Homeהיום לפני

הללו אותו, מכיוון שהוא נפלא /// עומר אסייס חוגג חמישים לאלבום Like a Ship של הכומר T.L. Barret

חידוש של לאון בריג'ס החזיר אותנו לאלבום הגוספל המושלם של הכומר ט.ל. בארט משנת 1971

פעם, כשעוד היינו תלויים בפורמטים פיזיים כדי לשמוע מוזיקה, הייתה משמעות אדירה למי היו החברים הטובים שלך. כי להפקיד דיסק או קלטת בידי מישהו היה אקט שאין להקל בו ראש. הייתה דרושה קרבה משמעותית כדי שתסמוך על מישהו שיחזיר לך את הדיסק בלי שריטות, עם עטיפה מושלמת, כשהדיסק מפולס באובססיביות מיותרת בתוך הקופסה. היום, עניין ההחלפות כבר פחות רציני, ואפשר פשוט לשלוח לינק תוך שנייה ולקוות שהצד השני ייתן לו את מירב תשומת הלב. אבל יש אלבומים שמצליחים לחצות את הרף הזה ורצים בחרדת קודש בין חברים, אפילו שמדובר רק בקישור בספוטיפיי. כזה הוא האלבום (Like a Ship (Without a Sail של הכומר T L Barret ומקהלת הילדים שלו מ-1971. אני לא זוכר איפה ומתי גיליתי אותו, אבל הקפטן ואני איכשהו מדברים עליו כל שנה. השבוע, ממש במקרה, חזרנו לדבר עליו. זה היה כי שמעתי סמפול מאוד לא מחמיא שלו, סמפול שבעיקר היה תזכורת לכך שמדובר באחד מאלבומי הגוספל הטובים והחשובים שיש. אחרי יום גילינו שיקיר הסיפון ליאון ברידג’ס גם עשה קאבר לשיר הנושא, בהחלט סימן שהגיע הזמן לתת לו את תשומת הלב הראויה.

מאמינים בני מאמינים

אז על מה הסיפור? בשנת 1971, בארט – יליד שיקגו, כומר ופעיל חברתי, אסף את המקהלה שלו שהורכבה מהרבה ילדים שהוא ניסה להרחיק מרחובות שיקגו, חבורה של נגנים מוכשרים ובראשם ג’ין בארג’, איש תקליטי Chess, הקליט והוציא בהוצאה עצמית את האלבום. זהו אוסף של שירי גוספל שמונחים באלגנטיות מרשימה על מהלכי קלידים מהפנטים, בס מלא אנרגיה והקולות המשובחים של הכומר והמקהלה. אין באלבום הזה רגעים דלים, בגדול מדובר בכמעט ארבעים דקות של התרוממות רוח מוזיקלית ונפשית, במובן הכי אמיתי ולא קלישאתי שלה. ועדיין, שני שירים בולטים מעל כל השאר.

אחד מהם הוא שיר הפתיחה הנושא את שם האלבום. הוא נפתח בריף קלידים עדין עם כלי הקשה, ומשם עולה לאט לאט עם הפסנתר, ורק אחרי ארבעים שניות בערך מצטרפת המקהלה. הם כנראה לא ידעו את זה בזמנו, אבל ההתחלה היא בדיוק הלחם והחמאה שמהם בנויים שירים מושלמים לסמפול. משם השירה של המקהלה ובארט, כמו הד אחת של השניה, חוזרות על אותן המילים ובונות את תחושת ההליכה לאיבוד שעליה נכתב השיר. משהו בכך שכמעט כל משפט מושר פעמיים ברצף, גורם לזה שאפשר לשיר יחד איתם על ההאזנה הראשונה. זה כוח אדיר, וזה גם בדיוק מה שהאלבום מנסה לעשות – ללכד אנשים יחד בידיעה שיש אור אפילו בעתות מצוקה.

הקטע השני הוא Nobody Knows שמכיל בערך את כל מה שיש בקטע הפתיחה, אבל מחזיק בעיני בתפקיד הרבה יותר ממכר של הקלידים והבס, שלא מפסיק לדחוף את הקטע קדימה. פה יש גם רגעים שבארט שר לבד, כשרק בפזמון המקהלה מצטרפת אליו לקריאת Glory Halleluja!. הדבר המדהים הוא שלמרות שהשיר לא שונה מאוד מ-Like A Ship, תחושת ההתרגשות לא נשחקת אפילו לא טיפה. החלק המוזיקלי האחרון בשיר, אשר מתחיל אמנם אחרי 4:20 דקות, אבל כאשר יש עוד קצת יותר משתי דקות שלמות של השיר הוא עוד פסגה מוזיקלית בשיר. המקהלה שרה בו רק את המילה ‘nobody’ מספר דו-ספרתי של פעמים, שבאופן מפתיע לא נמאס ולו לשנייה, ואורזת לנו סגירה מושלמת לרגע המוזיקלי המושלם שהוא השיר הזה.

חומר ביד היוצר

הקסם של האלבום הזה לא התגלה אתמול. לחובבי מוזיקה חפרנים הוא מעין סוד שמור כבר שנים, אבל ההוצאה המחודשת שלו בשנת 2010 על ידי הלייבל המעולה Light In The Attic הביאה אותו למודעות של קהל רב יותר. לאחר מכן, השיר Nobody Knows סומפל על ידי DJ Khaled בשיתוף הפעולה שלו עם אלישייה קיז וניקי מינאז, והשיר Wonderful סומפל על ידי Algiers. אולי הסמפול הכי מפורסם הוא של קטע מאלבום אחר של בארט, Father I Strech My Hands, על ידי קנייה ווסט ששילב אותו בשיר באלבום Life Of Pablo. להיות מסומפל על ידי קנייה זו מחמאה ענקית בפני עצמה, שכן הבחור, למרות כל הטרלול סביבו, הוא עדיין אחד המפיקים עם הטעם הכי מדויק בסביבה. אין ספק שלבארט היה חלק במהלך המוזיקלי הבא של ווסט, שהוציא בהמשך את Jesus Is King. זהו אלבום גוספל שעיקר כוחו הוא במקהלה העצומה שאיתה הוא הקליט: ה-Sunday Service Choir שמונה בסביבות התשעים איש, ששרים יחד בהרמוניה אדירה. גם אם אתם לא מתחברים לאלמנט הדתי שיש באלבום, בעיניי אי אפשר להתכחש לאיכותו ולתחושת ההתעלות שווסט הצליח לשחזר.

אולי השימוש הכי אהוב עלי במוזיקה של בארט הוא הפרסומת הזו ל-Under Armour עם כוכב ה-NBA סטף קרי. שחקן נמוך, לא מאוד חזק, שהצליח להגיע ולהיות אלוף NBA. אם זה לא השיר המושלם לפסקול של היכולת להצליח כנגד כל הסיכויים, אז אני לא יודע מה כן.

לכבוד חגיגות 50 שנה לאלבום, יקיר הסיפון ליאון ברידג’ס הוציא ביצוע ל-Like A Ship. הביצוע זהה כמעט לחלוטין למקור, פרט לקולו של ברידג’ס ולסולו קלידים חופשי בסוף השיר. אבל זה בסדר גמור מבחינתי. כי מדובר בשיר כל כך מושלם שאם הוא יקבל איזה טוויסט לז’אנר אחר, כנראה שהוא כבר לא יכיל את כל מה שהופך אותו לגדול באמת. חוץ מזה, גם סתם להזכיר לנו שמדובר בשיר מושלם, מתוך אלבום מושלם, שרלוונטי תמיד ובמיוחד בשנה האחרונה, זה דבר חשוב. אלבומים כאלה נועדו בדיוק לשם כך – לחכות על המדף שלנו לאורך השנים, לנקות מהם מדי פעם את האבק, להקשיב ולהרגיש לרגע קצת פחות לבד וקצת יותר חלק מקולקטיב דמיוני. רק אל תשכחו מדי פעם לתת את הדיסק לעוד אנשים.

להאזנה לאלבום

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0