להופעה של גולסא (Gulaza) הגעתי לפני שלוש שנים בלי לדעת הרבה עליהם, ומבלי שהכרתי אפילו שיר אחד שלהם. ההרכב היה יחסית בתחילת הדרך, והם לא הספיקו אפילו להוציא סינגלים. מדובר בהרכב שמטרתו לבצע בצורה רעננה וחדשה את שירת הנשים התימניות, בעיבודים מקוריים. ההופעה בבית אבי חי לצד לירז צ'רכי הרשימה אותי לטובה, ועקבתי בעניין אחר ההסתובבות של ההרכב בעולם. עכשיו כשקמפיין ההדסטארט שלהם לאלבום ראשון + נסיעה לפסטיבל המוזיקה WOMEX נמצאים בעיצומם, קיבלתי הזדמנות נדירה לשמוע קצת על מה קורה מאחורי הקלעים של הפרויקט ועל התוכניות לעתיד.
יגאל, רציתי לדעת איך התגבש ההרכב מבחינת כיוון מוזיקלי?
"חשוב לי להדגיש שהבסיס של המוזיקה שאנחנו מבצעים היא שירה ופרקשן, זה הכל. המסורת של שירת הנשים התימניות היא מסורת בעל פה, שאותה אני חוקר הרבה זמן. אפשר למצוא שיר מסוים בלחן מסוים, ואז למצוא גרסה אחרת שלו עם לחן קצת שונה, או מילים קצת שונות, מכיוון שכל אישה אלתרה, הכניסה קצת מעצמה והוסיפה מעולמה. אז זה משהו שהוא מאוד אישי. אני הייתי פעיל בארגון "קהילות שרות" ברחובות (ארגון שמארגן לימוד ושירה של פיוטים), ומנהל הארגון יוסי אוחנה עזר לי לחקור את הנושא. לקחנו את הדבר הבסיסי הזה ועליו הוספנו, ויש הרבה חופש פעולה. מנגנים אתנו דוד דגמי (בנו של אליהן דגמי, צ.פ.) בכלי הקשה וג'ומבוש והוא תלמיד של איתמר דוארי, יאן איילון בגיטרה וליאת סבא בצ'לו".
צ'לו זה לא כלי טיפוסי להרכבי מוזיקה מזרחית, נכון?
"אנחנו קצת מורדים במסורת, לא באנו להיות 100% לפי מה שהיה. נגיד בסוף שנות ה-70 הוסיפו את הצליל של הסינתיסייזר למוזיקה המזרחית, או נגיד הרכבים כמו ימן בלוז מוסיפים קורה אפריקאי (כלי מיתר). אז אנחנו מוסיפים צ'לו. מה שיפה זה שכל אחד יכול לתת את הפרשנות שלו".
אם ציינת את ימן בלוז, אפשר להגיד שיש היום פריחה בעניין המחודש במוזיקה תימנית. יש את בינת אל פ'אנק, A-WA, רבע לאפריקה שגם שואבים מהמוזיקה התימנית ועוד. האם אתה רואה את עצמכם כחלק מהסצנה הזו?
"לא ממש. זה נהדר שיש כל כך הרבה מוזיקה בסגנון, אבל אנחנו בצד הפחות קל לעיכול של הסקאלה, יותר מסורתיים אז אנחנו לא ממש רואים את עצמנו חלק מסצנה כלשהי. גם בזה אפשר להגיד שאנחנו קצת יוצאי דופן, כמו שדיברתי על ה'מרידה"', אנחנו די לבד".
יש את הקאבר שערכתם ל"אל גינת אגוז" של שושנה דמארי. יש עוד דיווה שאתם רואים את עצמכם מבצעים לה קאבר? למשל בטח שיתוף פעולה עם צביה אברבנאל יהיה מעניין.
האמת היא שהגעתי להופעה שלכם קצת סקפטית, כי אני באה עם אג'נדה פמיניסטית ואפשר להגיד שיש כאן פוטנציאל לניכוס תרבות נשית, אבל ההופעה גרמה לי להשעות את הצד הביקורתי, כי ראיתי שאתה מביא לה הרבה מהרקע שלך כשחקן, ויוצר קצת מביא חתרנות מגדרית. האם אנשים מגיבים לעניין הזה של גבר ששר שירי נשים?
"האמת, בעיקר בישראל שואלים אותי על זה. בחו"ל יש יותר עניין של הפתעה מזה שאני ישראלי ששר בערבית, אז זה בא קודם; ואז שואלים אותי על זה שאני ישראלי חצי ממוצא תימני וחצי ממוצא מרוקאי; ורק בסוף שואלים אותי על גבר ששר שירי נשים. מבחינתי לא באתי לזה בעניין פוליטי בכלל, זאת פשוט שירה שאני קשור אליה נפשית, באתי משעריים ואלו דברים שאני זוכר מהילדות שלי. הדימויים שם מדברים על בדידות, על תשוקות ועל לברוח. בגלל שאלה לרוב נשים שהן ממש ילדות, שנישאות לגברים שיכולים להיות האבא או הסבא, אלו דברים שכל אחד יכול להתחבר אליהם מבחינה נפשית".
זה מזכיר לי הרצאה שהייתי בה על מוזיקת בלוז של תומר מולדויזון, בו הוא מדבר איך המוזיקה מכילה מסרים מקודדים שמאפשרים להם להתלונן על דיכוי של אדם לבן, בלי שכולם יבינו.
"זה ממש ככה, ככל שהעם יותר 'מדוכא' ככה המוזיקה יותר שווה, כל העמים המדוכאים עושים מוזיקה טובה, למשל האירים. וודאי שבמוזיקה הנשית יש דימויים שחוזרים על עצמם, בעיקר של חיות ושל טבע שמאפשרים לתאר את הצורך לברוח. למשל יש שיר על הצבייה שבאה לשתות מהאגם, האגם שנוצר מדמעותיי שזלגו. יש קשר בין הצבייה לאישה".
כמו בשירת הפיוטים, "יעלה, יעלה, בואי לגני".
"נכון, אבל בשירת הקודש זה לוקח למקום אחר, עם ישראל שנמשל לצביה בין טורפים, זה יותר דימוי לאומי. אני מעדיף את הדימויים האישיים הפרטיים בשירת הנשים. זה מה שמדבר אלי".
דיברנו קצת על הראיונות בחו"ל, ובאמת אתם מסתובבים בעולם, בקרוב אתם מופיעים ברוסיה וגם חזרתם מקוריאה. יש לך משהו לספר על התגובות למוזיקה שלכם מהעולם, האם נגיד אנשים מתימן יוצרים אתכם קשר באמצעות הרשת כדי להגיד "ככה זה לא אמור להיות"?
"אנחנו מקבלים תגובות כאלה, ברור, אבל גם תגובות מתלהבות ומפרגנות, יש כל מיני. בהתחלה עשינו משהו קצת פרובוקטיבי, העלינו בערבית קליפ עם כותרת 'תראו את הגבר הזה ששר שירי נשים'. אבל זה קיבל המון שיתופים ותגובות, והיו גם אנשים שממש נכנסו לעניין. מישהו אחד מתימן אמר: 'תראו אותם ותראו אותנו, אנחנו עדיין תקועים עם דברים בסיסיים והם שדרגו את זה'. תימני אחר, שכבר לא שגר שם, פנה אלי בפרטי והתלהב כששמע שאני מרחובות, כי זאת העיר של אייל גולן והם ממש אוהבים אותו. הוא אמר לי שהם מחכים שיצא קליפ חדש שלנו ואז יושבים יחד כל המשפחה לצפות בו. הם ממש מעריצים שלנו.
קיבלנו עכשיו הזמנה לפסטיבל WOMEX (World Music Expo ), זה פסטיבל מוזיקת העולם הכי גדול, בכל שנה הוא במקום אחר והשנה הוא באיים הקנריים. רק להקה או אמן אחד נבחרים מכל ארץ, וזה כבוד גדול שאנחנו נבחרנו לייצג את ישראל. בעבר השתתפו בו מוזיקאים כמו ויקטוריה חנה, דודו טסה וגם ימן בלוז, זה שואוקייס עם חשיפה מטורפת ואנחנו רוצים לתת ייצוג כמו שצריך, להקים ביתן שם, משהו מושקע שהוא הפנים שלנו".
אז שיהיה בהצלחה וטיסה נעימה לסאן פטרסבורג. מה עוד צפוי בהמשך?
"יום לפני הטיסה אנחנו מצלמים קליפ, אז אנחנו עסוקים עם זה. הוא יצולם בבריכת הקשתות בלוד. צילמנו שם בעבר משהו קטן, ועכשיו אנחנו רוצים לעשות משהו בגדול.
נותר שבוע להדסטארט אז כדאי להזדרז וגם לנצל את האופציה לשלב כרטיס להופעת ההשקה במועדון האזור בתל אביב ב 16.10.
COMMENTS