"ריק נכנס לואקום" /// ריאיון עם רועי ריק ויובל וילנר לרגל צאת אלבום 'הגל השני'

עיצוב: YONIL

בפברואר 2020 רועי ריק התכונן לטיסה שתיקח אותו לניו ג'רזי, שם תכנן לחיות עם משפחתו במשך כמה שנים עקב דוקטורט אליו התקבלה אשתו באוניברסיטת פרינסטון. הוא כבר היה בשיא ההכנות: מציאת דירה, גן לילד. הופעות הפרידה של הקולקטיב היוו פרידה סימבולית (גם אם זמנית) מהבמה, לתקופה בה יתרחק מהביצה המקומית.
ואז קרתה קורונה. “פרויקט הגל השני הבשיל מתוך הסיטואציה הזו שהיינו אמורים לעזוב”, הוא מספר. “היינו בניו יורק בשבוע בו הקורונה נהייתה פופולרית. בהלוך – שדה התעופה התנהל כרגיל ובחזור כבר הייתה אווירת סגר. היה מאוד ברור שדברים משתנים.”

“מהרגע הראשון אמרתי – בוא נעשה משהו. שרבטתי רשימה ראשונית של אנשים ושלחתי לדניאל אנגליסטר, 'החבר השמיני' בקולקטיב ומי שהפיק לקולקטיב את שני האלבומים האחרונים. דניאל שיפץ את הרשימה למאה איש וזה היה ה-wishlist ממנו התחלתי, כשבהתחלה בחרתי לפי מי שאני מכיר. דניאל דחף אותי לצאת מהקונכיה ולפנות לאנשים חדשים.”
“בהתחלה קראתי לזה 'המחתרת', הייתי בטוח שזה יהיה מאוד נישתי ופשוט יעביר לנו את הזמן למרות שאמרתי לכולם שזה עומד להיות גדול!”, הוא צוחק, “ביקשתי מאנשים שישלחו לי דברים שיש להם במגירה: מנגינה / סקיצה / טקסט. התחלתי לג’נגל – שלחתי לזה את ההוא ולהיא את הזה – וביקשתי שיחברו.”

נדמה שרועי הצליח לאגד סביב הפרויקט חבורה של אנשים מאוד מוכשרים – אך כאלו שלא בהכרח קשורים אחד לשני: גלעד כהנא, סיון טלמור, תומר ישעיהו, יוגב (יוגי) גלוסמן, קרן טננבאום, עוזי רמירז ועוד. הפתיעה אותי במיוחד נוכחותו של אלברט סופר בפרויקט, עם השיר “סחבי”. לריאיון רועי הגיע עם יובל וילנר, החיבור נוצר דרך מתי גלעד – שניהם בדואו כוכבת על.

רועי: “לא הכרנו בכלל. יובל הצטרף בגל השני השני של הגל השני”
יובל: “פתאום יצא לי לעבוד עם מלא אנשים שלא עבדתי איתם לפני כן. בסיטואציה רגילה – כולנו עובדים ופה פתאום היה 'פאק איט' של גיל 16, כמו חופש גדול – 'תשלח לי תזמור' וכולם פנויים וכולם בעניין. היה אפס אגו.”

את העטיפות לכל סינגל בפרויקט "הגל השני" אייר יוניל, ובאחד הריאיונות הקודמים ציינת כי בניגוד לתהליך הסטנדרטי – לא היו לאמנים או לך הזדמנות לתת ריג'קטים על העטיפה.

רועי: "לא הכרתי את יוניל לפני כן. התקשרתי אליו, סיפרתי לו על הפרויקט, הוא לקח איזה רגע לחשוב ואז אמר: 'כן, אבל בלי ריג'קטים'"

ובאמת לא היו ריג'קטים?
רועי: "לכל שיר נוצרה בתחילת העבודה או לפעמים באמצע – איזו בעלות של מישהו, מישהו שיש לו וויז'ן על השיר, הוא הקפטן. בשביל הקפטן – לקחת שיר זו אחריות מוסרית. אז יש במחתרת קבוצה של הקפטנים – שזה נחמד כי יורים אול אובר ואז כשנפגשים אחת ל-, בהתחלה בזום ואז פנים מול פנים, הם יכולים לשמוע את כל מה שמתרחש. פתאום מישהו שהיה מעורב בחמישה שירים, הפיק או רק ניגן, שומע את כל ה-30 שמתגלגלים. נהייתה ועדה מייצגת כזו ולפרויקט נהייתה שפה. אבל מה שרציתי להגיד – כל אחד היה חרד לקבל את העטיפה."
יובל: "הגישה הייתה 'אחי, מחתרת…' שזה בעצם עזוב, תשחרר"
רועי: "אפשר לקחת את העטיפה כמשל"
יובל: "כולם משתתפים בפרויקט על הדרך אז לא נעים לך עכשיו להתעקש על 'אחי, תוריד לי מהריוורב..'"
רועי: "רוב האנשים שפניתי אליהם הם יוצרים או מפיקים – הם יכולים להקים דברים לבד. אבל רציתי ארבעה אנשים בשרשרת, שיביאו את האינפוט שלהם על אמת."
יובל: "אין כסף – אז קח ספייס"
רועי: "סוציולוגית אם אני מסתכל על הגל הפרטי השני שלנו – גם הוא התחלק לשני גלים. רוב הזרעים נזרעו בתחילת הסגר, במרץ-אפריל-מאי. כשלאנשים חזרו החיים הזמינות ירדה, אבל זה שהתחלנו להוציא שני ריליסים בשבוע ממש עם פרוץ הגל השני – מעבר לסימבוליות – גרם לגל שני של יצירה."

את 32 השירים שיצאו באלבום הכפול של מחתרת הגל השני, הצליחו ליצור בפרק זמן די בלתי אפשרי. כשאני שואלת את רועי ויובל כיצד לדעתם זה ישפיע על הקצב של תעשיית המוזיקה קדימה, רועי אומר שהוא לא בטוח שתהיה השפעה על תעשיית המוזיקה בכללותה, אבל שכן תהיה השפעה על המשתתפים. "נוצרו הרבה חיבורים מגניבים, מעבר ל'הי, שלום' בבמות של האינדי. זה היה קורס בלעשות דברים קצת אחרת וללמוד מאחרים. אני אישית חושב שהעליתי את רף המסוגלות וההכלה שלי בהמון, הבעיה שלי היא לא לעבוד על הפרויקט אלא להתחיל; אני שונא להפיק אירועים – וזה מה שעשיתי, זה פשוט היה טיפול בחשיפה".

יובל, איך זה היה לחוות את הטיפול של רועי מהצד השני?
יובל: "בדיוק בועז (מורד, מנהל ומלווה את הפרויקט – ש"ר) כתב שרויקה הוא הסופר הירו הכי נחמד שמארוול לא יצרה עדיין. לגרום לקבוצת אנשים מאוד דעתניים לעשות כל כך הרבה ולעמוד בדדליינים קשוחים בכזה וייב טוב – זה בלתי יאומן. לא היה ברור כמה הפרויקט הזה קטן, כמה ייתן חשיפה, כמה זה יצא מהדרופבוקס שלנו – זה אפשר לאנשים להעז, לעשות מעבר. רועי רק נתן כיוון של 'הנה טקסט, תוריד גיטרה', נתן אינפוט אומנותי קצת כמו אוצר בתערוכה – נותן לך קרקע להמשיך לאן שאתה רוצה כדי לשפר."
רועי: "אני אוהב את הדימוי הזה של אוצר בתערוכה, אני אשתמש בזה!"
יובל: "אני אדבר בשם כולם ואגיד שזה הרגיש איזור בטוח להתנסות בו. כולנו אנשים שעובדים בתעשיה הזו – ואם זה לא קורה, ומתמסמס – אז זה מעפן. הכיף היה לדעת שאתה מתנסה תוך ידיעה שהשיט קורה. זה מאוד רויקה. תתנסה, אבל 'אולי הפזמון, אולי הסנר…'"

רועי מספר איך הכל התחיל – בהודעות מייל בתפוצה רחבה בה כל אמן קיבל PDF.
יובל: "את צריכה לראות את המיילים, הם super tight"
רועי: "וסופר חופר"
יובל: "הוא שלח לנו יחד עם המיילים וידאוז שלו מקריין כל מיני שטויות. נהיה הומור פנימי לאנשים שאפילו לא עבדו אחד עם השני על קטעים לאלבום. את חושבת לעצמך: 'מי זה ה-dude הזה שמגלגל 30 שירים ועוד עורך לי וידאו לווטסאפ? מה זה הדבר הדפוק הזה?"
רועי: "זה היה כיף. קיבלתי החלטה שמוזיקה אף פעם לא תבוא לי ברע. אני חושב שתהיה תמורה של הכרה, אולי יהיו קצת תמלוגים. אבל מעבר ליצירה – לא תהיה תמורה גדולה."

המוזיקה שנוצרה במסגרת הפרויקט מאוד אקלקטית – איך החלטתם מה יהיה סדר השירים באלבום?
רועי: "הפעם הראשונה שהתראינו הייתה אצל גדי פטר בבית. כולם היו mind blown"
יובל: "פגישות הסט ליסט…. זה מדהים כמה זה משנה לנו, אני לא יודע למה זה כל כך חשוב לנו"
רועי: "זה קצת הסטריינג'ר ת'ינגס שלנו, כזה Let's go gang! לא הצלחנו להגיע למתודה טובה אז עשינו זוגיות: התפצלנו והיה דראפט עם כל השירים באמצע: 'אני רוצה את זה, ההוא רוצה את ההוא' ואז עשינו טריידים. יש המון אפשרויות שהאלבום יכל לעבוד בהן אבל מה שיש עכשיו עובד לאללה"

יש משהו שחבל לך שלא נכנס לאלבום?
רועי: "80% מהרשימה של אנגליסטר נמצאת בפרויקט, ואין משהו שמבאס אותי שלא יצא. הייתה אבולוציה פנימית של הרעיונות שלא היו מספיק אפויים והתחילו לדעוך, היו סך הכל 80 זרעי רעיונות ומתוכם יצאו 35 – זו הצלחה מטורפת."
יובל: "הברירה הטבעית של חומרים היא טובה. להקה שמשאירה שני שירים מחוץ לאלבום – זה אומר עליה דבר טוב. ואם משהו לוקח יותר מדי זמן – זה כנראה לא זה. נגיד המנגינה של בוסה ישראלית (אותו יובל שלח לרועי כסקיצה לפרויקט – ש"ר) – זה משהו שלא הייתי כותב היום"
רועי: "כולם אמרו עליו מגניב, אבל אף אחד לא חזר אליי ואני ממש רציתי לגרום לזה לקרות, טרופיקליה ישראלית. התחלתי לכתוב רעיונות ותוך יום נהיה שיר. זה היה מן הזיה – יובל ואני אוהבים מוזיקה ברזילאית, זו הזיה שלנו. זה נגיד שיר שמפתיע אותי, החיבור בתוך המחתרת אליו."
יובל: "אני בהלם שהוא קרה"

באיזשהו מקום יצרת פה ליינאפ של פסטיבל אלטרנטיבי. מה השלב הבא?
רועי: "קודם יש את האלבום עצמו להוציא (הריאיון נערך כשבוע לפני יציאת האלבום – ש"ר). אנחנו מתים לעשות איזושהי ורסיה של הדבר הזה בלייב, ברור לי שזה יקרה ושזה יהיה גרנדיוזי אבל זה לא חייב לקרות היום. כשהיונה תחזור עם עלה הזית… יש לי גם מחשבה על סרטון סטייל פינק פלויד בפומפיי. מה שכן ברור הוא שלא יהיה 'גל שלישי', יש משהו כיף בזה שהפרויקט תחום – לכל אחד יש את החיים שלו ואת הלהקה שהוא שייך אליה, בגל השני You're not in a band.
החזון שלי זה להרים הופעה בהשתתפות כל אנשי הגל השני ונספחיהם. אני מדמיין את זה כבמה מרכזית שתורכב מקפטנים, ותהיה במה קטנה – רותם בר אור עושה את השיר של הגל בבמה המרכזית ואז שני שירים שלו בבמה הקטנה.
נפרדתי מהלייב כי חשבנו ששנתיים לא נעשה את זה בגלל המעבר לארה”ב, לא בניתי על זה מבחינת פרנסה ויצירה. ונוצר פה ואקום, כשיש ואקום – אני נכנס. 'ריק נכנס לואקום', זה יפה!"