בדידותו של האיש על הפסנתר /// יותם זיו חוזר לאלבום הסולו הראשון של ביל אוונס

50 שנה לצאת אלבום הסולו הראשון של ביל אוונס והטקסט המרשים שכתב בתוכו, זו הזדמנות נהדרת לבדוק למה לקח לפסנתרנים הכי טובים בעולם שנים עד שהוציאו אלבום סולו, ומה המצב היום

השבוע לפני 50 שנה (ההקלטות החלו ב-23.9.68 והסתיימו ב-21.10.68) החל הפסנתרן ביל אוונס את הקלטת אלבום הסולו הראשון שלו "Alone". אוונס הקליט אותו במשך כחודש והתוצאה הסופית מרשימה במיוחד, שזיכתה אותו בפרס הגראמי היוקרתי באותה השנה. לצד הנגינה הנפלאה והעיבודים המורכבים, שהיו (ועודם) אמירה מוזיקלית יוצאת דופן, ניצל אוונס את המעמד וכתב בטקסט הנלווה לאלבום כמה מילים בכנות מפתיעה על עצמו וביקורת חריגה (בוודאי באותה התקופה) על קהל אוהבי המוזיקה של אותם השנים.

תקשיבו לי
"השעות האינסופיות שלי לבד מול הפסנתר, ממלאות את חיי באנרגיה" פותח אוונס ומוסיף בהמשך, "למרות שאני במקצועי מופיע מול קהל, תמיד העדפתי לנגן ללא קהל (באולפן י.ז.). אין לזה קשר לרצון שלי לתקשר עם הקהל, אלא בגלל בעיה אישית של מודעות עצמית", ממשיך אוונס את מילותיו הכנות. לקראת סיום הטקסט הוא כבר לא משאיר ספק לסיבה בגללה הוא מעדיף שלא לנגן מול קהל: "עצוב לראות שהמסורת הנפלאה של סולו פסנתר בג'אז נמצאת בסכנת הכחדה בשל גישתם של המאזינים הרואים בנגינה של פסנתרן יחיד, מוזיקת רקע לשיחה או ארוחת ערב", נוזף הפסנתרן בקהלו. בסיום אוונס מביע אופטימיות שמאמציו ונגינתו באלבום הזה יצלחו להגיע למאזין ללא הפרעה. הטקסט של אוונס נקרא על-ידי כל אוהבי המוזיקה וחבריו היוצרים, אך לקח כמה עשרות שנים עד ימינו אלו שבהן הופעות ואלבומי סולו שכיחים יותר. לא ידוע לי מה חשבו פסנתרנים אחרים בני דורו של אוונס אבל אם נשפוט לפי מספרם של אלבומי הסולו שהקליטו וכמה זמן לקח להם עד שהחליטו להוציא אותם – מתבררת תופעה מעניינת.

קל יותר ביחד
"Alone" של אוונס הוא האלבום ה-36 שלו כמוביל הרכבים. אלבום הסולו הראשון של תלוניוס מונק יצא ב 1964 אחרי יותר מ 40 אלבומים כמוביל וכך זה נמשך גם אצל ארט טייטום ובאד פאול. צ'יק קוראיה הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו ב-1993 אחרי כמעט 50 אלבומים בהרכב. קית' ג'ארט, שמוציא (בכוונת מכוון) מעט אלבומים, הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו ב-1971 אחרי 9 אלבומי הרכב וכך גם פרד הרש, בראד מלדאו ועוד.
מה גורם להם, לפסנתרני העל הללו להמתין כל הרבה עד אלבום הסולו הראשון שלהם? לכאורה התשובות ברורות – הרבה יותר מפחיד לבד, הרבה יותר קל ביחד, במיוחד בג'אז בעיקר מול קהל. אמנם נדרשת הקשבה מרבית, אבל יש גם על מי להישען. ברובד העמוק יותר אלבום סולו מסמן גם את הבגרות האמנותית של המוזיקאי. בדומה לשחקן תיאטרון ותיק שמחליט להופיע ב"הצגת יחד".

בגרות מוזיקלית
לדברי הפסנתרן הג'אז והמלחין הישראלי מוערך, ארי ערב, "כדי לעשות אלבום סולו מוצלח אתה צריך להיות בטוח שיש לך מה להגיד. מבחינה מוזיקלית זו צריכה להיות הבעה עשירה מאוד". לגבי התחושה כפסנתרן, אומר ערב: "מצד אחד, סולו קל יותר כי יש לך חופש מוחלט מבלי להיות קשוב או מתואם עם נגנים אחרים, מצד שני אתה צריך להיות אחראי בעצמך על הבס, הקצב, ההרמוניה, כך שבפועל אתה יותר מתזמר מאשר נגן".
דבריו של ארי ערב מסייעים להבין את דחיית הוצאות אלבומי הסולו של אמנים רבים, אך בהמשך לדבריו של אוונס בדיסק הסולו שלו (המבקרים את הקהל), זו אינה התמונה המלאה. לצד העובדה שסולו פסנתר לא מתאים לכל אחד או ליתר דיוק לא אהוב על כולם, גם טעמו של הקהל משתנה. בעשורים האחרונים יש הרבה יותר פתיחות לאלבומי סולו ולהופעות של פסנתרנים יחידים מול קהל. אין כמעט פסטיבל ג'אז שלא מתקיימות בו כמה הופעות סולו פסנתר. משום כך, ככל הנראה נראים יותר ויותר אמנים שאינם חוששים מלהופיע או להקליט רק הם והפסנתר. כך לדוגמא, קונצרט האלתורים (ג'אז חופשי) של הפסנתרן קית' גארת בעיר קלן ב-1975 הפך להצלחה מסחררת מיד עם יציאתו. עד היום נמכרו יותר מ 3.5 מיליון עותקים. דוגמא נוספת: אלבומו החדש והשני במספר (כמוביל) של הפסנתרן הישראלי ניתאי הרשקוביץ: New Place Always שיצא ממש לאחרונה, הוא אלבום סולו פסנתר.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0