Homeהיום לפני

ג'יימס דין של הג'אז /// יותם זיו על צ'ט בייקר שנולד השבוע לפני 89 שנים

ביוני 1987 הסתיימה ההופעה בת השעתיים של רביעיית החצוצרן צ'ט בייקר בעיר טוקיו ביפן.
איש בקהל או מחברי הרביעייה, לא ידע אז שזו תהפוך לאלבום האחרון בחייו של החצוצרן בעל המראה הייחודי והצליל הרך. 11 חודשים לאחר מכן, אותרה גופתו של בייקר מתחת לחלון בית המלון בו התגורר באמסטרדם. בחדרו כמו גם בגופו, נמצאו כמויות גדולות של קוקאין והרואין. במשטרת אמסטרדם העריכו שבייקר נפל אל מותו מחלון חדרו במלון. התמכרותו לסמים של בייקר שכמעט הביאה למותו בשנת 1966 בעקבות מכות שספג מסוחרי סמים בקליפורניה ושבגללה ישב חצי שנה בכלא באיטליה וגרמה לו להיות מגורש לצמיתות ממערב גרמניה ומאנגליה – הכריעה אותו בסופו של דבר.

ניסיון מוזיקלי בתזמורת צבאית
צ'סני הנרי בייקר ג'וניור נולד ב-23.12.1929 בעיר קטנה באוקלהומה, ארה"ב להורים מוזיקאים. אביו היה נגן גיטרה מקצועי ואמו הייתה פסנתרנית אך כדי לפרנס את המשפחה עבדה במפעל תמרוקים. ה"קריירה" המוזיקלית שלו החלה כילד כששר בכנסיה המקומית. מאוחר יותר, כנער, אביו רכש עבורו טרומבון, אך עד מהרה צ'ט הצעיר העדיף את החצוצרה. אמו סיפרה כי עוד לפני שקיבל את הטרומבון והחצוצרה, הוא היה משנן ומנסה לזכור יצירות מוזיקליות ששמע ברדיו. למרות שמעולם לא למד נגינה באופן מקצועי, הצליל שהפיק מהחצוצרה שלו היה ייחודי כבר בתחילת דרכו. בגיל 16, עזב את בית הספר והתגייס לצבא. עובדת היותו נגן חצוצרה הביאה אותו היישר לתזמורת של הארמיה ה-298 של צבא ארצות הברית שהוצבה בברלין שאחרי מלחמת העולם ה-2. אחרי שנתיים הוא השתחרר מהצבא כחצוצרן מנוסה והחל ללמוד תיאוריה מוזקלית בקולג' בלוס אנג'לס, אך בדומה לבית הספר התיכון אותו נטש בגיל 16, כך היה גם בקולג'. בייקר עזב בתחילת השנה השנייה ללימודיו וחזר חזרה לתזמורות של הצבא, הפעם לארמייה השישית שהוצבה בסן פרנסיסקו. בערבים ובחופשות ניגן בייקר במועדוני הג'אז של העיר וכשהשתחרר מהצבא בשלהי 1951, החליט להיות מוזיקאי.

חצוצרן בסרט הוליוודי
הוא החל להופיע עם הסקסופוניסט סטן גטס, אך הפריצה הגדולה שלו לתודעה, הייתה כשנבחר להצטרף להרכב בראשות חלוץ סגנון הביבופ, הסקסופוניסט צ'ארלי פרקר ב-1952. לאחר מכן הצטרף בייקר לסקסופוניסט ג'רי מוליגן בהרכב שהיה חדשני באותה תקופה משום שזו הייתה רביעיה ללא פסנתר. ההצלחה של ההרכב הייתה מסחררת והם הפכו ללהיט. באותה תקופה החלה לצוץ "בעיית הסמים" של בייקר, התמכרות ממנה לא נרפא עד יומו האחרון. הוא המשיך להופיע עם מוליגן במשך שנה בערך, עד אשר מוליגן הורשע בעבירות סמים ונכלא למשך שנה וחצי. באותו התקופה החל בייקר, לראשונה בקריירה שלו, להוביל הרכבים. במקביל לנגינתו בחצוצרה החל בייקר גם לשיר ושילב בין נגינה לשירה. בין השנים 1953-1956 יצאו כמה אלבומים להרכב של בייקר שהתקבלו באהדה רבה. מבקרי המוזיקה השוו אותו למיילס דייוויס וקליפורד בראון ומיצבו אותו כאחד מגדולי נגני החצוצרה של דורו. באותם השנים זכה בייקר בתואר זמר השנה (שנתיים ברצף), בין היתר בזכות הביצוע שלו ל"My Funny Valentine".

המראה החיצוני של בייקר שהזכיר במעט את השחקן ג'יימס דין, לצד ההצלחה שלו כנגן וזמר, לכדה את תשומת ליבם של בכירי תעשיית הסרטים האמריקאית בהוליווד. ב-1955 נאות להופיע בדמות של נגן חצוצרה בסרט Hell’s Horizon.
למרות נוכחותו של בייקר הסרט עצמו נחל כישלון בקופות. בייקר אמנם קיבל הצעות נוספות לשחק בסרטים, אך הוא סירב והעדיף להתמקד בקריירה המוזיקלית שלו. הקושי שלו להתמודד עם ההתמכרות שלו לסמים הבריחה אותו מאמריקה לאירופה בסוף שנות ה-50. אך גם שם הבעיות שלו לא נפתרו. במהלך סיבוב הופעות שלו ביבשת, בייקר נכלא לשנה וחצי בכלא באיטליה וסולק לצמיתות ממערב גרמניה ובריטניה. בייקר חזר לארה"ב וניסה להמשיך להקליט ולהופיע.

מתדלק בתחנת דלק
בשנת 1966, אחרי שסיים הופעה במועדון בקליפורניה, במהלך עסקת סמים שפרטיה לא ברורים (למרות שבייקר התראיין בנושא), בייקר נשדד והוכה קשות על-ידי חמישה גברים. בייקר נחבל בפניו, שבר מספר שניים והתקשה לנגן במשך תקופה ארוכה. כדי להתפרנס הוא עבד בתחנת דלק וביצע שליחויות. אחרי שהשתקם עזב לניו-יורק וחזר להופיע. בין היתר ניגן שם עם הגיטריסט ג'ים הול.

במהלך הקריירה המוזיקלית שלו התחתן בייקר עם שתי נשים ונולדו לו ארבעה ילדים. בתום השהות הקצרה בניו-יורק עבר בייקר לאירופה (הולנד ובלגיה בעיקר) עם אהבת חייו, או ליתר דיוק אהובתו האחרונה – דיאן וורה (Diane Vavra). שניהם חלקו לצד אהבתם זה לזו גם את אותה אהבה לסמים. באירופה, כך הרגיש, רכשו לו כבוד גדול יותר מאשר באמריקה. בסיוע אהובתו המשיך לנגן ולהופיע אך הפציעה וההתמכרות שלו פגעו בו. בייקר חי את חייו האמנותיים לצד ההתמכרות שלו. באותם השנים הרחיב בייקר את גבולות אמנותו ופיתח שיתוף פעולה פורה עם המוזיקאי אלביס קוסטלו. בייקר הופיע איתו ואף ניגן באחד מאלבומיו.

ב-1985 הקליט בייקר אלבום דואט ביחד עם הפסנתרן הקנדי פול בליי. האלבום הוקדש לאהובתו דיאן.

חודשיים לפני מותו התוודה בייקר בראיון שנערך עימו: "אני בן 57 ולא ככה רציתי לחיות את חיי, אבל אין לי מה לעשות עם זה". ב-13.5.1988 הסתיימו חייו, הוא נקבר בעיר אינגלווד בקליפורניה. בית המלון באמסטרדם הנציח את בייקר באמצעות לוח מתכת עם תמונתו בחזית.
בייקר השאיר אחריו מורשת מוזיקלית מפוארת, עשרות אלבומי אולפן והופעות חיות כמוביל ומספר דומה של אלבומים כ"סיידמן". מסלול חייו הייחודי והמרתק הפך נושא למספר סרטים וספרים. למרות שחלפו קצת יותר מ-30 שנה מיום מותו, סגנון הנגינה שלו ושירתו הייחודית ממשיכים להשפיע על מוזיקאים ברחבי העולם שמרבים להקדיש לו ולנגינתו את מיטב יצירותיהם.

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0