Homeאלבומים חדשים

קטן עליה /// רועי ויינברג כותב על האלבום החדש של נגה ארז, Kids

האם החדש של נוגה ארז מממש את הציפיות? רועי ויינברג בהאזנה צמודה לאלבומה השני של היוצרת הישראלית

כולם אוהבים את נגה ארז. היפסטרים עפים עליה מאז היציאה של Off The Radar ב-2017, ועל כל אחד מהשירים החדשים שהיא הוציאה בקצב גבוה לפני האלבום, המיינסטרים הגיב. ההצלחה של VIEWS הכניסה כל שיר שלה לגלגל"צ, במקביל ראינו אותה עושה פרסומת לחברת נדל"ן ומופיעה על השער של 7 לילות. ההערכה משני העולמות עמדה למבחן עם צאת האלבום השני והמצופה של ארז, KIDS.

VIEWS הקפיץ את הקריירה של ארז, אבל היא הייתה מוכרת גם לפני כן. בילי אייליש שיתפה את CHIN CHIN שלה ושל אקו, מה שהפך אותה לזמרת מוכרת ברחבי העולם, נוסף לחשיפה המוצלחת של האלבום הראשון. הפרגון מאייליש וההערכה העולמית הובילו להזמנות מפסטיבלי מוזיקה ברחבי העולם שהעריכו את השילוב המוצלח בין ראפ, מוזיקה אלקטרונית ופופ שמאפיין את ארז ומככב גם באלבום הזה. בחלק מהשירים (Bark Loud, Candyman) היא עושה ראפ, בחלק היא הולכת לכיוון של ג'אז (Cipi המעולה) והשיר האחרון, Switch Me Off, מגיע ממקום שונה לגמרי כשהוא מתחיל כמו בלדה ובהדרגה הופך לעשיר וגדול יותר ככל שהשיר מתפתח. יש כאן גם השפעות ברורות מהגורילז כמו VIEWS או שירים שבהם הביט מבוסס בעיקר על בס, כמו Fire Kites.

מוזיקה, בין היתר, אמורה להיות כיפית. זה משהו שקורה באלבום הודות לשילוב בין הקצב, המלודיות האלקטרוניות והכריזמה הטבעית של ארז. כל שיר מספיק טוב בשביל לגרום למאזין לחפש אותו דרך שאזאם, מספיק קליט בשביל להתקע בראש אחרי השמיעה הראשונה ומספיק מתוחכם בשביל לצאת מהתבניות הרגילות של פופ ולהתחדש לכל אורך האלבום, לא מעט בזכות היכולת שלה לעבור מראפ לשירה מלודית יותר במהירות מסחררת.

עפיפונים ומפלצות

לצד המוזיקה עצמה, חשוב להתייחס למילים. בעוד החברים של נטאשה לא רוקדים כשעצוב להם, ארז מצליחה לשלב בין המוזיקה והאווירה החיובית לטקסטים ביקורתיים או כואבים יותר. היא מדברת על הערכה עצמית בעידן המודרני (VIEWS), דיכאון (Cipi), מערכות יחסים קשות (YOU SO DONE, Switch Me Off) והסכסוך: "אנחנו לא צריכים פצצות, יש לנו עפיפונים בוערים", היא שרה ב-Fire Kites. ב-Knockout הביקורת ממשיכה, עם שורות כמו "הם מצפים ממני להדרכה ואני מעוורת אותם". שיר הנושא, KIDS, מזכיר את מלחמת ששת הימים ואירועי ה-11 בספטמבר. רגע מעניין אחר מגיע ב-Bark Loud, בו שומעים עברית בפעם הראשונה באלבום, כשאומרים לארז שהיא צריכה לחייך יותר והיא מגיבה ב"סתום סתום". זהו רגע קטן שמספר המון ועלול להיות מוכר מדי לחלק גדול מהקוראות, ואולי גם הקוראים, של הטקסט הזה.

כפי שאפשר להבין מהפסקאות הקודמות, האלבום אמנם באנגלית וזכה להמון ביקורות מוצלחות גם בחו"ל, אבל יש לו ערך מיוחד לאוזניים ישראליות. יש כאן טקסטים על המצב בארץ, מאותם עפיפוני תבערה בדרום ועד לראפ על מהדורות חדשות אינסופיות. כל אחד קולט מוזיקה בדרך שונה, אבל במקרה הספציפי הזה ישראלים ישמעו אותה קצת אחרת מאמריקאים, למשל.

יש חוט מקשר בין השירים השונים באלבום, מה שמתחבר לשמו (KIDS) ולשורה החוזרת באלבום, Kids These Days, שנאמרת על ידי אמה של ארז. שיר הנושא מדבר על ילדים שלא מזדקנים, ב-Bark Loud היא קוראת לעצמה "ילדת אנדרדוג", וב- Fire Kites, היא אומרת שהילדה הקטנה הפכה למפלצת. הפער הדורי מופיע גם בעטיפה, שבה ארז מצולמת עם חליפה ענקית (מחווה לדייוויד ביירן מהטוקינג הדס). אותה חליפה מסמלת גם את פער הדורות – ילדה בבגדים של גדולים.

בסופו של דבר ובניגוד למה שרואים בעטיפה, האלבום הזה לא גדול על ארז. הוא יהפוך לדעתי לאחד מאלבומי הפופ הטובים ביותר של 2021, ואולי אחד האלבומים הטובים ביותר של יוצר ישראלי באנגלית. היא קופצת בין נושאים מוזיקליים וטקסטואליים שונים ומצליחה לשמור על אווירה קצבית, בועטת וחסרת מנוחה. אז כן, כולם אוהבים את נגה ארז. בינינו? צודקים.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0