שירלי קונס. צילום: אביטל פלג
אחת הבעיות הידועות של השפה העברית היא הנטייה שיש לה להירתע מדיבורים על סקס. לפני יותר מארבעים שנה, כשיונה וולך כתבה "אומרים לנו שיש סקס אחר" זה חולל כמעט מהפכה – איך אישה מעיזה לדבר בכזו ישירות על סקס? שלא במקרה, שירים אלה הולחנו ב"בציר טוב", אחד מהאלבומים הכי חשובים ברוק הישראלי. והנה לאחרונה התגבש לו מעין סופר גרופ של האינדי הישראלי העכשווי, כדי להלחין משיריה של משוררת לא פחות מעניינת לטעמי, ואפשר לומר פרובוקטיבית כמו וולך – לורן מילק. האלבום יקרא "פרפר פרלין" על שם ספרה של מילק. משתתפים באלבום ערן צור (בס) וחגי פרשטמן (תופים), לצד כלים שמעוררים סקרנות כמו נבל, כינור ועוד. אנחנו שמחים להביא לכם בבכורה את "אישתי", הסינגל הראשון מתוכו בביצועה של שירלי קונס.
לשיריה של לורן מילק נחשפתי לראשונה דרך אלבומה של רונית שחר, "אהובתי נהר" שיצא ב-2015. כבר במהלך העבודה על אותו אלבום נוצר חיבור בין מילק לקורין אלאל, והוא הוביל ליצירת האלבום הנוכחי. אלאל הפיקה את האלבום (למעט שני שירים שהפיק נעם רותם) והלחינה את מרבית השירים ב"פרפר פרלין", אך את "אישתי" הלחינה ומבצעת שירלי קונס. על קונס כתבתי בקצרה בעבר בסיכום השנה של המוזיקה הישראלית של קולומבוס לפני כשלוש שנים, כשיצא אלבומה השלישי והאחרון נכון לעכשיו. היצירה שלה מזכירה לי את סיינט וינסנט בכך שהיא מוזיקאית שיוצרת בעיקר עם גיטרות, אך מרגישה לא פחות נוח עם אלקטרוניקה, נדבכים שקיימים גם ב"אישתי". השיר מתכתב עם הכתיבה של רמי פורטיס, ובמיוחד עם השירים "חתולמפלצת" ו"חלום כחול". יש בו עיסוק בניגודים שסותרים אחד את השני, שלכאורה אמורים להרתיע את הדובר.ת ממושא האהבה אך למעשה הופכים אותה לנחשקת ומסתורית יותר, מעין חידה שצריך לפצח. "קַר לִי, כָּל כָּךְ חַם…" הניגודיות הזו מקבלת פרשנות ארוטית מעט ביזארית, כשמצד אחד הקור מקפיא את הפטמות, ומצד שני הורג תינוקות. ההמצאות של כל הדימויים הללו באותו שיר יוצרת תחושה של פליאה – זה לא מה שמצפים לו בשיר עם הכותרת "אישתי".
"רַגְלֶיהָ שֶׁל אִשְׁתִּי מְדַבְּרוֹת, מְזִיזוֹת מִלִּים בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם וּמִתְקָרְבוֹת." העיסוק בשפת הגוף בסקס מעביר אותנו לתחום שעולם הרוק פחות מתעסק בו, עולם נשי נטו שאין בו נוכחות גברית. בכך הוא מחדש ומוסיף לקורפוס שירי האהבה על נשים קרובות-רחוקות בעברית שברובו נכתב בידי גברים, כמו "ונוס בתמוז" של אביב גדג' או "מים מתוקים" של מאיר אריאל.
העיבוד בשיר מדגיש את הבס של ג'וני שועלי בסגנון הקצת פוסט-פאנקי. העובדה שהלחן יחסית לא מתפתח, דווקא מבליטה את הטקסט של מילק ואת השירה המכשפת של קונס. אבל על הפשטות הזו, מתווסף לקראת סוף השיר משחק בין הגיטרות של אורי פרוסט ונעם רותם. כך שכמו מילות השיר עצמו, מה שנראה בתחילה מאוד פשוט, בפועל מכיל רבדים מעניינים שנדרשת שמיעה נוספת כדי לגלותם.
COMMENTS