קשוח ומינימליסטי /// ריאיון עם לואיס ואסקז מלהקת "סופט מון" לקראת הגעתו לארץ

האלבום הרביעי והחדש של "סופט מון" מכיל כמה דימויים מלחיצים ואפלים. ואסקז סיפר כיצד ילדות בשכונות הקשוחות של אוקלנד, לצד חייו כיום בברלין, סיפקו את המרכיבים למוזיקה המטרידה והמיוחדת שהוא יוצר

למרות שהכרתי את הלהקה, ואף נכחתי בהופעה שלה באוגוסט 2013, הסינגלים מהאלבום "קרימנל" שהוציא השנה ההרכב "סופט מון" הצליחו להפתיע אותי. הם הציגו גרסה קשוחה ומינימליסטית יותר של הלהקה, ותחושתי הייתה שואסקז שייף את הסגנון המוזיקלי שלו והצליח להגיע לאיזו תמציתיות אינטנסיבית.

כיום, סופט מון הם להקה. אך זה לא תמיד היה כך. הפרויקט התחיל כפרויקט סולו של ואסקז, יליד קליפורניה במקור, שאלבומו הראשון מ-2009 נקרא בשם הלהקה. מאז הוא הוציא עוד שלושה אלבומים, האלבום "קרימינל" שציינתי, "Zeroes" מ-2010 ואת Deeper" שיצא ב-2015. למרות שהסאונד של סופט מון נשאר בזירת האייטיז האפל, המעבר לפורמט להקה גרם לשירים להישמע מהוקצעים ומפוקסים יותר עם כל אלבום.

ההצלחה המוזיקלית לא הפכה בהכרח את המוזיקה של סופט מון ליותר קל לעיכול או מיינסטרימית. בראיונות קודמים איתו, ציין ואסקז שלאלבום קוראים "פושע" מכיוון שהוא מרגיש שהרקע הקתולי שלו מייצר אצלו עדיין תחושה של חטא, למרות שהוא כבר לא אדם מאמין. ההלקאה העצמית הזו היא שמייצרת את האינטנסיביות שהופכת את המוזיקה לחוויה חזקה – באלבום ובייחוד בהופעות. בראיון איתו, ואסקז נשמע בטוח בכיוון שאליו הוא רוצה לקחת את הסאונד שלו.

אתה מתגורר בשנים האחרונות בברלין, שהיא מרכז מוזיקלי מבוקש. כיצד החיים שם השפיעו על האלבום החדש שלך?
"כשעברתי לפה בהתחלה, לפני חמש שנים, הייתי יוצא הרבה למועדוני הטכנו וזה השפיע עלי. עכשיו אני קצת פחות יוצא כי אני כבר לא חדש פה, אבל הטכנו עדיין שם, ברקע. הגעתי לברלין כי במהלך הטורים שערכתי באירופה, ראיתי שנוח יותר לפעול מתוך מקום מרכזי באירופה. הכל קרוב לי כאן, וזול פה יותר מקליפורניה. כך שההחלטה לעבור הייתה בעיקר עניין של נוחות. אבל כמובן – האנשים והאווירה היצירתית נעשו חלק מזה".

במסגרת השינויים בסגנון באלבום האחרון, שמתי לב לכך שהקול שלך פחות עמום במיקס, ויש פחות פילטרים אלקטרוניים. מה הגורם לכך?
"אני מרגיש כיום יותר בנוח עם הקול שלי. אני מכיר את עצמי יותר טוב ויודע איך לתמלל את הרגשות שלי, איך לדבר. כשהתחלתי ליצור מוזיקה, לפני תשע שנים, לא ידעתי למשל לזהות את החרדה שחשתי. לא ידעתי מה זה, לא הבנתי מאיפה זה מגיע – מאיזה מקום בחיים שלי. היום אני יכול לבטא את הרגשות שלי יותר טוב, וזה מתבטא גם בעניין של הקול".

דיברת על חרדה, ויש התייחסות לעוד רגשות שליליים שאתה מתמודד איתם באלבום, למשל אלימות. גם הדימויים החזותיים בקליפים שיצרת הם אלימים, כמו למשל זה של "It Kills" בו רואים מסך מפוצל בו אתה מחזיק שלשלת ברזל ובמקביל יש צילומים של כל מיני אסונות. האם זו אלימות פנימית, שבאה מהחיים שלך, או חיצונית – למשל השפעות של אירועים אקטואליים?
"זה קשור לסביבה שגדלתי בה. היא הייתה מאוד אלימה, וגם במשפחה שלי נחשפתי לאלימות. גדלתי בשכונה של היספאנים. במקום בו גדלתי היו שכונות נפרדות לכל קבוצה, לשחורים היו נגיד שכונות משלהם, וזאת הייתה סביבה ענייה מאוד, סביבה לא טובה לגדול בה. כיום כבוגר אני מעבד את מה שעברתי כילד. אני מוציא את זה החוצה כדי להפטר מזה – השירים הם כמו לקעקע את זה על הגוף שלי".

מעניין שהשתמשת בדימוי של קעקוע כי האלמנט החזותי מרגיש אצלך ממש חלק מהמוזיקה. למשל, השימוש באמנות באלבומים שלכם מאוד מזוהה עם סגנון ה"דארק ווייב".
"יש לי קטע כזה – כשאני שומע מוזיקה, אני עוצם את העיניים ורואה דברים. וכשהתחלתי ליצור מוזיקה רציתי פשוט להמחיש את מה שאני רואה. למדתי על תנועות אמנותיות כמו קונסטרקטיביזם וסופרמטיזם (תנועות אמנות מופשטת מתחילת המאה ה-20), ורציתי לשלב את הסגנון הזה של מינימליזם וצורות במה שאני עושה. זה תהליך אינטואיטיבי לחלוטין ואני לא יכול להסביר אותו, זה פשוט יוצא ככה".

דיברת קודם על מועדוני טכנו ברלינאים, ובעצם יצא בתחילת נובמבר אלבום רימקסים של האלבום החדש שלך, שמאוד מתקשר לעולם הטכנו. ספר לי על האמנים שנטלו חלק ביצירתו.
"יש פה סצנה מוזיקלית שחברים שלי לוקחים בה חלק, כל אחד פה הוא מפיק טכנו או די-ג'יי, ואני מרגיש שרימקסים הם תמיד יותר רקידים. רציתי ליצור משהו שאפשר גם לרקוד אותו. אז לתת לחברים לערוך למוזיקה שלי רימקסים זאת הדרך שלי ליצור אלבום שמביא את ההשפעות שלי ודברים שאני אוהב. כאילו יצרתי אלבום טכנו מבלי שבפועל אצטרך לעשות את זה".

אז אתה חוזר לכאן אחרי שכבר הופעת בארץ, מה הרושם שלך מהפעמים הקודמות?
"זאת הייתה חוויה מדהימה. היה נורא לעבור את הבידוק הביטחוני בשדה התעופה, עיכבו אותנו שעות, אבל הקהל היה מצוין, האוכל טוב. אכלתי בישראל את מנת החומוס הכי טובה שאי פעם אכלתי, ברצינות, אני כבר חמש שנים מחכה לאכול אותה שוב. היה טוב למרות שהייתה מתיחות ביטחונית כלשהי. אני מצפה להגיע שוב".

סופט מון יופיעו בפסטיבל החיפאי SoLow במהלך יומו הראשון, ברביעי ה-7.11, בהפקה בשיתוף המון ווליום. יופיעו בפסטיבל עוד אמנים רבים שאני אישית אוהבת, כמו מופע משותף של נעמי חשמונאי ולונא אבו נסאר, אקו, ספי ציזלינג, יהוא ירון ועוד רבים טובים. כדאי מאוד להגיע.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0