Homeבינג' ליסנינג

כשמתרחש קסם /// ירון ברוידא על סדרת הדוקו בנטפליקס "Song Exploder"

השבוע עלתה בנטפליקס הסדרה התיעודית "Song Exploder" (או בשמה העברי "מאחורי השירים") שמבוססת על הפודקסט הפופולרי באותו שם. הקונספט מאוד פשוט: בכל פרק אנו מתחקים אחר תהליך הכתיבה והיצירה של שיר אחד – כן, בדומה לפודקסט הישראלי האהוב עלינו "שיר אחד" (שלבטח לקח השראה רבה מהמקור הלועזי). המעבר לפורמט הטלוויזיוני בהחלט משדרג את התוכנית ומעצים את מנעד הרגשות שניתן לקבל מהחוויה. המבט הישיר בעיניים של האמנים, הצפייה בהם נזכרים, מתרגשים, צוחקים ומדברים על היצירות שלהם היישר מהבטן, זו תוספת מבורכת שאפשר לקבל רק במדיום הויזואלי, אך מבלי לוותר על הכבוד והמרכזיות שנותנים למוזיקה עצמה (כל פרק מסתיים בהאזנה לשיר במלואו).

לגבי הפרקים עצמם, אפתח בהסתייגות קלה ואז אעבור לתשפוכות (שילוב שהמצאתי בין תשבוחות להשתפכויות): עם כל חיבתי הרבה לאלישיה קיז ולסאמפה, הפרק הראשון שעוסק בשיר "Hour Drive 3" של השניים, נראה לי באופן אישי לחלוטין כמו פרק "בהזמנה" על מנת לקדם את אלבומה החדש. ראשית, השיר עצמו לא מספיק מעניין, בטח לא בתוך הרפרטואר העשיר של אלישיה קיז. שנית, הפרק לא באמת הביא סיפור מעניין או מעורר השראה, ואפילו הצילומים ה"אותנטיים" מתוך אולפן החזרות נראו לי לא אמינים ומאולצים, כאילו כל הנוכחים ידעו שהם מצטלמים בשביל לספק חומרים לסדרה. בקיצור, אם אתם לא מעריצים שרופים, אפשר לדלג על הפרק הזה.

שאר הפרקים, לעומת זאת, ממש מרתקים ואף מרעננים בכך שכל אחד מהם לוקח למקום טיפה אחר. הפרק על "Wait For It" מתוך המחזמר "המילטון" מעניק גם שיעור קצר בהיסטוריה, וגם מכניס את הצופה לתהליך של בניית דמות במחזמר באמצעות המוזיקה שמאפיינת אותה – ובעיקר מדבק בהתלהבות האינסופית של היוצר לין מנואל מירנדה. הפרק על השיר "L.A" של הראפר Ty Dolla $ign (יחד עם קנדריק לאמאר, ברנדי ואמנים נוספים) מציג את הסיפור האישי-משפחתי שהוביל לכתיבת השיר, והופך אותו מעוד שיר אר נ' בי נחמד שמהלל את לוס אנג'לס, למשהו הרבה יותר עוצמתי ומרגש (בלי ספויילרים).

אבל השיא, כמתבקש, מגיע בפרק על "Losing My Religion" של R.E.M., שכל הסדרה שווה רק בשביל הצפייה בו. כילד ניינטיז שגדל יחד עם דור שלם על השיר הזה כמשהו כמעט מובן מאליו, הצפייה בפרק חידדה לי ביתר שאת את ההבדל בין "שיר טוב" לבין "קלאסיקה". כל רגע בפרק הזה שווה זהב: הפריטה באולפן של הליין המוכר על המנדולינה הרטיטה את מיתרי ליבי, המבוכה בעיניים הטובות של מייקל סטייפ כשהוא שומע את עצמו שר בהקלטות המוקדמות הפתיעה אותי בכנותה, וההבנה במהלך הצפייה שבעצם אין מתכון ידוע מראש לכתיבת קלאסיקה – לפעמים פשוט מתרחש קסם. קסם שלעיתים גם האמן עצמו לא יכול להסביר. בדיוק בשביל סיפורים כאלה צריך עוד פרקים מהסדרה המלבבת הזאת. צפייה (והאזנה) נעימה

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0