Homeאלבומים חדשים

אור בתוך החושך /// רועי ויינברג כותב על האלבום החדש של ברוקהמפטון

טקסטים אישיים ולא פשוטים על מצע פופי מתמיד – האזנה צמודה לאלבום החדש של ההרכב מרובה הראפרים ברוקהמפטון

אחד מהנושאים המעניינים ביותר באומנות לאורך השנים, ובפרט במוזיקה בה אנחנו מתעסקים כאן בקולומבוס, הוא המאבק בין האור והחושך. לא רק במובן הגשמי של השמש והירח, אלא במובן הסמלי יותר של הטוב מול הרע. האלבום החדש של ברוקהמפטון, ROADRUNNER: NEW LIGHT, NEW MACHINE, גם מתעסק בזה במובן מסוים. אבל לפני שנצלול לצד של האור, בואו נדבר על המכונה החדשה. רואד ראנר יצא אחרי שנתיים בלי מוזיקה של ממש מברוקהמפטון, נצח בעולם של להקה שהוציאה 3 אלבומים נהדרים (SATURATION I, II, III) באותה השנה, 2017. ברוקהמפטון, הרכב של שבעה ראפרים למי שלא מכיר, מארח כאן מוזיקאים נוספים בשישה מתוך שלושה-עשר שירים; חלקם מוכרים במיוחד (A$AP Rocky, JPEGMAFIA), חלקם אנונימיים כמעט לגמרי (SoGone SoFlexy). הם אירחו ראפרים גם בעבר, אבל כאן התופעה בולטת יותר מהאלבומים הקודמים. הסיפור הוא לא רק האירוח, אלא שזאת "מכונה חדשה" מבחינה מוזיקלית. הביטים פחות כבדים ופחות דומיננטיים לכל אורך האלבום בהשוואה לחומרים המוקדמים של הלהקה. ברוקהמפטון לא באה לשבור, ומאז אלבומה הראשון היא הולכת על התפר שבין היפ-הופ לפופ. כאן, באופן ברור, היא הולכת לכיוון פופי יותר.

 

אמפתיה של פוסט-קורונה

הציניקנים יגידו שזאת התמסחרות בהשפעת ההצלחה המסחררת של Sugar מהאלבום הקודם, שהגיע ל-330 מיליון השמעות בספוטיפיי. הרומנטיקנים יגידו שזה המשך של מגמה שהחלה באלבום הקודם של הלהקה, ג'ינג'ר, וניסיון לראפ מכיל יותר בעולם מוכה קורונה. האמפתיה בולטת בכל טקסט של ברוקהמפטון, בעיקר באלה של קווין אבסטרקט, מנהיג הלהקה, ושל ג'ובה, אולי המוזיקאי הטוב ביותר בה. האלבום מגיע לשיא בשלב די מוקדם, אחרי שלושה שירים לא רעים ויחסית קלילים (לפחות מבחינה מילולית). השיר השלישי, BANKROLL, כולל את אחד מקטעי הראפ הטובים באלבום, זה של A$AP Ferg שפותח את השיר, וממשיך בראפרים שמתארים איך הכסף שינה להם את החיים, אבל לא בהכרח בקטע טוב. שיר הנושא, THE LIGHT, הוא השיא הרגשי של האלבום, כשג'ובה מדבר על התאבדותו של אביו ואבסטרקט מדבר על התקופה הקשה בחייו. השיר מכיל את כל המהות של ברוקהמפטון: טקסטים אישיים מאוד על ביט מלטף ופלואו מצויין. בעיני, זה אחד מרגעי השיא של הלהקה על כל אלבומיה.

השיר הבא, WINDOWS, הוא הארוך באלבום והיחיד שכולל קולות של כל השביעייה. מאט צ'מפיון מצטיין גם כאן, בדומה לכל אורך האלבום, בשיר שנע בין משפטים לא קלים ("הגוף שלי הוא מקדש ואני מזמין רוחות") לפאנצ'ים ("הם כל כך ירוקים מקנאה, הם כנראה מטיסים עב"מ"). השירים הבאים באלבום הולכים לכיוון רגשי יותר, בין אם התמודדות עם משברים (I'LL TAKE YOU ON), מערכות יחסים שלא הצליחו (BAD NEWS) או נושאים חברתיים (DON'T SHOOT UP THE PARTY). גם הכיוון המוזיקלי משתנה: ביט מבוסס גיטרה, שיר אחר שמפלרטט עם גוספל (DEAR LORD) ואחד מלודי יותר, WHEN I BALL.

האלבום מתקרב לסופו עם השיר האחרון, החלק השני של THE LIGHT, בו אבסטרקט וג'ובה מדברים בצורה ברורה יותר על הנושאים הכבדים מהשיר הראשון, ומצליחים למצוא אופטימיות בתוך כל החושך הזה. רואד-ראנר הוא האלבום הכבד ביותר של ברוקהמפטון מבחינה רגשית, והקליל ביותר מבחינה מוזיקלית. לא מה שציפיתם לו מלהקה שהגדירה את עצמה בעבר כ"להקת הבנים הטובה בעולם". אבל למרות הכל, ולמרות הנושאים הקשים שצפים כאן, הם מצליחים למצוא אופטימיות. ג'ובה התייחס לזה בעצמו: "האלבום הזה כואב, אבל הוא גם מרפא. זאת הסיבה שהוא כזה מיוחד". ברוקהמפטון, באלבום הראשון מתוך שניים שהלהקה צפויה לשחרר השנה, מצליחה למצוא אור בתוך החושך. היא עושה את זה עם קצב טוב וטקסטים נהדרים, בדומה לכל אלבום שהפרויקט המיוחד הזה הוציא. בהחלט שווה שמיעה.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0