Homeריאיון

חיות במה /// ריאיון עם חברי להקת 'מפרשים' לכבוד צאת אלבומם הראשון

אחרי שחרשו את הארץ בהופעות, להקת מפרשים משיקה אלבום ראשון. עינת גן-שלו ישבה איתם לספק-ריאיון, ספק-סשן אצל הפסיכולוג

צילום: קרן איזנברגר

למפרשים התוודעתי לראשונה בערב השקה של הלייבל Kof. הם נתנו הופעה מעולה של רוקנרול. לא פרוג, לא סטונר, לא פאנק. פשוט רוק. כזה שמזכיר את בנזין או תמוז. למרות שמדובר בחבורה נוסטלגית למדי, המוזיקה שלהם לא שוכחת להתכתב עם מה שקורה כאן ועכשיו. לרגל השקת אלבום הבכורה שלהם, פגשתי את חברי להקת מפרשים שלקחו אותי למסע בתוך היצירה שלהם.

שנתחיל? אני מפעילה את האפליקציה שמקליטה את השיחה שלנו.
יובל רוזין, הבסיסט, מתבונן בגרפיקה דמויית הרשמקול שרצה על מסך האייפון שלי.
"זה מזכיר לי את הסרט ראיון עם ערפד", הוא אומר, "קיטש לא נורמלי. אבל סרט יפה".
בפועל, השיחה שלנו רחוקה מלהתקיים בדרום הרחוק של לואיזיאנה במאה ה-19. אנחנו יושבים בלנדוור, במרכז שדרות רוטשילד, בתל אביב. ברקע מתנגנת מוזיקת פופ. היעד הכי רחוק שנפליג אליו הוא פתח תקווה, שם הלהקה התעצבה.

הסצינה בתל אביב, ההשראה בפתח תקווה

אז מאיפה בעצם הגעתם, גיאוגרפית, מוזיקלית?
אבידן: "אני מגיע מפתח תקווה, חלק מחברי ההרכב מגיעים מירושלים ומהצפון. בסופו של דבר כולם זוחלים לתל אביב. בפתח תקווה התעצבנו בתור מוזיקאים אבל בשלב מסוים הבנו שאנחנו חייבים לצאת מהעיר. אין סצינה של מוזיקה בפתח תקווה".
יובל: ״בפתח תקווה הכל נורא קטן. היו שני מקומות לנגן בהם: "בית דני" והקן של השומר הצעיר. זה לא מאפשר לך להיות בררן. ניגנתי בלהקות מטאל בחטיבה ובתיכון. אלו היו האנשים שהכרתי. פתח תקווה היא מקום קטן – אין בה מקום למחנאות או ריבוי סצינות כמו בתל אביב".

אז מה בעצם חווה יוצר צעיר שעובד על המוזיקה שלו במקום כמו פתח תקווה?
אבידן: "תחושה של ניכור ובדידות. זה משהו שעשיתי בעיקר לבד עם עצמי".
יובל: "מצד שני, יש מחיר ליצירה בתל אביב. זו עיר שמאתגרת כל הזמן את סף הגירויים שלך. כשאתה מחוץ לתל אביב יותר קל לך להתרגש".
אבידן: "אני חושב שפתח תקווה יצרה אצלי הרבה יותר השראה לעומת התקופה שלי בתל אביב. רוב היצירה שלי נכתבה בפתח תקווה".

איך הכרתם?
אבידן: את אלון הגיטריסט הכרתי מאז שאני ילד. היינו שכנים, למדנו אצל אותו מורה לגיטרה, הקמנו יחד להקה בתיכון. ניגנו גם בשירות הצבאי יחד. בזמן הצבא הגעתי להחלטה שמוזיקה זה מה שאני רוצה לעשות בחיים. הצטברו לי מלא שירים בתקופת הצבא, ובשלב מסוים הלכתי לחדר חזרות בכפר סבא עם גיטרה אקוסטית, והקלטתי את מה שיהפוך להיות הסקיצות לאלבום הראשון של מפרשים".

נשמע לי כמו הפרק הראשון בסיפור של קריירת סולו
יובל: ״אבידן הוא פשוט בן אדם עם נוכחות. אני לא Frontman. אם יום אחד אצא בקריירת סולו, אני אהיה ה-Frontman המופנם״.
אבידן: "אני גדלתי על להקות כמו בנזין ותסלם. לא רציתי להיות לבד על הבמה. יובל היה הבסיסט היחיד שהכרתי. ראיתי מודעות שהוא פרסם: 'בסיסט מחפש הרכב'. זה היה לי קצת מוזר כי זכרתי שיובל מנגן מטאל, ביקשתי מאלון שיברר לי אם הוא בעניין וכשהבנתי שכן הרמתי אליו טלפון".
יובל: "נתתי לו לחזר אחרי ולקחת אותי למסעדות".
אבידן: "בשלב הזה היינו חסרים מתופף שהוא למעשה החוליה הכי חשובה בהרכב. בת הזוג של יובל חיברה אותנו לעמרי אלעזרי שהיה אז בצבא. הוא היה מגיע עם מדים לחזרות".
עמרי: "מוזיקלית אני לא מגיע מרוקנרול אלא מהיפ הופ, פאנק וג׳אז. זה מביא צבע קצת אחר לצליל של ההרכב. אני גם תמיד ראיתי את עצמי כסוג של אח קטן. הבית בשלב מסוים נהיה משעמם ואז מגיע אח קטן ומביא איתו משהו יותר משוחרר ופתוח לדינמיקה".
אבידן: "עמרי הביא גם וויב שונה להרכב. הוא אפשר לאנשים אחרים בהרכב להביע את עצמם.
אלון: ״הדבר הכי חזק בהרכב הזה, הוא שאנחנו מצליחים לשמור עליו קיים לאורך זמן. יש בלהקות המון אינטרסים. וכאן יש אינטרס משותף ולכן הדבר הזה ממשיך להתקיים״.

״רציתי שנהיה חיות במה״

אבידן: "אנחנו להקה של DIY – הכל אנחנו עושים בעצמנו. הופענו הרבה, צברנו ניסיון, אנשים בתעשיה מכירים אותנו. זה יתרון משמעותי. עוד לפני שהוצאנו אלבומים הופענו יחד כל הזמן. עבדנו כמו להקה בשנות השישים והופענו הרבה מאוד לפני שהוצאנו סינגל. תמיד פחדתי שאני אוציא אלבום, האולם יהיה מפוצץ ולא נהיה חיות במה. רציתי שנהיה שווים את המוזיקה שאנחנו מנגנים".

מה ההופעה הכי מאתגרת שהייתה לכם עד כה?
אבידן: "הופענו בכל כך הרבה מקומות – במערה, בחומוסיה. הופענו בג׳אם בעכו בזמן הסופה הכי חזקה שהייתה במדינה. עכו הפכה לונציה ובקהל היו רק 20 אנשים. קשה היום להוציא אנשים להופעות. יש נטפליקס והרבה יותר כיף לרבוץ מול המסך".
עמרי: ״כיף לנו להופיע ביחד. גם אם היו פקקים בדרך והסאונדצ׳ק מאתגר. בסופו של דבר אנחנו נהנים על הבמה״.
יובל: ״אני חושב שזה טוב שעשינו דרך ארוכה על במות לפני שהאלבום יצא. אבל התהליך הארוך גובה מחיר. אני ממש הייתי רוצה לעבוד על דברים חדשים״.

איפה הייתם רוצים לראות את עצמכם עוד כמה שנים מבחינה מוזיקלית?
אלון: "להקות קמות ונופלות כל יום. האתגר הוא להמשיך להיות להקה מגובשת שמצליחה ליצור לאורך זמן. עם כל הקשיים שבדבר. מבחינתי, הצלחה היא עוד שלוש שנים מהיום להיות אחרי אלבום שלישי של ההרכב".
אבידן: "כולם מתפרקים. הרבה חברים שלנו שהיו חלק מהרכבים טובים מאוד התפרקו מהר מאוד. תמיד כשקרתה לנו 'טרגדיה להקתית' – מישהו שעזב – ידעתי שזה תוך שניה יפתר, אני אתאבד על זה, וזה יפתר".

העתיד: חמישה אלבומים זה מחייב

אמרו לי שיש 5 אלבומים שאתם הולכים לשחרר השנה
יובל: ״בבקשה תכתבי את זה״.
אבל זה מחייב
יובל: ״מצוין! כך לאבידן תהיה המחויבות, ואני ארגיש שאני חייב לתת תוקף למה שכתבת״.

אין קץ לילדות

אתם לא חושבים שלשיר בעברית עלול להקשות עליכם להגיע לבמות גדולות בחו״ל?
אבידן: "הבמות הגדולות הן לא המטרה. אני רוצה את הבמות הגדולות כי הן מחמיאות למוזיקה שלנו. החוויות שאני עובר – האכזבות, השמחה, האושר, אני חווה אותן בעברית. הקהל שלי נמצא כאן. גדלתי על מוזיקה ישראלית. מוזיקה ישראלית מדברת אלי ומרגשת אותי. אני יודע שרוק ישראלי נחשב לדבר מיושן, ואני רוצה להחזיר לקהל את האהבה לרוק. מבחינתי, אני לא עושה רוק. אני עושה מוזיקה ישראלית. ויש דרישה למוזיקה הזו בארץ".
אלון: ״אי אפשר לעשות מוזיקה לפי דרישה. אתה יוצר ולא שואל את עצמך באיזו שפה יותר אסטרטגי ליצור. אי אפשר לכפות שיקולים כאלו על יצירה".
עמרי: ״ליוצר יש קול פנימי שהוא צריך לבטא. ואם זה בעברית, אז זה בעברית. אנחנו רוצים להגיע לכל מקום בחברה הישראלית ולכן אנחנו יוצרים בעברית. אין משהו יותר רוקנ'רול מאשר עברית והחיים כאן. כולם כאן בהתמודדות סיזיפית יום אחר יום".

בינתיים אלון ועמרי ממשיכים לבר הפולי להופעה שהם מנגנים בה. בחוץ קר אבל לא עושה סימן שהולך לרדת גשם. ואני נשארת עם אבידן ויובל. שניהם ביחד כמעט משלימים אחד את השני. אבידן הוא -Singer Songwriter שהייתי רוצה לצלול לתוך הראש שלו כדי להבין מה קורה שם בתהליך היצירה.

יש תחושה מאוד חזקה של נוסטלגיה וגעגוע באלבום. אתה בן אדם נוסטלגי?
אבידן: "כן. זה אלבום מאוד נוסטלגי. הוא מדבר על מציאות שהייתה ולעולם לא תחזור. אני חושב שנוסטלגיה היא חלק בלתי נפרד מהחוויה של הדור שלנו. נולדנו על התפר. אנחנו מכירים את העולם הישן, עם הפשטות שבו. תקופה שהתקשורת הייתה פנים אל פנים. לפני שהמסכים נכנסו לחיים שלנו בבום".
אתה גם רומנטיקן?
אבידן: "כן אפשר לומר שאני רומנטיקן. זה קשור לזה שאני אדם נוסטלגי. זה מן מעגל: נוסטלגיה שמזינה רומנטיקה שמזינה את ה-Dreamer שבי".
אז על איזו תקופה אתה חולם?
"שנת 92", הוא עונה בלי להתבלבל.
מה קרה בשנת 92?
אבידן: "הייתי ילד. הילדות זו התקופה הכי יפה. יש בי געגוע מאוד גדול. השירים באלבום נכתבו בתקופה שבה העבר היה הדבר הכי טוב בחיים שלי, הילדות, הפשטות. אני מתעסק הרבה בכתיבה שלי עם הבעייתיות שבעודף מידע ועודף אפשרויות. איך הכל קשה ומורכב. אולי זה חלק מהתבגרות להבין איך העולם עובד וזה משהו שכולם חווים. אבל בחוויה האישית שלי, קשה לי שלא להתרפק על העבר".

למה קראתם לאלבום משחק של ילדים?
"המילים 'משחק של ילדים' חוזרות בכמה מן השירים. יש בזה נוסטלגיה מצד אחד, ומצד שני ציניות. האלבום הוא ניסיון לתת ביטוי למה שהדור שלנו עובר: התקפי חרדה, דיכאונות ודברים מזדמנים. וכל הנושאים האלו הם לא משחק של ילדים".

ולכן בחרת לקרוא להרכב מפרשים? זו הדרך לברוח מכל זה?
אבידן: "מוזיקה הייתה תמיד שביל הבריחה בשבילי. אהבתי את הקונוטציות שיש למילה מפרשים. אני אדם בורח במהות שלו. אני רוצה להרגיש חופשי. רוצה להרגיש את האוויר במפרשים".

ומה לגבי הרומנטיקה? אתה תמיד כותב לנמנעת. זו מישהי שהייתה חלק מהחיים שלך?
אבידן: "אני לא כותב למישהי ספציפית. זו דמות אידיאלית שאליה אני פונה כשאני כותב. כמו במאי שכותב תסריט ובראש יש לו מוזה של שחקנית שהוא תמיד יעבוד איתה. גם כשכתבתי בעקבות נשים שפגשתי, הן לא היו הנמענות של היצירה. אני כותב ליישות המושלמת שלא תקרום עור וגידים אף פעם. ולכן אני תמיד חוזר בכתיבה שלי למקום הזה".
קצת כמו הטרובדורים שמחברים שירי אהבה לנמנעת אבל לעולם לא ירצו לפגוש אותה פנים אל פנים?
אבידן: "זה לגמרי נכון. לפגוש את הנמנעת האידיאלית זה כמו To meet your maker. אני לא באמת יכול להתמודד עם מפגש עם האידיאל המושלם שאני פונה אליו. יש בזה משהו כמעט דתי. קל לי לכתוב יותר לנמנעת הבלתי מושגת, שלעולם לא אפגוש. היא כומר הוידויים שלי". הוא משתתק לרגע, ואז ממשיך: "את יודעת, לא חשבתי על זה אף פעם. עכשיו כשאני חושב על זה, השירים הם סוג של טיפול פסיכולוגי שאני עושה לעצמי. גם הראיון הזה הוא קצת כמו סשן פסיכולוג".

מפרשים ישיקו את אלבום הבכורה שלהם משחק של ילדים במוצאי שבת הקרוב, 5.1 בלבונטין 7 בתל אביב

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0