Homeריאיון

בגישה אורגנית /// ציפי פישר ראיינה את סנגיט סגל לקראת יציאת האלבום החדש

סנגיט סגל שומע מוזיקאים בהקלטות או ברחוב – ופשוט חייב לשתף איתם פעולה. הצצה לעבודתו של אחד המוזיקאים הכי עסוקים בסצנת "מוזיקת העולם" בישראל

רשימת הקרדיטים בקורות החיים של הפרקשניסט סנגיט סגל מרשימה ביותר. הוא מוזיקאי פעיל מאז שנות התשעים בסצנת המוזיקה האפריקאית ונגזרותיה (מוזיקה אפרו-קובנית ובריזלאית), ניגן באלבומים של קותימאן, דין דין אביב וקרולינה, ומונה את עלי פארקה-טורה ופלה קוטי כהשפעות. אבל השם שלו עדיין לא מוכר בכל בית ישראלי. אני מאמינה שלאלבום הסולו הראשון שלו, "LIbrar", יש פוטנציאל לשנות זאת, מכיוון שהוא מציג מוזיקה שאי-אפשר שלא להתחבר אליה. הוא מכיל שלל קולות וסגנונות, תוך שמירה על קו אחיד וברור.

מהו הרקע שלך? איך הגעת להתמקצע בתופים?
"התחלתי בגיל 19-18, ניגנתי בדג'מבה. הלכתי למורה בשם מיכי אדממה שגר אז בפרדס חנה, הוא חזר מאמסטרדם שם למד מהמאסטרים האפריקאים. זה התגלגל ככה לאט לאט, הקהילה של המוזיקה האפריקאית התחילה לגדול בסוף שנות התשעים. בהמשך ניגנתי בלהקת "פוליזיס", חבורה נפלאה של נגנים איתם הייתי בערך שנה בערך, ערכנו סדנאות, אירחנו רקדניות אפריקאיות, משם אפשר להגיד שזה התחיל. המון קצב, שירה וריקוד, והמוזיקה גם התפתחה לכיוון של פופ אפריקאי, ושיתופי פעולה עם זמרות אפריקאית כמו Oumou Sangre. היו אז מוזיקאים כמו יוסוף נ'דור וסליף קייטה שקצת הגיעו למיינסטרים. אחר כך טסתי להודו, בעיקר נחתי אבל גם הסתובבתי שם וניגנתי על הדג'מבה, ואז, מה שיותר משמעותי – נסעתי לקובה, ולמדתי לנגן בקומבה שהם מעין תופי קונגה. שם למדתי את כל מה שקשור למוזיקה אפרו-קובנית, וזו ההשפעה העיקרית עלי".

האם היה שלב בו החלטת שזה יהיה המקצוע שלך? ומה למדת ממוזיקאים שעבדת איתם?
"בגיל 24-23 הקמתי להקה בשם כולומה שניגנה אפרו-קובני ואתיו-ג'אז עם אבטה בריהון. הייתי חלק מחבורה של מוזיקאים פעילים ביפו-תל אביב, כמו הדגנחש, קרולינה, קו,ימאן ורונן סאבו. כולם מוזיקאים סופר מקצוענים שכיף לעבוד איתם. אני עובד עם מוזיקאים שבאים עם חיבור למקומות נעימים. גם קרולינה באה מהפ'אנק והמוטאון, זה גם סאונד שחור. דברים מגיעים אליך גם כי אתה מסתובב, לא תמיד חיפשתי, דברים הגיעו אלי.
האלבום הראשון שלי יצא ב-2012 עם אשתי, נועה גולן, וזה היה מאוד אינדי, עשינו הכל לבד, בלי יח"צ כמעט. באותה שנה התחלתי בפרויקט של Studio Sessions שלקח הרבה שנים, כי הוא היה מורכב: לעבוד עם מוזיקאים מכל העולם, לתאם צילומים ולהקליט כל חלק בנפרד. הוא יצא ב-2016 ובאותה שנה הוצאתי אי.פי, ואז העבודה על האלבום הזה, Librar, לקחה שנתיים-שלוש".

העבודה עם לייבל בינלאומי כמו Cumbancha, הלייבל של מוזיקאים כמו בומבינו, שונה מלעשות את הכל לבד?
"מאוד שונה. זה היה משהו חדש בטירוף מבחינתי, אני בנאדם שעובד המון עם נועה, היינו עושים הכל ביחד ורגילים לעבוד אחד עם השני, מהשלב של הכתיבה ועד לקליפ, ואז נכנס עוד אדם שיש לו מחשבות משלו איך לעשות דברים, והם גם מאוד אמריקאים".
מסודרים מאוד, ממה ששמעתי.
"כן, הם מסודרים, ומה שנראה לנו 'איזה מגניב' באמריקה הוא 'בואו נתאמץ יותר'. יותר נוצץ, יותר טייט. מה שבארץ מספיק, שם ממש לא מספיק, אתה עובד ויש מיליון אנשים שעושים משהו דומה לשלך, אתה צריך להתבלט ולהיות יותר מהם".

מאיפה הגיעו החיבורים למוזיקאים האפריקאים שמופיעים באלבום? יש קשר ללייבל?
"לא, כל החיבורים הם נטו שלי. למשל פלאביה, מוזיקאית שראיתי בהופעה בארץ עם ז'וקה פריפניאן, והיא נסעה מפה ואז חזרה לסדנאות. אפילו שהיא לא מדברת אנגלית ואני בקושי עם ספרדית איכשהו תקשרנו. היא הגיעה אלי לבית ובסלון כתבנו יחד שיר שהקלטנו לסטודיו סשנס, ומשם זה התחיל להתגלגל. הקלטתי אותה עם ז'וקה ועם עומר קקון. כשנסענו למונטריאול לאחות של נועה, פלביה סידרה לי קשרים עם מוזיקאים – מוזיקאי מסנגל, מוזיקאי איראני, גם את עלי ששר בשיר הזה פגשתי ברחוב, מנגן. וגם שמעתי במקביל מוזיקאים שאהבתי והייתי חייב לשתף איתם פעולה".

איך אתה ניגש לתרבות שהיא לא "שלך" ומצליח שלא להשתמש בה כמו קישוט, או באופן שטחי?
"מבחינתי זה לבוא בגישה אורגנית, גם הליהוקים שלי, עם הרבה כבוד והתלהבות. מאוד חשוב לי שהזמרת תביא את הגוון שלה והשפה שלה. אני לא מנסה לעשות מוזיקה אפריקאית כמו שעושים באפריקה, אני רוצה שהכל יהיה מקורי. זה לא יהיה שיר-עם שהבאת מהבית. וגם בסאונד שלי תהיה למשל מקלדת סינת'י אנלוגית, שקותימאן מנגן עליה. ניסיון שיתוף פעולה שהיה לי עם מוזיקאי מרוקאי לא הצליח בגלל זה. הוא היה מסורתי, ולא מתאים לי לעשות קאברים, אני רוצה להביא דברים שיוצאים מתוכי".

ציינת את קותימאן שהשתתף בהופעת ההשקה שלך. בוא נדבר על הלהקה שמופיעה איתך על הבמה.
"הוא חבר שלי כבר עשרים שנה. כדי להקליט איתו הייתי צריך לנסוע מהצפון לדרום שעות לכל כיוון במשך יומיים, והוא גם מסמפל ומצלם ומייעץ לי איך לעשות דברים עם התוכנה. את חלק מהנגנים אני מכיר הרבה זמן, אבל את רובם אני מכיר מהשנה וחצי האחרונה כי התחלפו הרבה אנשים, והיה כיף לעשות חזרות עם להקה חדשה. זה מה שמעניין אותי, להפגש עם אנשים".

אתה מתגורר באזור פרדס חנה. לדעתך יש משהו בעיסוק ב'מוזיקת עולם' שגורם לאנשים לחפש מגורים באזורים יותר כפריים?
"יש גם הרבה מוזיקת עולם בערים הגדולות, כמו ירושלים ותל אביב, אבל אם מדברים על הכיוון היותר אתני, יותר היפי, יש בזה משהו. אני גר במושב עשר דקות מפרדס חנה, במועצה מקומית אלונה, ואני במקור מקיבוץ באזור, וגם הייתי היפי בהודו עם שרוואלים, שיער ארוך והכל. כיף לשבת בפסטורליה ועם השקט בהשוואה לאינדי, שהוא יותר עירוני, אבל זו הכללה".

האלבום החדש של סנגיט יצא ממש היום וזמין להאזנה בכל הפלטפורמות

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0