Homeבינג' ליסנינג

בעיניים עצומות /// עומר אסייס עם ארבעה רגעים מוזיקליים נבחרים מהעונה הרביעית של סמוך על סול

Better Call Saul היא לכאורה פריקוול לשובר שורות, כלומר מציגה את מה שקרה קודם לכן מבחינת ציר הזמן. אך כל מי שראה את השתיים יודע כי אין שום מקום להשוות. תפוחים ותפוזים. סמוך על סול מציגה את ג'ימי מקגיל, עורך דין כושל ונוכל בעברו ובהווה, אשר לימים יהפוך בשובר שורות ל- Go-to-guy של הפושעים באלבקרקי, ניו מקסיקו. היא עובדת בקצב שונה מסדרת האם, ומרשה לעצמה להתקדם עם העלילה בסבלנות מרשימה. בדרך היא לוקחת כל רגע, טריוויאלי ככל שיהיה, ומעשירה אותו עם צילום מופלא, משחק מדהים וכמעט תמיד – מוזיקה מדויקת.
העונה הרביעית הביאה את כל התכונות האלו לקצה. לרגעים היה נדמה כאילו כלום לא קורה. לא ברור איך ג'ימי מקגיל הופך לעורך דין החלקלק ופותר הבעיות שהוא סול גודמן.
אבל אנחנו פה כדי לדבר על המוזיקה. לאורך כל הסדרה, יש אין-ספור שירים מעולים שנעים מבחינת סגנון בין אמריקנה, מוזיקה לטינית וג'אז. אבל מכיוון שאי אפשר לכסות הכל, בחרתי ארבעה רגעים בהם המוזיקה הייתה נוכחת בסצנות יותר מבדרך כלל. רגעים בהם היא הצליחה לקחת סצנה מעולה ולהפוך אותה למושלמת.

פרק 1
העונה נפתחת בהצצה אל ג'ין, המנהל בסינבון שהוא הדמות אותה ג'ימי מקבל אי שם בסוף שובר שורות, שם הוא נאלץ להחליף זהות בגלל ההתרחשויות. ברקע מתנגן השיר (We Three (My Echo My Shadow And Me של The Ink Spots. שיר איטי, חצי מושר חצי מוקרא, שמצליח להעביר את תחושת הבדידות המוקרנת מג'ין.

ההד, הצל ואני יכול להתייחס לכל אחת משלוש הדמויות שהצופה מכיר ועוד יכיר לעומק: ג'ימי הנוכל הקטן והלא יוצלח; סול גודמן – עורך הדין החלקלק שמצליח למצוא פתרונות לכל, וג'ין – דמות אותה הצופה עדיין לא מכיר לעומק, אך נראה כי הוא לא מרוצה יותר מדי מחייה.
מי מהדמויות הוא הצל, ההד או אני, זה נתון לוויכוח, אבל על הדיוק של השיר בסצנת הפתיחה המדכאת-משהו של העונה, אני בספק אם יש ויכוח בין הצופים.

פרק 4
המסע של ג'ימי מקגיל לעבר סול גודמן הוא משהו שנבנה במהלך כל-כך הרבה רגעים, בהם הצופה חושב שהנה – עוד רגע והמהפך הושלם. הסצנה לקראת סופו של פרק ארבע היא עוד אחד מהרגעים הללו, אבל אחד שחביב עלי במיוחד. ג'ימי נצפה כשהוא צובע את חלון הזכוכית של חנות הפלאפונים ברגע של ספק-שגעון מוחלט, ספק-צלילות וכותב עליו "Is The Man Listening? Privacy Sold Here". הוא בוהה בחלון הזכוכית ושלט החנות, והשמיים הפתוחים והנקיים מעליו.

[bandcamp width=100% height=120 album=1377561329 size=large bgcol=ffffff linkcol=0687f5 tracklist=false artwork=small track=450253555]

ברקע מתנגן לו "Turn Off The Fear" של קארל ראת'פורד, שיר קאנטרי רגוע ועצוב:

Lord, now, you can't be worried
'Bout the things that can go wrong
You gotta keep love
And Coaling
And plodding along

אם יש משהו שג'ימי תמיד עושה, הוא לא לדאוג לגבי דברים שישתבשו. הנחת היסוד שלו היא שיהיה בסדר והוא יצליח לצאת מזה, מה שבדרך כלל קורה, אבל יגיע למקסימום כשהוא יהיה סול גודמן. הדרך עלייה מדבר ראת'פורד כפי שמשתקפת בסצנה הזו, תתגלה בסופו של דבר כדרך שבה ג'ימי בעצם בונה קהל לקוחות, שיגיע בסוף לסול גודמן. שיר הקאנטרי-פולק הכל-כך אמריקאי של ראת'פורד חושף קצת יותר את העובדה שג'ימי, למרות היותו נוכל, הוא איש עבודה אמיתי, מלא אהבה בדרכו שלו ואין ספק שצעדיו איטיים וגדולים (Plodding) לעבר המטרה.

פרק 7
לא ציפיתם באמת שאני אעבור לסדר היום על שיר של הרכב ישראלי בפסקול של הסדרה הכי טובה על המסך כרגע נכון? אז לא עשיתי זאת. אבל לא רק בגלל הקאבר של לולה מארש ל-"Something Stupid". סצנת המסך המפוצל שפותחת את פרק שבע קיבלה תגובות מעורבות הצופי הסדרה, שכן היא מאוד לא אופיינית לה.

http://www.youtube.com/watch?v=zEUTR2EEEtc

הסצנה מציגה בוקר טיפוסי של ג'ימי וקים זוגתו, מהרגע בו הם מצחצחים שיניים ועד לעבודות שלהם. קים עורכת הדין שעובדת עם חברת ענק; וג'ימי בחנות הפלאפונים בה הוא משתעמם משום שרישיונו לעריכת דין נשלל, אך כבר מתכנן במקביל מזימה חדשה.
הקאבר של לולה מארש לכאורה לא נשמע מאוד שונה מהמקור, קצת יוקללה, קצת מחיאות כפיים, שום דבר דרסטי לכאורה בשמיעה ראשונה. אבל כשמקשיבים טוב שומעים את ההרמוניה השונה והיפהפייה בשירה של יעל שושנה כהן וגיל לנדאו. הזוגיות של קים וג'ימי נראית כמעט אפלטונית בדרך-כלל, ולא ברור ממש מה מחזיק אותה. גם היא וגם השיר מצטיירים מבחוץ כמשהו סטנדרטי ורגיל. אבל אם נוברים עוד קצת לתוך השיר, שמים לב שמשהו נעשה אחר לגמרי. לפחות במקרה של לולה מארש, המשהו הזה קצת יותר מוצלח מג'ימי וקים.

פרק 10
מצפייה בפרק הסיום עלתה לי מחשבה. האם היוצרים קודם כל כתבו את הפרק או בחרו את השיר? כנראה שאין באמת דרך לדעת אבל The Winner Takes It All של ABBA מתיישב בול על הפרק בו ג'ימי משלים את המהפך והופך לסול גודמן.

סצנת הקריוקי המשותפת של ג'ימי וצ'אק, אחיו עורך הדין המוצלח שהתאבד בתחילת העונה, היא רגע שיא עונתי בכלל אך גם רגע מוזיקלי מדהים. כל מילה בשיר של אבבא מדויקת לגבי מהלך חייו של ג'ימי עד עתה ותחושת הניצחון שמעבירה קלאסיקת הפופ הזו, רומזת לנו איך הפרק הולך להסתיים.
אפילו השירה המדויקת של צ'אק והעמידה הכמעט קפואה שלו, לעומת הזיוף החינני ותנועות הגוף המשוחררות של ג'ימי, מראות את ההבדלים בין השניים. לי אישית, היה חסר אולי לשמוע את השיר עוד פעם, בסוף, כשג'ימי הוא המנצח האמיתי; ולא כמו בקריוקי כשצ'אק חוטף את המיקרופון בדיוק כשג'ימי חוגג את הפיכתו לעורך דין. אבל זו הגדולה של היוצרים של "סמוך על סול" – הם נותנים לנו תמיד את מה שאנחנו צריכים, לא את מה שאנחנו רוצים.

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0