הברק כן מכה פעמיים /// יותם זיו על אגדת החצוצרה קליפורד בראון

הנסיעות הרבות, המרחקים הארוכים בין אולמות המופעים והמועדונים, כבישים לא בטיחותיים ומכוניות שאינן איכותיות – גבו את חייהם של מספר לא קטן של מוזיקאים באמצע המאה ה-20. מקומם של מוזיקאי הג'אז לא נפקד מרשימת נפגעי תאונות הדרכים של התקופה. תאונות הדרכים הללו גדעו קריירות מבטיחות של מוזיקאים יוצאי דופן. כך לדוגמא נגן הבס סקוט לה-פארו, שניגן בהרכב הטוב ביותר (לדעת רבים) של הפסנתרן ביל אוונס, נהרג בתאונת דרכים בשוויץ ב-1961 בגיל 25. ואולם, ככל הנראה התאונה הטראגית מכולם התרחשה ב-26.6.1956 בלילה חורפי בכביש המחבר בין פנסילבניה לשיקאגו. בזמן התאונה היו ברכב שלושה אנשים: הפסנתרן ריצ'י פאוול (אחיו הצעיר של הפסנתרן האגדי, באד פאוול), חברו להרכב החצוצרן קליפורד בראון (שישנו במושב האחורי) ואשתו של ריצי', ננסי, שנהגה ברכב. ככל הנראה בשל תנאי מזג האוויר הקשים והראות המוגבלת, סטה הרכב לצד הכביש והתהפך. כל נוסעי נהרגו במקום.

צבי על הכביש
קליפורד בנג'מין בראון נולד ב-30.10.1930 בעיר דלוואר למשפחה מוזיקלית. הוא החל לנגן בחצוצרה בגיל 13 בעקבות אביו שאף קנה לו את החצוצרה הראשונה שלו. בגיל 15 בקולג' פגש קליפורד בראון אהבה נוספת שלו: המתמטיקה. אבל לא רק אותה. באותה תקופה הכיר קליפורד הצעיר את אחד מחלוצי הביבופ, החצוצרן פאטס נאבארו שהפך למנטור שלו תוך זמן קצר.

הווירטואוזיות, הטכניקה והחדשנות של נאבארו השפיעו עמוקות של סגנון הנגינה של בראון. בעידודו של נבארו, קליפורד הצעיר החל למעשה לנגן ולהופיע החל משנת 1949. סגנונו הייחודי משך אליו את ענקי התקופה שבאו להאזין לנגינתו, לרבות דיזי גילספי וצ'ארלי פרקר. בגיל 19, כאשר החל לעשות את צעדיו הראשונים כמוזיקאי מקצועי, בחזרה מהופעה, בראון ושלושה מחבריו נקלעו לתאונת דרכים כאשר רכבם פגע בצבי שטייל על הכביש בו נסעו. שני חבריו שהיו ברכב נהרגו. קליפורד בראון נפצע קשה מאוד. בראון סבל משברים בכל גופו ובקושי שרד. הוא אושפז במשך חודשים ארוכים בבית החולים. במהלך שהותו בבית החולים נחתה עליו מכה נוספת – חברו הטוב והמנטור הנערץ שלו, פאסט נאבארו, נפטר (בגיל 26) בשל סיבוכים הקשורים להתמכרותו להרואין. בראון ניסה להתאושש באמצעות המוזיקה אך בשל כאבים בכתף כתוצאה מהפציעה, הוא לא הצליח לאחוז בחצוצרה. עד שהכתף החלימה, ניגן בראון בפסנתר. נקודת אור נוספת הגיעה בדמותו של דיזי גילספי, שביקר אותו בבית החולים כמה פעמים. גילספי חיזק ועודד אותו להמשיך בקריירה המוזיקלית שלו.

שבע שנות השפעה
שנה אחרי התאונה, בראון החלים כמעט לחלוטין, הכתף עדיין כאבה והייתה לו צליעה קלה אך מהטראומה הנפשית הוא יצא מחוזק. בראון חזר להופיע. ב-1953 הצטרף ללהקה של הפסנתרן טד דמרון לסיבוב הופעות בחוף המזרחי ואחר מכן לתזמורת של ליונל האמפטון לסיבוב הופעות באירופה.

בהמשך ניגן בראון גם עם המתופף ארט בלייקי והפסנתרן הוראס סילבר בהרכב שייקרא מאוחר יותר: "שליחי הג'אז". בין הופעה להופעה הכיר קליפורד בראון את מי שהפכה תוך זמן קצר לאשתו ואם בנו: לארו אנדרסון. בשנת 1954 חבר בראון למתופף מקס רואץ' ויחד הם הקימו את אחד מההרכבים המשפיעים ביותר בתולדות הביבופ: "חמישיית קליפורד בראון ומקס רואץ'". בין היתר היו חברים בהרכב הפסנתרן ריצ'י פאוול (שנהרג עם בראון בתאונה) והסקסופוניסט סוני רולינס. למרות הזמן הקצר בו פעל קליפורד בראון הוא נחשב (עד היום) לאחד מחצוצרני הג'אז הטובים בהיסטוריה. כמוזיקאי, המשמעת העצמית שלו ומסירותו לאמנות שלו, המומחיות הטכנית שלו, כמו גם הסולואים היפים שניגן, כולם מסמנים את כישוריו ואישיותו. עד יומו האחרון הוא המשיך לאהוב מספרים, והיה מרגיע את עצמו במשחקי חשיבה מתמטים. בנוסף, היה גם שחקן שח משובח. "מוזיקה הייתה אהבתו הראשונה, אני השנייה והמתמטיקה עמדה במקום השלישי", אמרה אשתו באחד מהראיונות שנערכו עימה. בראון הקליט יותר מ-40 אלבומים כמוביל וכחבר הרכב ונכנס ל"היכל התהילה" של המוזיקה בארה"ב.

השפעות התאונה
המוות הפתאומי בתאונה הטרגית בשעת לילה מאוחרת בדרך להופעה בשיקאגו פגעה קשות בחברים ובמכרים של השלושה. מכיוון שחבריהם ובני משפחתם היו מוזיקאים, התאונה פגעה גם בקריירות שלהם. ראשון הנפגעים היה אחיו הגדול של ריצ'י פאוול, באד.

באד פאוול נחשב לאחת מהאבות המייסדים של הג'אז המודרני והוא מוזכר בנשימה אחת עם צ'ארלי פרקר, דיזי גילספי, ת'ילניוס מונק ומיילס דיוויס. כוכבו של פאוול דרך בין השנים 1944-1965. הוא סבל מבעיות נפשיות אשר בגללן אושפז בבית חולים פסיכיאטרי. זמן קצר אחרי התאונה, הוא אושפז פעם נוספת, לתקופה ארוכה יותר מבעבר. תקופה שאחריה נגינתו ויכולת ההלחנה שלו נפגמו, לדעת רבים, ולא חזרו להיות כשהיו בתקופה שקדמה לתאונה. שנתיים לאחר התאונה עבר באד להתגורר בפאריז ונפטר ב-1966 כשהוא בן 41.

מותו בטרם עת של קליפורד בראון פגע גם בחברו הטוב ושותפו להרכב, מקס רואץ'. באחד הראיונות שנערכו עימו לאחר התאונה ציין כי התמכר לאלכוהול אחרי התאונה כדי להתמודד עם האסון.

I Remember Clifford
הסקסופוניסט והמלחין בני גולסון שניגן עם בראון בהרכבים של טד דמרון וליונל האמפטון הקדיש לזכרו שנה אחרי מותו, לחן מיוחד: "אני זוכר את קליפורד", שהפך לסטדנרט וזכה למספר גדול של ביצועים ועיבודים.

הפסנתרן דיוק פירסון הקדיש לבראון אלבום בשם: "Tribute To Brownie". כך עשו זאת גם הזמרת הלן מריל והחצוצרן ארטורו סנדובל.
החל משנת 1989, בעיר הולדתו של בראון, דלוואר מתקיים מדי שנה לזכרו ולהוקרת פועלו: Cliford Brown Jazz Festival
בשנת 2001 ראה אור ספר על חייו של בראון ועל תרומתו והישגיו המוזיקליים, שהפך גם לסרט דוקומנטרי.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: