.
מה שהבנתי במהלך הכתיבה עכשיו זה שהדבר הכי פחות טוב שדילן עשה בקריירה שלו הוא לא הסיפור העצוב הזה עם נופלר, אלא שתי עטיפות האלבומים שקדמו ל-Infidels. מה זה הדבר הנוראי הזה שנמצא על Saved ו-Shot of Love? כאילו מנסים להזהיר מהאלבום ולא לעודד אותנו לקנות.
הקפטן
מה גרם לך להכנס למוזיקה של דילן?
כשהייתי בערך בגיל 16 וכל דיסק עלה משהו כמו 70 שקלים, הבנו אני ועוד חבר שיש עוד דרך לגלות הרבה מוזיקה ובזול – תקליטים. אז עוד לא קראו לזה ויניל והפורמט המיושן הפסיד בבירור לאחיו הקטן והמבריק והמחירים היו בהתאם. באותה תקופה כשהיית מחטט בחנויות יד שניה, יכולת גם להבין לפי כמות העותקים הזמינים מה היה פופולרי בארץ בזמן אמת. במקרה של דילן זה היה Desire, האלבום המצליח שלו משנת 1976 שנמכר בכמויות גדולות בכל העולם. כמובן שקניתי אותו והאזנתי לו בלי סוף. אני חושב ש"דזייר" הוא דרך מעולה להכנס למוזיקה של דילן, הוא מלודי ומתוזמר ודילן ממש שר בו ועדיין יש בו גם נגיעה של דילן המחאתי בדמות "הוריקן" ו"ג'ואי".
אחרי שהתחלתי להתאהב במוזיקה של דילן קניתי את האוסף שגם אותו היה אפשר למצוא בקלות אז ומשם המשכתי לקנות ולשמוע כל דילן שהצלחתי לשים את ידיי עליו.
אלבום אהוב
אז למרות שהאהבה הראשונית שלי נתונה כאמור ל"דזייר", האלבום האהוב עלי של דילן זה דבר דינמי ומשתנה לפי מצב הרוח ועונות השנה, ובזמן האחרון זה "Blood on the Tracks", האלבום המופלא של דילן מ-1975. זה אלבום כאוב ואינטימי של דילן אחרי הפרידה משרה, בלוזי ורגשי ופשוט יפהפה. דילן פעם אמר בראיון שאנשים אומרים לו שהם מאוד נהנו מהאלבום. "אני לא מתחבר לזה" הוא אמר, "שאנשים נהנים מסוג כזה של כאב".
שיר אהוב
כמו עם האלבום, יכולתי לכתוב כאן לפחות עשרים שירים שונים וזה משתנה כל הזמן. אבל אם אחזור שוב אחורה, לשיר שהדגים לי בצורה הכי ברורה את הגאונות של דילן, זה חייב להיות "Mr. Tambourine Man" מתוך "Bringing It All Back Home" משנת 1965. זה שיר שהוא קרקס סוריאליסטי של דימויים, ודילן לוקח בו את זרם התודעה שלו לשיא. המילים מתלפפות אחת בתוך השניה בריקוד לשוני מופלא. עם כל האזנה הייתי לומד אותו עוד קצת עד שהוא נחקק לי בראש וגם היום כל שורה בו מקפיצה לי מיד את השורה שאחריה. שיר מושלם.
המשפט/ים האהוב/ים עליכם של דילן
יש כל כך הרבה, אבל אנצל את ההזדמנות ואמחיש בעזרת השאלה הזו את הנקודה של השאלה הקודמת. הנה הבית האחרון של "Mr. Tambourine Man" עם השורה שרודפת שורה, דילן זורק את הדמיון למחוזות רחוקים ואז יוצא מהסוריאליזם ומסכם בשורה אחרונה שהיא הכי רלוונטית למצבים בחיים של כל אחד מאיתנו:
And take me disappearing through the smoke rings of my mind
Down the foggy ruins of time
Far past the frozen leaves
The haunted frightened trees
Out to the windy beach
Far from the twisted reach of crazy sorrow
Yes, to dance beneath the diamond sky
With one hand waving free
Silhouetted by the sea
Circled by the circus sands
With all memory and fate
Driven deep beneath the waves
Let me forget about today until tomorrow
עטיפת אלבום הכי טובה
מכיוון שאני מעצב במקצועי, זה נושא שקרוב במיוחד לליבי. דילן אמנם לא נודע בעטיפות המדהימות של אלבומיו ולפעמים זה אפילו מרגיש שהוא לא ייחס לזה חשיבות גדולה (שלא לדבר על כמה יציאות רעות במיוחד), אבל קרה פה משהו מעניין, גם עטיפות לא מדהימות הפכו לאייקוניות מכיוון שהמוזיקה היתה כל כך טובה ומשפיעה. ואם צריך עדיין לבחור אחת (מבלי לחזור על אלה שבחרו פה החברים מעלי, אלך על העטיפה של "The Freewheelin' Bob Dylan" שהיא חורפית וניו-יורקית ואישית ומאוד סיקסטיזית עם הואן של פולקסווגן וגם מזכירה לי תמיד את הקומפוזיציה של אבי רואד של הביטלס.
הקאבר הכי טוב שעשו לדילן
אני אתחכם פה ובמקום לבחור קאבר אחד, אבחר באלבום שלם מלא בקאברים נהדרים לדילן, הפסקול לסרט "I'm Not There" משנת 2007 ובו משחקים את דילן שישה שחקנים שונים. כמו ריבוי הדמויות, ככה גם הכיוונים אליהם לקחו מיטב אמני האינדי (ועוד כמה מוזיקאים וותיקים) את השירים של דילן, בליווי של קאלקסיקו הנהדרים בחלק גדול מהשירים. מומלץ בחום.
המליצו על אמן או להקה שאין לכם ספק שהושפעו מדילן
מבחינתי תשעים אחוז מהמוזיקה שאני שומע, בז'אנרים שונים, מושפעת מדילן בצורה כזו או אחרת. במיוחד בשנים האחרונות אני נהנה לראות את ההשפעה באינדי האמריקאי אצל הרכבים כמו ברייט אייז, ווילקו ואחרים…
למתקדמים: מה הווליום הכי טוב בסדרת הבוטלגים?
גם פה זה משתנה ותלוי מצב רוח, אבל לאחרונה אני חוזר לא מעט לחלק הראשון שנקרא 1-3 ובו שירים והקלטות שלא ראו אור ממש מתחילת הקריירה של דילן בשנת 1961 ועד 1989. אוסף שנותן הצצה להתפתחות של דילן ככותב שירים ומוזיקאי לאורך השנים.
איפה היה גר דילן בארץ אם היה עושה עליה?
אני מדמיין אותו במטולה, רחוק מהסצינה וההמולה וקרוב לטבע.
מה הדבר הכי פחות טוב שדילן עשה בקריירה (לא דווקא מוזיקה)?
זו לא הפעם הראשונה שכותבים את זה פה, אבל נראה לי שהגישה שלו להופעות בעשורים האחרונים (שאני גם מעריך אותו עליה באותו זמן) שבה הוא פשוט עושה מה שבא לו, משנה את המבנה של השירים ומנגן דברים לא קשורים, זה משהו שאני פחות מתחבר אליו. הייתי בהופעה שלו בדנמרק לפני משהו כמו עשור שבה הוא אפילו לא ניגן בגיטרה בגלל כאבי גב כביכול ועבר לקלידים. לא הופעה מדהימה כמובן, אבל עדיין משהו לספר עליו לנכדים…
COMMENTS