Homeריאיון

החיים קורים כשמתכננים תכניות אחרות /// ריאיון עם עדי-קשת כהן לרגל צאת אלבום הבכורה שלה Battleships

עדי-קשת כהן פעילה בסצינת האינדי הישראלית כבר לא מעט זמן, אבל רק השנה הוציאה את האלבום הראשון הרשום על שמה. שחר רודריג תפסה אותה לשיחה

מיד לאחר צאת אלבום הבכורה של עדי קשת כהן 'Battleships' בינואר השנה קבענו להיפגש, אולם הקורונה והסגרים לקחו אותנו לסיבוב בלתי צפוי ונאלצנו לדחות את המפגש. בצהריים של אמצע שבוע, ישבנו לשיחה על מוזיקה, על טיימינג, על דיוק ועל גורל – בדיוק חודש לאחר יציאתו של האלבום הנהדר הזה. Battleship הוא אלבום בכורה מרשים ביותר בעיקר מבחינת העיבודים וההפקה שלו שעוד ניגע בהם בריאיון. כששאלתי את עדי לגבי ההשפעות שהובילו ליצירת אלבום כל-כך מתוזמר וגרנדיוזי היא מנתה את פיונה אפל ש"לימדה אותי לכעוס", את ג'וני מיטשל ואת דילן שלאחר האזנה לשיר שלו כתבה את Requiem. "מישהו אמר על האלבום שזה ארט-פופ והא! הנה זה באמת ארט-פופ!", היא אומרת.

השם של עדי שב ועולה בסצינת האינדי בשנים האחרונות ולכן זה מפתיע מאוד לגלות שזהו אלבום הבכורה שלה. מצד אחד מדובר במישהי שלמדה ג'אז בתלמה ילין, פסנתרנית ומבצעת שכבר הייתה חברה בלהקה (BearMoonTree עם יובל וילנר ומתי גלעד מ"כוכבת על") ואף הוציאה אלבום אחד איתם לאחר שהתפרקו, זמרת שמופיעה לבד ובהרכבים שונים. ועם זאת – האלבום בושש להגיע.

"נכון. אני די הרבה שנים מסתובבת, גם עם חלק מהשירים מהאלבום עצמו. היו לי הופעות סולו, והופעות עם BearMoonTree, והיו גם גלגולים של הדבר הזה, אבל זה לא התדייק לי. אני מעצבנת כזו – הדבר צריך להיות בדיוק נכון. זה גם מה שהוביל לכך שהוצאנו את ה-EP של BearMoonTree אחרי שהתפרקנו כבר. בתוך כל החיפושים שכוללים את כל קשת הרגשות החלה לנקר לי מחשבה, לא יודעת למה, I swear to god שזה היה ככה; הרגשתי שאם אמצא את המתופף הנכון – זה יסתדר."

"התחלתי להופיע מחדש סולו. המפגש עם יואב ארבל קרה חצי במקרה, זה היה סיפור נורא חמוד. הזמינו אותנו לקוקטייל 88 (תכנית במסגרתה נפגשו שני אמנים לסשן שיתוף פעולה שהוקלטה באולפני BPM ושודרה ב-88FM – ש"ר). יואב בדיוק הוציא EP ושידכו לו את BearMoonTree. לא הכרנו מראש וזה היה כבר לאחר הפירוק של הלהקה, אמרתי לו שאין לי להקה אבל שאבוא לבד. ידעתי שהוא מתופף אז הצעתי לו לנגן איתי שיר או שניים וזה היה פשוט פיצוץ השראה, סחרור, היינו ב'ווווש' כזה", עדי מנופפת בידיים, "תוך שבועיים וחצי הייתה הופעה מלאה וזה בעצם היה הבסיס לאלבום שבנוי כולו על הדואו פסנתר-תופים."

"אחרי כמעט שנה של הופעות, הרגשתי שאפשר להתחיל להקליט; יואב הבין את התחושה הגולמית של השירים – הוא הבין מה אני רוצה ו…" היא מהססת, "על הדרך גם נהיינו זוג."

זה באמת סיפור נורא חמוד.
"כן", היא מחייכת, "אבל התחלנו להפיק ושני שליש לתוך העבודה הבנו שאנחנו צריכים להיפרד. נשארתי להפיק אותו לבד — והיה לי דדליין עצבני. היו לי כמה ניסיונות לחפש מפיקים אחרים אבל הבנתי שיש לי ויז׳ן לגבי זה ושאני צריכה לסיים להפיק את האלבום. קניתי קיובייס והתחלתי לנחש את דרכי בתוכה. ישבתי כל יום – כל היום והייתי אול אין בלסיים את זה. סיימתי להפיק אותו לבד."

יש שירים של לפני ושל אחרי?
"לא ממש. התחלנו מלהקליט תופים-פסנתר לייב. הקונספט של האלבום הוא ללא כלי בס, הכל מבוסס על כלי מיתר, נשיפה ומקלדות. אז הפסנתר-תופים היה קיים, אבל היה צריך להוסיף את המסביב."

צילום ובימוי: מיטל נר

האלבום מתחיל בצורה מאוד גרנדיוזית עם The End ונגמר מאוד אינטימי וקרוב ב-Battleships. היה לך בראש מה יהיה רצף השירים?
"כן ולא. זו מלאכה ממש עדינה להרכיב משהו שלם. נורא רציתי שיהיה לזה סיפור ולא ידעתי מראש מהו. אחרי שהדברים היו מוכנים ישבתי וניסיתי לבנות ולהבין איך הופכים את זה לדבר השלם. איכשהו יצא שזה סדר שעבדנו איתו גם בהופעות.
ונכון, האלבום הולך ממקום גדול למקום אינטימי וקרוב וגם בשבילי. זה היה תהליך מעניין – כל האלבום הזה מדבר על מאבקים פנימיים בתוך זוגיות. על הרצון לצאת לעצמאות ואיך אני מספיק חזקה כדי לעמוד על הרגליים. רק בדיעבד שמתי לב שכשכתבתי את השירים ועכשיו כשהפקתי אותם – עברתי את אותם תהליכים."

אז איך זה להפיק אלבום בתקופת הקורונה?
"הקורונה תפסה אותי בתקופה הזו שכבר ישבתי תקופה כמו עכבר והייתי בטירוף, רצה כמו עכבר על גלגלת לסיים את ההפקה של האלבום. לקראת סוף העבודה הקורונה הגיעה לחיינו ופתאום כולם התחילו לאפות לחמים ולעשות יוגה ואני מסתכלת הצידה ולא מבינה מה קורה, כי אני הייתי בבידוד כבר תקופה."

אז למה הדדליין הקשוח בעצם?
"Sincere יצא חצי בטעות. השתתפתי בתכנית המדהימה 'סינתיסייזר' (אקסלרטור למוזיקאים צעירים, עליו כתבה עינת גן-שלו – ש"ר) והקלטנו ביצוע לייב. 88 נורא התלהבו מהביצוע הזה ואמרו שהם רוצים להעלות אותו לועדה – זה היה השיר היחיד שהיה מוכן כבר באלבום, רק היה חסר לו מאסטר.
ואז לא קרה עם זה כלום כמה זמן. פתאום הוא נכנס לבחירות העורכים! לא הייתה לי גרפיקה, לא שפה ויזואלית – והוא התחיל להיות משודר, כשבעצם לא תכננתי שזה יהיה הסינגל הראשון. וזה הרגיש ממש טוב!!! הרגשתי שזו בעיטה של 'תפסיקי עם השטויות שלך' ו'החיים קורים כשאתה מתכנן תכניות אחרות'. אהבתי את זה. הדברים פשוט יקרו, תני לדברים לקרות. זה לא כזה משנה איך."

עבדת מאוד קשה ופתאום כל עולם התרבות השתתק. האם זה השפיע על ההחלטה להוציא את האלבום?
"אז תכננתי להוציא את האלבום בקיץ, וההוצאה נדחתה כמה פעמים. פתאום הבנתי שאין למה לרוץ. כן קיוויתי שתהיה הופעת השקה – יש לי תכנון מרגש להופעת השקה."

עם יואב?
"נראה."

לאחרונה הוצאת גם סינגל יחד עם עוזי רמירז, ביצוע מפתיע ל-It's Too Late של קרול קינג.
"זה מאוד מפרה לעבוד עם אנשים. עוזי ואני שכנים ואמרנו כמה פעמים שננגן משהו יחד. בתקופה האחרונה ממש הייתי בצורך לחזור לעשות מוזיקה, להיזכר מה זה להיות מוזיקאית כי מאז שסיימנו את המאסטר הייתי עסוקה במסביב של האלבום וזה מאוד שואב. היה לי קושי לחזור לכתוב. אז אמרתי לעצמי: 'בואי נתחיל מאיזה שיתוף פעולה'. עוזי ואני ישבנו, ניגנו, ולא ידענו מה עומד לקרות. פתאום בארבעה ימים יצא לנו סינגל! הוצאנו אותו מהר כי הוא נפל בדיוק על ה-50 שנה ל-Tapestry. זה מה שרציתי, רציתי אנטיתזה לאלבום, שהיה עבודת חציבה באבן. משהו הסתדר – שנינו היינו מופתעים מזה שזה בכלל קרה. הלוואי שזה תמיד היה ככה."

אז מה הלאה?
"את האלבום כבר עשיתי, זהו. הייתי רוצה להופיע עם החומרים שלו כי זה ירגיש שונה – למרות שהופעתי איתם המון.
עוד לא התחלתי לעבוד על הדבר הבא, אבל אני נורא רוצה להתחיל עכשיו. בגדול רוצה לפתוח את עצמי – אם הייתי נורא מדויקת ו״בום״ – זה הניח משהו אצלי, נתן לי איזה קרקע לעמוד עליה שעכשיו בא לי לזרוק את עצמי לפה ולפה. לא מרגישה שאני הולכת לעשות עוד מוזיקה בדיוק ככה.
בסוף, למרות החציבה באבן, זה גם קצת הסיפור של העשיה של האלבום: פיצוץ יצירתי ותעופה שאין לי איך להסביר אותה. הוא התחיל בחיבור מוזיקלי גבוה ומלהיב והכי עמוק שאפשר, לצד המאבקים. פתאום נשארתי לבד ויכולתי לחזור רגע למקום שלי, גם בתוך ההרכבה של האלבום. רציתי לספר את הסיפור בלי שיודעים את הרקע. גם בשבילי."

מה הטיפ שלך לעצמך?
"אני אעשה את הכי טוב כדי שהמוזיקה תצא הכי מדויק, זו המהות של מה שאני עושה ואני לא at ease עד שזה לא מדויק. כל השאר – החיים יקרו. זה היה לקח בשבילי."

להאזנה לאלבום

צילום: דורון טלמון

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0