סצנת האינדי רוק הקנדית נוטה להיות מתחת לרדאר של רוב הישראלים, אבל היא סצנה מגוונת ועשירה מאוד. אחד מהיוצרים שהרבה זמן "חיפשתי סיבה" לכתוב עליו הוא דן בייאר (Bejar), שידוע יותר תחת שם ההרכב שלו – Destroyer. למרות ששם הפרויקט מתאים מאוד להרכב הבי-מטאל, הסגנון של בייאר נע בין ארט-רוק מתוחכם לסינגר-סונגרייטר רגיש. האלבומים שלו בשנים האחרונות מתכתבים עם מוזיקת פופ אייטיזית כמו רוקסי מיוזיק, או מוזיקה עם נטיות ג'אזיות כמו סטילי דן.
האלבום "עונת הרעל" הגיע אחרי האלבום הקודם של ההרכב – "Kaputt", שיצא בשנת 2011. האלבום הקודם העלה באופן ניכר את הפרופיל של ההרכב, שהיה אז אחרי כמעט עשרים שנות פעילות. לאלבומו העשירי במספר, רצה בייאר משהו מורכב ושאפתני יותר מבחינת עיבודים מוזיקליים. ברוב השירים יש ליווי של כלי נשיפה ומיתרים, עם תזמורים מעניינים. התוצאה היא אלבום שיש לו תחושה קלאסית מיידית, כאילו גילינו מוזיקאי לא ידוע מהסבנטיז, פנינה נסתרת לצידם של דייוויד בואי ולו ריד.
לא שירי אהבה, שירים על אהבה
בייאר מתגלה באלבום הזה כרומנטיקן ללא תקנה, לפי המסורת של עוד מוזיקאי קנדי ענקי, לאונרד כהן. זהו אלבום אפוף אפלוליות ואורות ניאון, שבנוי סביב שיר בעל שלושה חלקים: השיר "Times Square" פותח את האלבום, מופיע במלואו באמצעו, וגם סוגר אותו. בפזמון שלו חוזרת ומופיעה השורה: "You can fall in love with Times Square". השיר ממחיש את העובדה שאין באלבום בדיוק שירי אהבה, אבל יש בו הרבה שירים על אהבה. הרומנטיקה של בייאר היא לא לאישה ספציפית אלא למקום, למצב רוח, לשילוב של כל אלה עם זיכרון של אישה אהובה, חמקמקה ולא מושגת.
השיר עם העיבוד הכי יפה ו"קלאסי" הוא "Girl in a Sling", שנפתח מאוד מינימליסטי, כמעט א-קפלה, אבל ככל שהוא מתפתח נוספים לו עוד כלים: מיתרים, פסנתר, עד שהוא מגיע לשיא בארוקי שאי אפשר שלא לאהוב. בייאר שר על מישהי שעוברת תקופה קשה, "זה עובר עליי גם כן", הוא אומר לה, מבטא קריאה לאמפתיה והכלה.
התחושה העולה מהטקסטים באלבום היא שכל ניסיון להצליח נדון מראש לכישלון. בשיר "Forces From Above" בייאר שר על הכוחות "מלמעלה" שהכשילו את האהבה שלו: "I got paid and then I wrote a song". הדרך היחידה להתמודד עם הקשיים היא לכתוב עליהם שיר, להשתמש במוזיקה כתרפיה לעיבוד החוויה.
לא כל השירים הם בלדות איטיות ועצובות. יש שירים קצביים יותר, כמו "Dream Lover", שנשמע כמו "Baby's on Fire" של בריאן אינו עם הרבה חצוצרות. אבל האווירה הכללית של האלבום היא של שוטטות במרחב אורבני בלילה. גם כשהמילים נשארות קצת פיוטיות וסתומות, או כשלמוזיקה לוקח זמן להתפתח, בייאר מצליח ללכוד במדויק את האווירה של מקום ורגע מאוד ספציפיים. גם אם התפאורה קצת מכוערת ומרופטת והאנשים עלובים ועייפים, המבט של בייאר עליהם הוא רך וחומל. זו מהות הרומנטיקה – היכולת לספר סיפור אהבה על מקום הומה וקשוח כמו טיימס סקוור.
האלבום המלא להאזנה:
COMMENTS