Homeביקורת הופעה

מאיצים למרחקים ארוכים /// על השואוקייס של תכנית סינתיסייזר

בשנה האחרונה מתקיים במדינתנו הקטנה אקסלרטור למוזיקאים. עינת גן שלו עם הצצה לחלק הראשון של השואוקייס, וגם עם קצת הסברים על מה מאיצים שם בדיוק

צילום: צופית ברבי

שקט משתרר בחדר הירוק בקומה השניה של הבסקולה. מוזיקאים, מנטורים ואנשי הפקה יוצאים ונכנסים. כלי נגינה נחים בפינות החדר. סטליסטים מועברים מיד ליד, תיקונים אחרונים. על פינת הקפה והנשנושים אחראית ליליאן. היא מניו יורק ורוצה להיות סופרת. תכף היא תסיים את הסווינג שלה עם תל-אביב (כך היא מספרת), ותחזור עם החבר הישראלי לתפוח הגדול. היא בונה מגדל ארכיטקטוני מפואר מהעוגיות בפינת הקפה. בשואוקייס של סינתיסייזר גם פינת הקפה יצירתית.
לאמריקאים יש את SWXS – שואוקייס של מוזיקה חדשה שמתקיים בכל שנה באוסטין (וקורה בימים אלו ממש), ולנו יש את פסטיבל חשיפה של הצוללת (המציג מידי שנה מגוון הופעות מהסצינה המקומית מול קהל בינלאומי) ועכשיו גם את סינתיסייזר – תכנית האצה ושואוקייס מגוון של מוזיקה חדשה. העובדה שבמדינה קטנה כל כך מתקיימים שני שואוקייסים גדושים בכשרון רב – היא מקור לקורת רוח.

קצת על הקונספט מאחורי התוכנית: סינתיסייזר עובדת במתכונת של אקסלרטור עבור מוזיקאים בתחילת הקריירה המקצועית שלהם. דני רווה ואיתמר ברנשטיין, מקימי התוכנית, אימצו מודל שקיים בעולם הסטרטאפים ומטרתו להביא לקפיצה בקריירה של מוזיקאי או להקה בזמן קצר יחסית. התכנית בת שלושה חודשים ובמהלכה מקבלים המוזיקאים ידע וכלים שמאפשרים להם למנף את הקריירה שלהם לשלב הבא. להאיץ זה שם המשחק. לכשרון ותשוקה אין זמן. מוזיקה, טובה ככל שתהיה, נדונה להשכח בנבכי הספוטיפיי ללא הבנה בסיסית לגבי האופן שבו תעשיית המוזיקה עובדת. רווה וברנשטיין הבינו זאת היטב ויצרו תכנית שהיא מעין מורה נבוכים לתעשיית המוזיקה.
אז איך נשמע חדר ירוק גדוש במוזיקאים מוכשרים? השיחות נעות מדיונים על הדינמיקה של התעשייה -״אם הוא כועס עליך סימן שהוא ממש אוהב אותך, מבין אחי?״; תובנות על הסדרה 'ואז הגיע ילד' – ״אל תראה את זה אח שלי אם אתה רוצה ילדים״; ועד לדגשים אחרונים על סאונד – ״אמרתי לסאונדמן שירה שוטפת את המוניטור, אחרי זה גיטרה, ואז קלידים״. ״חברים יש לנו עוד חמש דקות עד שאנחנו מתחילים״, אומר ברנשטיין.

קפיצה ומצתים
בשעה שמונה ועשרה בדיוק עולה רחל ירון, מודעת לגודל האחריות שנפלה על כתפיה. ״זה לא פשוט להיות הראשונה בערב כזה״ היא אומרת. אבל ירון היא בהחלט הבחירה הנכונה לפתוח את הערב (שבחים לדני רווה על אצירת הליינאפ). המוזיקה שלה היא רוק שמתנפץ למחוזות השוגייז. היא פרפורמרית משובחת שמחוברת לקהל שלה עד כדי Stage Dive בשיר האחרון.

אחריה עולה צליל אברהם. Singer Songwriter שפועלת במחוזות הפולק. אברהם טווה נרטיבים מורכבים לתוך המוזיקה שלה. מחוזות מלנכוליה שמומתקים בקול רך. שי נחייסי או כפי שצליל אברהם כינתה אותו ״הנסיך של התוכנית״, סיפק את אחד מהרגעים המרגשים ביותר של הערב עם השיר ״עשן עולה״. יחד עם נבחרת משובחת של נגנים: שרון פטרובר על התופים, איגי ג׳קסון על הבס, ויגאל חזן שפרט בכשרון רב על נימי הרגש ומיתרי העוּד והכינור. מציתים שחולקו לקהל מראש השלימו את האווירה. פה הביצוע החי.

צילום: צופית ברבי

ההפתעה של הערב שמורה ליקיר אהרון. ווקאליסט שנע בבטחון ובחן רב בין נגיעות של בלוז לסלסול. מסקרן מאוד לאילו כיוונים הוא יבחר לקחת את היצירה שלו. אחריו עולה קמה ורדי, שכבר מושמעת בתחנות הרדיו, ובקולה הקסום מובילה את הערב כמעט לסיום עם השיר "Whatever Will Be". אולי זה טוויסט מחוכם על Que Sera Sera. אולי זוהי הדרך של Super Sad Generation, כפי שהגדירה אותנו ארלו פארקס, לדבר על אהבה.

הגראנד פינאלה שמורה להרכב Pattie, שכבר כתבתי עליהם כאן. Pond פוגשים את Tame Impala ומתמזגים לכדי חגיגה פסיכדלית אלקטרונית מטורפת. אין כאן שום זכר לצלילי הלבנט, לחום או ללחות. מדובר בטיסה ישירה למחוזות הדמיון של קווין פרקר או ניק אולברוק. אני בהחלט מקווה לראות אותם על הבמות הבינלאומיות.

החלק השני של שואוקייס תכנית סינתיסייזר יתקיים ביום רביעי הקרוב, ה-13.3 בבסקולה, ויכלול שש הופעות נוספות.

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0