תופסים ראש /// ציפי פישר על האלבום "ראש בלטה" לקראת צמד ההופעות של מלכה שפיגל בארץ

לקראת צמד ההופעות של מלכה שפיגל בארץ בהן היא תבצע את אלבום הקאלט "ראש בלטה" במלואו, ציפי פישר נותנת לו האזנה חוזרת

בסוף החודש תקיים מלכה שפיגל שתי הופעות נדירות ותנגן את כל אלבום הסולו הראשון שלה, "ראש בלטה", שיצא לפני 25 שנה ב-1993. להופעה הראשונה בפסטיבל הפסנתר כבר אזלו הכרטיסים, אבל אפשר עוד להספיק לקנות כרטיסים להופעה ב-31.10 באוזןבר. לרגל המאורע חזרתי להאזנה נוספת של האלבום, כדי להכיר אותו קצת מעבר לשירים היותר פופולריים מתוכו.
הרושם הראשוני שלי היה שזה באמת אלבום שמקדים את זמנו. יש בו נגיעות אלקטרוניקה מופשטת שעוד יופיעו בעתיד גם אצל חבריה להרכב הקודם, כמו 11א' של ברי סחרוף (שההופעה האחרונה שלו שהייתי בה לפני כמה חודשים לקחה כיוון אלקטרוני מובהק, כולל ביצוע של גרסת הדאנס ל"היום יומולדת"). הוא משלב אלקטרוניקה רקידה עם רגל אחת אצל ההאסיאנדה במנצ'סטר ורגל שניה במזרח התיכון, כמו למשל בשיר הזה שיש בו סיטאר וסולמות מזרחיים.

הניסיון הזה לגשר בין העולמות הוא אולי מה שגרם לאלבום הזה קצת להתפספס. אני אישית זוכרת את שנת 1993 לא רע למרות שהייתי בה רק בת 12, אבל למיינסטרים המוזיקלי שלו הייתי חשופה האלבום הזה פשוט לא הגיע. גיליתי אותו הרבה שנים אחרי כך, כשהתחלתי להתעניין בלהקת מינמל קומפקט ובשלוחותיה השונות. העובדה ששפיגל כבר לא נמצאה פיזית בארץ וכמעט שלא הופיעה עם האלבום כנראה הקשתה על הקבלה שלו. היום, בעידן האינטרנט, קל למוזיקאית לשמור על קשר עם הקהל שלה בארץ גם כשהיא פעילה בחו"ל, דרך מדיה חברתית וגם בכלל שוק היח"צ יותר מוסדר כיום, אבל אז בתקופה שבה הטלפון היה אמצעי הקשר העיקרי בין קרובים מחו"ל, ורוב המוזיקה הגיעה דרך צינורות כמו הרדיו ופינות בטלוויזיה, איכשהו "ראש בלטה" נשאר בתודעה כאלבום קאלט. לכן ההופעה החודש חשובה, כי במידה מסוימת היא מהווה אפשרות לתקן את המצב הזה ולהכיר אותו לדור צעיר יותר שאני בטוחה שיעריך אותו.

"ראש בלטה" מצליח לדעתי לשמור על זיקה למוזיקה הישראלית שקיימת באותה תקופה (גם משום שהיא בתורה מושפעת ממוזיקה מאנגליה). "לסגור סיפור ישן" מזכיר לי קצת את "חתול, מפלצת" של פורטיס, שמופיע באלבומו של פורטיס מ-1988 "סיפורים מהקופסה", למשל. שפיגל מצליחה להתפתח ולקחת את המוזיקה לכיוונים חדשים, אבל גם שומרת על קשר למקורות המוזיקליים שלה. קראתי בביקורת אלבום אחת שזה אלבום שלגמרי מרגיש חו"ל. אני מסכימה עם הטענה באופן חלקי. זה נכון שזה מרגיש לי כמו אלבום שהיה יכול להיווצר רק בחו"ל. אבל הוא בא מתוך תהליך גדילה יצירתית אורגני, שהשורשים שלו נמצאים גם בארץ.


הביצוע של האלבום יחד עם מוזיקאים מדור מוזיקלי צעיר יותר הפעילים כיום בסצנת המוזיקה (גיל לוז בפסנתר וקלידים ואורי פרוסט בבס וגיטרות) לדעתי מהווה גם סוג של הנגשה של האלבום לאנשים כמוני שהיו צעירים מדי כדי לחוות אותו בזמן. בשנה שבה הדרים פופ הנשי בסגנון ביץ' האוס ומטרונמי הולכים חזק, כדאי לתת כבוד לחלוצה שהתחילה את הכל כבר בשנות התשעים.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0