כולנו מכירים את המיתוס על המוזיקאי שמכר את נשמתו לשטן בתמורה לכישרון והצלחה בעולם הזה. הסיפור המוכר ביותר כיום בהקשר הזה הוא של רוברט ג'ונסון, גיטריסט הבלוז מהמיסיסיפי, שיום הולדתו חל ממש היום. ג'ונסון נחשב לאבי הבלוז וכונה ע"י אריק קלפטון "זמר הבלוז החשוב ביותר בכל הזמנים". האגדה מספרת שג'ונסון הצעיר פגש את השטן בחצות הלילה בצומת דרכים במיסיסיפי – השטן כיוון את הגיטרה שלו, לימד אותו לנגן והפך אותו בין לילה למלך הדלתא בלוז.
אם לבלוז האמריקני של שחר המאה העשרים היה את ג'ונסון, הרי שלמאה ה21 ועידן המידע יש את דונלד גלובר, הלא הוא צ'יילדיש גאמבינו, ששחרר שלשום סינגל חדש. ולא, אני לא מגזימה.
איך ייתכן שיוצר אחד, כולה בן 34, מצליח להיות כל כך מוכשר, כל כך רלבנטי לתקופה, בכל כך הרבה תחומים? השנה היא 2018 ודונלד גלובר הוא שחקן, קומיקאי, תסריטאי, מפיק, זמר, כותב שירים, ראפר ודיג'יי ובכל התחומים האלה הוא קוצר פרסים ותשבוחות הן מהקהל והן מהמבקרים.
סיפורים על ברית עם השטן קיימים עוד משחר האמונה באל. גתה כתב על כך בטרגדיה המפורסמת "פאוסט" בה הגיבור כורת ברית עם השד מפיסטופלס ("מפיץ טפל") בתמורה לנעורים נצחיים והבנת פשר הקיום. אך עסקאות עם השטן הן כצפוי בעלות מחיר כבד – ומי שחותם עליהן לעולם לא זוכה לסיפוק ושובע.
נדמה שהשטן חמד לצון במיוחד במקרה של גלובר, כשהחליט לאמץ לחיקו לא אחר מאשר עד יהוה. גלובר נולד בבסיס חיל האויר האמריקני למשפחה של עדי יהוה, מה שאומר שכילד אסור היה לו אפילו לצפות בטלויזיה. כן, מילד שהטלויזיה היא מחוץ לתחום עבורו, הפך גלובר לכוכב הסדרה "קומיוניטי" ולאחר מכן ליוצר הסדרה "אטלנטה" שזכתה רק בשנה שעברה בפרסי אמי וגלובוס הזהב.
בתור ילד לעדי יהוה אסור לך לעסוק בקסמים, גם לא כאלה של קלפי משחק. אסור לך קוסם ביומולדת, אסור אפילו יומולדת. נדמה שגלובר מפצה על החסך הזה על ידי לא פחות ממגע קסם בכל מה שהוא עושה, ועל ידי יכולת להמציא את עצמו ולהיוולד מחדש מפרויקט לפרויקט.
עם רף ציפיות בלתי אפשרי, במיוחד בעקבות הצלחת אלבומו הקודם, גאמבינו משחרר את הסינגל This is America. אל הסינגל מתלווה קליפ מרהיב ואלים בבימוי של במאי אטלנטה הירו מוראי והתוצאה – שיר שמתפוצץ מגרוב בו בזמן שהוא מתכתב עם גל הטראפ, רקיד וקליט וגם נוקב ובוטה, עם קליפ שהוא גם משעשע וגם אלים ושעם מעט מילים גם מצליח לשאת איתו אמירה חברתית ואישית נוקבת.
הקליפ נפתח בירייה, כשגאמבינו חשוף החזה נראה מוציא להורג אדם כפות ורעול פנים, בהמשך הוא ירסס ביריות מקהלת גוספל, כרפרנס לטבח שהתרחש בכנסיית סאת'רלנד ספרינגס שבטקסס בנובמבר האחרון. גאמבינו נע בצעדי ריקוד ומחליף דמויות בהינד קריצה. הנוכחות שלו כל כך כובשת עד שאנחנו כמעט ולא מבחינים במהומות הגוברות ובכאוס האלים המתחולל סביבו, ואולי זה בדיוק המסר שהוא מנסה להעביר.
"זאת אמריקה" הוא אומר ויורה באקדח. "אל תתנו להם לתפוס אותך מחליק", הוא יורה לעבר התרבות שמקדשת הצלחה ואורבת בשקיקה לכישלון.
גאמבינו מפתה אותנו לרקוד, להתעלם מהעוולות שמסביב, לעסוק באגו, לעטות מותגים ותדמיות בזמן שהקרקע בוערת. הוא מכוון מראה שלא חפה גם מביקורת עצמית על הפער בין האופן שבו נתפסת התרבות השחורה הפופולרית לבין מה שמתרחש במציאות. עם המון כריזמה ובלי להטיף, הוא מצליח להעביר מסר שמחלחל עמוק יותר, לפני שנספיק להדוף אותו.
לא נתפס, ועדיין לא מפתיע במקרה של גאמבינו, שמצליח שוב ושוב לעסוק במגוון רחב של נושאים, מפוליטיקה ואקטואליה דרך יחסים בין גזעיים ומיניות ועד תהיות קיומיות והפרעות נפשיות. את כל אלה הוא מגיש בהקפדה אסתטית לא מתפשרת, תוך שמירה על מידה של אירוניה, מודעות עצמית, ישירות ופשטות.
"הלייבל לא רוצה לתת לי לשחרר את האלבום בדצמבר כי זה לא אלבום כריסמס ואני לא אמן גדול…" כתב בזמנו גלובר סביב יציאת אלבומו הקודם, כשהוא חושף את פחדיו הגדולים והכמוסים ביותר, כתובים בכתב יד על גבי פתקאות. האלבום אכן שוחרר לבסוף בדצמבר, מהלך שלימים, גם אצלנו בקולומבוס, יהפוך לסמל – "פצצת גאמבינו" שמכריחה את המבקרים לנסח מחדש את סיכומי השנה שלהם.
אותם הפתקים שגלובר פרסם בעצמו חושפים נפש שסועה שלא יודעת מנוח, אדם רדוף ספקות וחששות. בהתחשב ברקע ממנו בא ולאור הקסם שלו וההצלחה לה הוא זוכה קשה שלא לראות בו את הפאוסט של תקופתנו – נער נצחי בעל סקרנות אין קץ שאין לו דרך לברוח מהיכולת לחשוף את הריקבון והאימה שאנחנו מנסים להחביא תחת מעטה נוצץ ועליז. את כל אלה אפשר לראות ולשמוע פחות משישים שניות לתוך This Is America. "לא אמן גדול" כבר אף אחד לא יגיד עליו. מלבד אולי גלובר עצמו.
הפעם גאמבינו בוחר לתזמן את הריליס דווקא בלב ליבה של השנה הנכחית, שניה לפני הקיץ. אולי מוקדם מדי לחזות את האימפקט שישאיר השיר הזה והקליפ שמלווה אותו על שנת 2018 במוזיקה. מה שבטוח הוא, שממש כמו מזג האויר המטורף שפוקד אותנו בימים אלו, הסינגל הזה מגיע כמו סערה ביום חמסין, ומשאיר גם את אחרון הספקנים עם חשד בהתערבות של כוח עליון.
COMMENTS