העשור האחרון היה תקופה נפלאה לג'אז הישראלי. עשרות רבות של אלבומי ג'אז נהדרים ראו אור בארץ ובעולם, סצנת הג'אז הישראלית זכתה לכבוד והוקרה והמוזיקאים שלנו נמצאים בטופ העולמי. העובדות הללו הקשו מאוד על הבחירה. בסופו של דבר בחרתי את האלבומים האהובים עלי, כולם מאוד ישראליים למרות שחלקם לא הוקלטו בישראל. אלו שנבחרו מספרים כולם ביחד וכל אחד לחוד את סיפורו של הג'אז הישראלי בעשור האחרון.
*הרשימה היא כרונולוגית ולא לפי דירוג
Eli Degibri - Israeli Song / 2010
מעט מאוד סטודנטים בוגרי בית הספר ברקלי בבוסטון מופיעים בהרכבים של מוזיקאים מהשורה הראשונה מיד עם תום לימודיהם. לסקסופוניסט אלי דג'יברי זה קרה. שלושה ימים אחרי התחרות על שם תלוניוס מונק שארגן הפסנתרן האגדי הרבי הנקוק, התקשרה אל דג'יברי אשתו של הנקוק. "הרבי לא מפסיק לדבר עליך, מתי תוכל לפגוש אותו?" דג'יברי סיפר בריאיון כי הוא שמר על קור רוח, ניתק בנימוס את השיחה, והחל לקפוץ על המיטה שלו מרוב שמחה – עד שראשו נגע בתקרה. מאותו רגע ב-1999 ולמשך שלוש שנים, כשהוא רק בן 21, אלי דג'יברי היה נגן קבוע בהרכב של הנקוק.
"שיר ישראלי" הוא אלבומו החמישי של דג'יברי כמוביל והוא מכיל בתוכו את ההשפעות הישראליות שספג ושבאות לידי ביטוי ביצירה שלו בצורות מגוונות ומרשימות במיוחד. מרשים לא פחות הוא הרכב הנגנים שקיבץ דג'יברי – רון קארטר, בראד מלדאו ואל פוסטר. כך כתב על האלבום: "האלבום הזה שמשקף את מי שאני: ילד ישראלי שהתאהב בג'אז, שדמיין את חייו כמוזיקאי ג'אז, ומנגן כעת לצד גיבוריו שיר ישראלי".
להאזנה לאלבום
Anat Fort Trio – And If / 2010
בדומה לאלי דג'יברי, גם ענת פורט זכתה לנגן עם אחד המוזיקאים שהעריצה בצעירותה. לדבריה, המתופף פול מושן היה ה'קראש' שלה כשגרה וניגנה בניו יורק: "הלכתי לשמוע אותו בכל מקום שניגן, ובסופו של דבר מצאתי את עצמי מנגנת עם הבסיסט אד שולר שהכיר אותו. ואז פשוט ניגשתי אליו בחוצפה ישראלית ושאלתי אותו מה אני צריכה לעשות כדי לנגן עם פול מושן. אחרי חיזור די ממושך הוא הסכים לשמוע את המוזיקה שלי. כשהוא אמר שהוא ממש אוהב ושאולי יקליט חומרים שלי, כמעט התעלפתי, פשוט נפלה לי הלסת." בסופו של דבר, לא רק שהקליטה אלבום עם פול מושן האגדי אלא שבזכותו, האלבום יצא תחת הלייבל היוקרתי ECM, ופורט הפכה לישראלית הראשונה של הלייבל. End If הוא אלבומה השני של פורט ב-ECM והשלישי שלה כמובילה. באלבום החליף את מושן על התופים רונלד שניידר, ואיתם מנגן גם הבסיסט גארי וואנג. האלבום כולל עשרה קטעים, כולם לחנים של פורט עצמה. האלבום נפתח ביצירה שהקדישה פורט לפול מושן, והיא, כמו שאר לחניה, עמוקה וחודרת. הישראליות של ענת פורט ניכרת בלחנים, והביצוע של הטריו שלה הדוק ומתואם – ניכר שהם מנגנים יחד לא-מעט. הקטע הנושא את שם האלבום, End If, הוא בעיני אחד הקטעים היפים ביותר שנכתבו לטריו פסנתר, ואהוב עלי במיוחד. End If הוא אלבום נהדר, רך, מלודי ונעים לאוזן.
להאזנה לאלבום
Avishai Cohen With Nitai Hershkovits - Duende / 2012
בשנת 1992, כשהגיע הבסיסט אבישי כהן לניו-יורק, לא היו שם כל כך הרבה ישראלים כמו היום. הוא החל ללמוד ג'אז ב"ניו סקול" במנהטן וזמן קצר לאחר סיום לימודיו כבר ניגן עם הפסנתרן הפנמי, דנילו פרז. שיחת טלפון אחת בשלהי 1997, שינתה את חייו. חבר של כהן שהכיר גם את הפסנתרן האגדי צ'יק קוריאה, העביר לו קטע נגינה של הבסיסט הישראלי הצעיר. שבוע לאחר מכן הזמין קוריאה את כהן להצטרף לטריו שלו. כהן ניגן בהרכב של קוריאה שלוש שנים, שעיצבו את אישיותו ונגינתו. צ'יק קוריאה ידוע עד היום ביכולת שלו לזהות ולתת צ'אנס למוזיקאים צעירים ומוכשרים באמצעות נגינה משותפת.
אבישי כהן עשה בדיוק אותו הדבר בשנות ה"כוכבות" שלו. רבים מהמוזיקאים הישראלים הבולטים כיום החלו את דרכם בהרכב שלו. אחד מהם הוא הפסנתרן ניתאי הרשקוביץ, שהקליט איתו את אלבום הדואט המופלא Duende, אלבומו ה-12 של כהן כמוביל. זהו אלבום הדואט הראשון של כהן והוא כולל שמונה קטעים, חלקם עיבודים לסטנדרטים מוכרים והשאר לחנים מקוריים שלו. האלבום נוצר מתוך ההתאמה המוזיקלית בין השניים, שהמשיכו לנגן יחד כמה שנים. שנה לאחר צאת האלבום הוא זכה בפרס הגראמי הגרמני (אקו) לאלבום הג'אז הבינלאומי הטוב ביותר. אבישי כהן כתב אז על שיתוף הפעולה: "הפעם הראשונה ששמעתי את ניתאי מנגן, הייתה בבית קפה קטן בשכונה שלי בתל אביב. הוא היה בקושי בן עשרים… ניתאי נע בטבעיות, עם סמכות עדינה… ומזכיר לי את בראד מלדאו. מבלי לבצע שום השוואה, יש לו אותה היכולת להפוך כל שיר לשלו. הוא גרם לי לרצות לחזור שוב לסיפור שחשבתי שנגמר ולנגן סטנדרטים".
להאזנה לאלבום
Amit Friedman Sextet - Sunrise / 2012
ה"זריחה" של המלחין והסקסופוניסט עמית פרידמן הגיעה אחרי לא מעט שנים בהן ניגן כסיידמן עם מוזיקאים רבים וטובים. פרידמן מגדיר את עצמו כאוטודידקט. הוא אמנם למד ג'אז בתלמה ילין ולקח שיעורים בודדים פה ושם, אבל את דרך הג'אז שלו הוא סולל בעצמו. זו כנראה הסיבה שהמוזיקה שלו כל-כך נגישה ונעימה להאזנה, אבל לא על חשבון עומק ומורכבות. עובדה נוספת ומעניינת לא פחות היא הקשר של פרידמן לחינוך מוזיקלי. הוא הקים ומוביל עד היום את סדרת הג'אז לנוער בהרצליה "הכוכב השמיני", ומצליח לעשות נפשות לג'אז הישראלי. "זריחה", הוא אלבום שישייה נפלא שבו השלם גדול מסך חלקיו. פרידמן מוביל באלבום חברות נגנים ישראלים נהדרים שיוצרים ביחד ג'אז ישראלי בפרשנות של פרידמן. מנגנים איתו עמוס הופמן בעוד, עומרי מור על הפסנתר, גלעד אברו בבס, אמיר ברסלר בתופים ורוני עברין בכלי הקשה. לדברי פרידמן, הוצאת אלבום בכורה הוא עניין רציני וכבד משקל. "הרגשתי שחשוב לחכות לשלב בו יש אמירה מגובשת שמצדיקה תיעוד. הן מבחינת הלחנים והן מבחינת הנגינה. Sunruse הוא שילוב של כל ההשפעות שלי ומנוגן על-ידי הנגנים האהובים עליי שנתנו לי הרבה השראה במשך השנים".
להאזנה לאלבום
איילת רוז גוטליב – בצדי דרכים / 2013
איילת רוז גוטליב היא קודם כל מוזיקאית המשתמשת בקולה ככלי נגינה. היא ניגנה בחליל במשך שנים, מלחינה על הפסנתר ומתגוררת בשנים האחרונות בקנדה. "בצדי הדרכים" הוא אלבומה הרביעי, אבל הראשון שהוציאה בעברית מתוך תקווה להגיע לקהל הישראלי. מדובר באלבום מאוד ישראלי, מגון, מרגש, נועז ויוצא-דופן שכולו לחנים שלה לשירי משוררים ישראלים. גוטליב, שנחשפה בילדותה בירושלים למגוון רב של סגנונות מוזיקליים, מצליחה להביא את הניחוחות הללו לאלבום. היא הלחינה את שיריהם של רחל, אסתר ראב, נתן יהונתן, מחמוד דרוויש, נתן זך, יהודה עמיחי ואפילו שמעון אדף. אלון אולארצ'יק הידוע בחיבתו לג'אז מתארח באלבום, ושר יחד איתה שלושה שירים. אחת המשוררות שרוז גוטליב הלחינה את שירה היא אגי משעול, שתיארה כך את האלבום: ״איילת רוז גוטליב, מלחינה וזמרת עוצרת נשימה, היא צומת של מסורות מוזיקליות, היא מתחמקת מכל ניסיון הגדרה וזה מה שהופך אותה למיוחדת כל כך: זמרת ג׳אז שהבלוז שלה מתערבב בעוד וכינור של המוסיקה הערבית, בגיטרה של המוסיקה הספרדית, בתופי המזרח, בניגון הכליזמרי והשפעות של המוזיקה הקלאסית העולות מן הפסנתר והקונטראבס". ואילו רוז גוטליב עצמה אמרה לנו השבוע כי האלבום היה עבורה מכתב פתוח לארץ שלה: "האלבום הוא במידה רבה הדרך בה אני מבינה את הסיפור של סבא שלי. הרגשתי הרבה את הקול שלו כשבחרתי את הטקסטים. סבא שלי היה לתפיסתי פלסטיני-יהודי… הסיפור שלו ושל כמותו לא משתקף בנרטיבים המיינסטרימיים היהודיים או הפלסטינים, ובעיני הוא סיפור מהותי לשינוי אותו אני מייחלת לארצי".
להאזנה לאלבום
Omer Avital - New Song / 2013
הבסיסט עומר אביטל הוא כוכב ישראלי ובינלאומי, שהצליח ליצור סגנון ג'אז ייחודי ומשויך לו. נגינתו היא בעלת השפעות מרובות, בין היתר ערביות וים-תיכוניות. אביטל הוא מראשוני המתיישבים בקולוניית הג'אז הישראלית של ניו-יורק, ואחד החשובים בה עד היום. משנת 1994, שנתיים אחרי שהגיע לעיר, החל להוביל הרכב משלו, אך לאחר כמה שנים ושלושה אלבומים הרגיש שמשהו חסר לו, וחזר לישראל לשלוש שנים היישר לאקדמיה בירושלים. אביטל למד בירושלים בעיקר הלחנה קלאסית, מוזיקה ערבית ונגינה בעוּד.
שנות הלימודים וההעמקה בשורשי הצלילים של בית הוריו (הם נולדו במרוקו ובתימן), גיבשו את הכיוון המוזיקלי הייחודי שלו, ובשנים 2012 ו-2013 יצאו שני אלבומים משמעותיים שלו. New Song ביסס את מעמדו המוזיקלי של אביטל וגיבש את הסגנון שלו: מוזיקה גרובית, שמחה, מזרחית, ים-תיכונית, נגיעות של כליזמרים, מוזיקה לטינית והשפעות של ג'אז מסורתי אמריקאי. כפי שבעבר הצליח הפסנתר דייב ברובק עם Take Five שלו להכניס את הג'אז לכל בית שני באמריקה, כך הצליח עומר אביטל ליצור שילוב ייחודי שרבים מתחברים אליו, כולל הילדים שלי שאפילו הסכימו לבוא איתי לשתי הופעות.
להאזנה לאלבום
Amos Hoffman - Back To The City / 2015
עמוס הופמן התחיל לנגן בגיטרה בגיל שש, וכשהיה בן עשר אבא שלו הביא לו את העוּד הראשון שלו. מאז ועד היום הופמן נע ונד בין שני כלי המיתר הללו ומצליח לחבר אותם ואת העולמות התרבותיים שלהם. עד כה הוציא הופמן חמישה אלבומים, ו-Back To The City הוא אלבומו החמישי. בארבעת האלבומים שקדמו לו, שילב הופמן בין הערבי-מזרחי-ישראלי לבין הג'אז-בלוז האמריקאי. Back to the city הוא אלבום ג'אז שהוקלט בניו יורק אחרי ארבע-עשרה שנות היעדרות. הוא חוגג את חזרתו לתפוח הגדול באלבום ג'אז בו הגיטרה תפסה את מקומו של העוּד, עם פרשנות שלו לארבעה סטנדרטים לצד שישה לחנים מקוריים. כל זאת לצד הנגנים המוכשרים שאיתו – עומר אביטל בבס, דווין יובנקס בחצוצרה, אסף יוריה בסקסופון ווינס הקטור בתופים, הופכים את Back to the City לאלבום מענג, שצריך להאזין לו הרבה יותר מפעם אחת.
להאזנה לאלבום
Avishai Cohen (Trumpet) – Into The Silence / 2016
גם החצוצרן אבישי כהן, בדומה לבסיסטים עומר אביטל ואבישי כהן, החל את הקריירה שלו במושבה הישראלית בניו-יורק. במהלך העשור שחלף, התברג כהן לשורה הראשונה של נגני החצוצרה בעולם. Into The Silence הוא אלבומו השמיני כמוביל, ומכיל שבעה לחנים שלו שנכתבו אחרי מות אביו ב-2014. האלבום שהוקלט תחת הלייבל ECM זכה למחמאות ברחבי העולם, ובעיקר בצרפת שם הוכתר כהן לאומן הג'אז הזר הטוב של השנה. גם האלבום זכה לפרס האקדמיה הצרפתית. האלבום גם היה הנמכר ביותר של ECM באותה שנה.
באלבום יצירות מלאות קסם ורגש עם סאונד מוקפד, כיאה למסורת של ECM, ועם ביצועים נפלאים של הסקסופוניסט ביל מקנרי, הפסנתרן יונתן אבישי, הבסיסט אריק רביס והמתופף נשיט וויטס. בראיון שנערך עם איתו אחרי צאת האלבום, כהן סיפר שהמוזיקה נוצרה בשלושה סשנים, "שלוש הבלחות", ולאחר-מכן הוא הניח אותה בצד למשך כמה חודשים. "כשאחי יובל שמע את הקטע 'Into The Silence' הוא אמר שמשהו חסר, הסכמתי איתו ורציתי להשאיר את זה ככה".
להאזנה לאלבום
Omri Mor – It's about time / 2018
בגיל ארבע-עשרה פגש הפסנתרן עומרי מור את נגן העוּד והפייטן נינו ביטון, שלימד אותו את רזי המוזיקה האנדלוסית. במקביל ללימודי ג'אז עם הסקסופוניסט ארני לורנס, המשיך מור בלימודי מוזיקה קלאסית בהדרכתו של בנימין אורן באקדמיה בירושלים. התוצאה של ההכשרה הרב-תחומית והרב-תרבותית הזו בלטה כמעט בכל מה שעשה מור מאז ועד היום. עברו לא מעט שנים מאז לימודיו, ורק כשהגיע לגיל 34 הבשילו הרעיונות המוזיקליים הללו לכדי אלבום. לא במקרה נתן מור לאלבום את שמו – כששומעים אותו מבינים היטב שהיה שווה לחכות, ושבאמת הגיע הזמן. הדרך בה משלב מור ג'אז ומוזיקה צפון אפריקאית מלהיבה וייחודית. בתחילת דרכו כפסנתרן כינה את המוזיקה שלו אנדלוג'אז. It's About Time, הוא תולדה של שיתוף פעולה עם המתופף האלג'יראי כרים זיאד, שמנגן באלבום לצד הבסיסט אבישי כהן. הקשר בין השניים נוצר באמצעות הפייסבוק ונמשך בידידות אישית ושותפות מוזיקלית במסע שתוצאותיו ניכרות באלבום – ישראלי מאוד עם ניחוחות צפון אפריקאים, ג'אז מסורתי ונגיעות של מוזיקה קלאסית, שתענוג להאזין לו.
להאזנה לאלבום
Anat Cohen Tentet – Triple Helix / 2019
ב-1999 הגיעה נגנית הקלרינט ענת כהן לניו יורק. שמונה שנים אחר כך היא הוכתרה על ידי איגוד מבקרי הג'אז בארצות-הרבית כתגלית השנה, וכבשה את הסצנה האמריקאית. מאז היא נבחרת שנה אחרי שנה לנגנית הקלרינט הטובה ביותר – הישג שאף מוזיקאי ישראלי אינו קרוב לזקוף לזכותו. לפני שנתיים הפכה כהן גם למוזיקאית הג'אז הישראלית הראשונה שמועמדת לפרס גראמי על אלבומה Outra Coisa: The Music Of Moacir Santos, וגם על אלבומה "Rosa Dos Ventos" עם ההרכב "טריו ברזיליירו".
בשנה שעברה זכתה להזמנה ייחודית משניים מהמוסדות המוזיקליים האמריקאים החשובים ביותר: התזמורת הסימפונית של שיקגו וקרנגי הול. הפנייה הגיעה למעשה אל עודד לב ארי, חברה הטוב, שהתבקש להלחין באופן אישי עבור ענת והרכב של עשרה נגנים נוספים. מדובר במחווה נדירה מאוד לאומן ג'אז, ובסימפונית של שיקגו זכו לה רק שני מוזיקאים קודם לכן. היצירה שכתב לב ארי הפכה במהירות לאלבום הנהדר Triple Helix, שזיכה את כהן במועמדות שלישית לגראמי האמריקאי. מעבר לעובדה שענת כהן היא מוזיקאית נהדרת, יש לה יכולת להוציא מהקלרינט שלה צליל חם ומיוחד.
במהלך הקריירה ארוכת השנים שלה, היו מעט מאוד שדות מוזיקליים שהיא לא טיילה בהם. Triple Helix הוא אחד מהם, משום שזו הפעם הראשונה שכהן מנגנת בעשירייה. בראיון שנערך איתה לאחרונה סיפרה על האלבום: "חיפשנו הרכב שיהיה גדול ובו-זמנית גמיש סביב קלרינט…העשיריה מטיילת בין פאנק, מוזיקה קלאסית, מוזיקה ברזילאית, ביג-בנד ומוזיקה אפריקאית. רצינו ליצור מוזיקה שאפשר לזוז איתה להרבה מקומות".
להאזנה לאלבום
לסיום – פלייליסט עם טעימות מכל האלבומים הנבחרים >>>
COMMENTS
איזה יופי של כתבה! תענוג לקרוא ועל הדרך להכיר כמה דברים חדשים
תודה!