Homeקולומבוס

אופטימי, לא מתחנף/// ציפי פישר על האלבום החדש של זשאן בי, Melismatic

מתנדנד בין תקווה לייאוש | יכול מאוד להיות שזה אלבום המחאה הכי טוב של השנה הזו

יש דברים שיכולים לקרות רק באמריקה. כמו למשל הסיפור של Zeshan B, מוזיקאי יליד שיקאגו מרקע הודי-פקיסטאני, שיוצר מוזיקה שחורה בסגנון סול וארנ'בי אולדסקול, עם רקע בשירת אופרה קלאסית. גם בקולג' הוא שר במקהלת גוספל, היחיד שלא היה אפרו-אמריקאי במקהלה. זשאן הוציא עכשיו את מה שהולך להיות לדעתי אחד מאלבומי המחאה הטובים של השנה, "Melismatic”. שם האלבום לקוח מעולם תיאוריית המוזיקה, ופירושו בתרגום חופשי הוא "סלסולים". זשאן הסביר בראיון ל- NPR שלדעתו הנטייה של מוזיקה לא מערבית, דוגמת מוזיקה אסייתית או אפריקאית, ללכת לכיוון "התווים הכחולים" (Blue Notes), הופכת אותה למתאימה במיוחד לשירים שמעוררים בך אי נחת ותחושת דחיפות לפעול.

איך הגיע מישהו כמו זשאן למחאה חברתית בסגנון Black Lives Matrer? הוא הכיר אישית את סנדרה בלאנד, אישה אפרו-אמריקאית שמתה בנסיבות חשודות במעצר (Blood Orange כתב עליה שיר). הוא גם גדל על מוסיקת סול של ביל וויתרס וקרטיס מייפילד, שעסקו רבות בנושאי צדק חברתי וגזעי. אביו הוא עיתונאי ב- Times of India שסיקר את עלייתו של סנטור שאפתני במיוחד משיקאגו – ברק אובמה. אותו אובמה הזמין בהמשך את זשאן להופיע בבית הלבן, בארוחה חגיגית לציון עיד אל פיטר. כך ששיקאגו כעיר שמקושרת למוזיקת סול ובעלת תודעה פוליטית מפותחת, היוותה כר גידול מוצלח למוזיקאי רב-תרבותי כמו זשן בי.

טקסטים מוסלמיים ואלמנטים הודיים
באלבומו החדש זשאן מתנדנד בין תקווה לייאוש, בין המנונים שמחים לבלדות כאובות. ב-Stay, השיר הפותח, זשאן מצהיר שהוא נשאר ונלחם כדי להחזיר את העיר שלו ממקום שקשה לנשום בו למקום טוב יותר. הוא עושה זאת תוך שקולו מגיע לגבהים מרשימים. בשיר הבא נוספת מקהלת גוספל ומחיאות כפיים, בקריאה: Everbody let's get higher, we can do it alone, or we can do it together , קריאה אופטימית לאחדות. אבל השיר הבא, שנכתב בעקבות דכדוך שנפל על זשאן אחרי שחבר קרוב שלו התאבד, דווקא עוסק בתחושה שעולם טוב יותר לא אפשרי במציאות. הוא מפנה עורף לעולם, מכיוון שרק בחלומות יש נחמה. זה לא רק אלבום נאיבי ומתקתק על שלום, אלא אלבום שנותן מקום גם לנפילות המתח. שלא במקרה, גם השיר האחרון מדבר על נפילה, שמו Freefall והוא מתאר תחושה של חוסר שליטה מפחיד.

למרות הקשיים, זשאן מוצא כוח בתרבות שממנה בא, כמו השירLionhearted Man שמילותיו מזכירות טקסטים מוסלמים על הגבר האידיאלי והחזק, או שירים עם אלמנטים מוזיקליים הודיים, כמו C'mon Everybody. גולת הכותרת של האלבום היא לדעתי השיר Brown Power, שקורא לצאת לרחובות ולמחות:
Brown power from the streets to city hall Brown power the writing's on the wall Yeah, what you fightin' for? 'Cause we ain't ’bout to take no more From the ivory tower

ככה בדיוק צריכה להשמע קריאה להצטרפות למחאה מתוך סולידריות ואחריות חברתית – אופטימית, אבל לא מתחנפת. בקליפ של השיר רואים אפרו-אמריקאים, מזרח-אסייתים ולבנים כולם צועדים יחד, כדי לחדד את המסר. בביצוע המקורי של השיר זשהן הוסיף בית שמושר באורדו, אבל בביצוע החי שבחר לעשות בתוכנית של סטיבן קולברט הצטרפה אליו המוזיקאית ג'ינה צ'אבז עם בית בספרדית. זה מהלך חכם, המצביע על כך שמזרח-אסייתיים הם לא המיעוט הגדול או היחיד בארצות הברית, ואנשים עם רקע לטיני כמו צ'אבס הם גורם חשוב שאי אפשר להתעלם ממנו. הביצוע הזה גם הוסיף קול נשי לשיר, והאמת שאם יש לאלבום חסרון בולט, הוא טמון בעובדה שאין בו קול נשי בולט. שירי האלבום הם בדיוק השירים שמתאימים לתקופה שלפני הבחירות, רקידים ומלאי גרוב, עם חצוצרות ומקהלה סוחפת, ובעיקר – עם אופטימיות מדבקת.

לאלבום המלא בספוטיפיי

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0