מעורב ירושלמי /// ציפי פישר נכחה בערב הסיום של בית הספר למוזיקה ושקט וגם שוחחה עם אחד ממייסדיו

הרכב הג'אז. צילום: ציפי פישר

כשחושבים על בית ספר למוזיקה בירושלים, רוב האנשים יציינו את האקדמיה למוזיקה, שמכשירה מוזיקאים קלאסיים וג'אז בעיקר. אבל למעשה ישנן בירושלים אפשרויות מגוונות ללמוד מוזיקה לתעודה; בשכונת מוסררה ניתן ללמוד בבית הספר למוזיקה מן המזרח, או במגמת המוזיקה החדשה בבית הספר לאמנויות, למשל. בשל כך כששמעתי על פתיחת בית ספר חדש בבית אליאנס, "בית הספר למוזיקה ושקט", די הסתקרנתי – האם השם המיוחד מעיד שלפנינו בית ספר שונה מהקיימים? ואם כן, אז במה הוא שונה? בערב הסיום הראשון של תלמידי בית הספר הזדמן לי לטעום קצת מתוצריו, ולהבין מהו החזון של מייסדיו.

צילום: Gil Volfson

הערב שנערך בצוללת הצהובה היה מחולק לפי המגמות השונות, ואני פספסתי את החלק הראשון שכלל הרכב מוזיקה אתנית בסגנון אנדלוסי בשם "תולדות המערב" שהוביל אלעד לוי, אבל לפחות זכיתי להקשיב לשיר האחרון של הרכב הפלמנקו של שוקי שוויקי (גם אותו ראיתי מופיע ממש כמה שבועות לפני כן). הגעתי לצוללת שהייתה די מלאה למרות השעה המוקדמת יחסית, כך שלא הצלחתי בשלב הזה להגיע למקום ליד הבמה ולדווח לכם משם, אז תאלצו להסתפק בתיאור כללי מאוד והוא שההרכב Conjuanto נשמעו טוב, ובלטה בו שירה נשית שהזכירה לי את יעל הורוביץ, זמרת פלמנקו שיצא לי לשמוע בעבר. אחרי החלק הזה התפנו מקומות מקדימה, וכך שיפרתי עמדות כשהרכב הג'אז של עמרי מור עלה לבמה.

כמה מילים על עמרי מור, מכיוון שהוא מוזיקאי שעבורי מאוד מזוהה עם הסצנה הירושלמית, ועם ההרכב של מאסטר העוד נינו ביטון. מור הוא נגן פסנתר הממשיך את המסורת של מוריס אלמדיוני (איתו הוא גם מנגן לפעמים) ומשלב נגיעות צפון-אפריקאיות בנגינתו. בכך למרות שלכאורה מדובר בנגן בסגנון שונה מאלה שקדמו לפניו, יש למעשה קו ישר שמחבר בין המוזיקה האנדלוסית, הפלמנקו והג'אז. כיוון שהמופע נערך כמה ימים לפני פורים, רוב המורים לבשו פריטים מתחפושות, ומור לבש גלימת סופרמן. ההרכב ביצע שלושה קטעים, שכל אחד מהם סיפק לפחות לשניים, שלושה נגנים לבלוט במסגרתו. בקטע הראשון בלט נגן החצוצרה ונגנית חלילית. היה לי כיף לראות אישה בפרונט של הרכב ג'אז, סגנון מוזיקלי שבו משום מה יש מיעוט נגניות (יצא לי לראות אפילו תזמורות של 15 ו-20 נגנים כמו זו של אבי ליבוביץ', ללא אישה אחת). הקטע השני הזכיר לי קצת את יוני רכטר, ובו בלט דואט גיטרות של שני נגנים שונים, שהדגימו את ההבדלים בסגנונות ביניהם – האחד יותר ביל פריזל והשני יותר פט מתיני, נגיד. ההרכב סיים בקטע קצבי יותר מהקודמים, שהרקיד את הקהל, בעוד מור מנגן בקסטנייטות. מה שמאוד הרשים אותי היתה התחושה הקלילה והלא מתאמצת של ההרכב, כאילו מדובר בהרכב ותיק ולא בכזה שמנגן ביחד רק שנה, מה שהעיד על המקצוענות של הנגנים והמנחה שלהם.

בשלב הזה הקהל כבר היה מחומם כיאות כדי לקבל כמו שצריך את ההרכב האפרו-קובני Cucala, בהנחייתו של רוני עברין, עליו כתבתי בהקשר של הופעתו בערב החשיפה הבינלאומית, כחלק מההרכב של מארק אליהו. ההרכב פיזר ווייבים כיפיים מאוד, והמשיך במגמה של להזיז את הקהל. המוזיקה הלכה ונהיתה מהירה יותר ויותר, והיה גם קטע סולו קלידים טוב. בשיר השני עלתה הזמרת הילה לייבוביץ', שמקודם רק עשתה קולות רקע, לבצע את השיר שעל שמו ההרכב נקרא, "קוקלה", מה שגרם לזוג מהקהל לפצוח בריקוד זוגי בסגנון רומבה או סמבה (סליחה שלא מבדילה בין השניים). למרות שבאתי ישר מהעובדה, והייתי קצת עייפה, בעקבות המוזיקה המרקידה קיבלתי כוחות וזזתי לפי הקצב.

אייל תלמודי וההרכב Let's Make a Party. צילום: Gil Volfson

את הערב המוצלח סגר אייל תלמודי הסקסופוניסט וההרכב Let's Make a Party. כמו ששם ההרכב רומז הם באו לעשות שמח עם ווייב "גלובל גרוב", תלמודי פשוט סירב להשאיר את הקהל יושב וצעק עלינו לקום בלי יוצא מן הכלל. ההרכב התחיל בעיבוד במקצב של שבע שמיניות ל"דומינו", שיר הדואט של מאיר בנאי וארקדי דוכין. אחרי זה הגיע קטע כלייזמרי, בו הובילו כלי הנשיפה – החלילנית בארי סגל, שגם ניגנה עם ההרכב Cucala הקודם (לא אותה חלילנית שציינתי שניגנה עם הרכב הג'אז), ונגן קלרינט. הטיול מסביב לעולם לא נעצר שם והמשכנו לקטע מזרחית שהרים את כולם על הרגליים, כולל שתי תיירות יפניות שישבו לידי, ולסיום הביאו באתיו-ג'אז שהזיז לכולם את הכתפיים. היכולת של תלמודי והלהקה לקחת סגנונות שונים מעולמות מוזיקליים מרוחקים היתה בהחלט מרשימה, והשאירה לי טעם של עוד מהערב. מכיוון שזה היה המצב, החלטתי לראיין את אחד ממייסדי בית הספר, מתן כספי, כדי לגלות עוד פרטים עליו.

מאיפה הגיע הרעיון לפתוח בית ספר חדש למוזיקה ב-2015?
"בגדול מה שקרה זה שהיינו קבוצה של חברים, כ-12 מוזיקאים שכבר מתפרנסים ממוזיקה. מתוך ההתעסקות הזאת במה שאנחנו אוהבים, החלטנו לפתוח בית ספר למוזיקה לעצמנו, כדי לעבוד יותר טוב ביחד".

וזאת יוזמה של אנשים מאזור ירושלים?
"גם משם, גדלנו ביחד בירושלים. במקור גרנו אז בקיבוץ בערבה, דיברנו עם מורים מאוד טובים, כמו עם ארז מונק, עומרי מור, אלעד לוי ואחרים".

אז יש קצת רקע אתני
"לא רק, למורים יש גם רקע חזק בג'אז, כמו ענת פורט. במשך שנתיים זה עבד ככה, בערך 15 חבר'ה ביחד כל שנה, ואז שמענו שיש מקום חדש בבית אליאנס. לפני זה פעלנו בבקרים במזקקה, אבל רצינו להתרחב. הגענו למקום והוא היה לגמרי מפורק, אבל התלהבנו ואמרנו שאנחנו בפנים, מתי שיגידו אנחנו נכנסים לסטודיו. קיבלנו פידבק חיובי מ"רוח חדשה", ונכנסו לשם מההתחלה. עם ההחלטה לעבור לבית אליאנס החלטנו לפתוח את בית הספר לקהל הרחב. הקונספט הוא שכל מורה מעביר שני קורסים, וכל תלמיד יכול לבחור איזה קורסים רוצה, כמה שבא לו ומה שבא לו, אנחנו לא מחייבים שום מסלול. אין מבחנים, אין תעודה, זה לא מקום שבו לומדים לתואר. אין שיעורי תיאוריה. הדגש הוא על לנגן ברמה הכי גבוהה שיש".

זה משהו שמאוד מבדל אתכם ממקומות אחרים שמלמדים למוזיקה
"זה די ממתג אותנו כמקום אלטרנטיבי. אנחנו רוצים שאנשים ילמדו דרך ערבי ההופעות מה זה להיות על במה, מה זה לעבוד עם מערכת סאונד, איך זה לעבוד עם המורה שלך והחברים שלך על הבמה".

אז כל הלימודים הם קבוצתיים בעצם? והאנסמבלים נבנים מתוך הקבוצות?
"כל קבוצה היא הרכב".

אז מגיעים אנשים ברמות שונות? איך מיישרים קו?
"פה הנקודה, כדי להתקבל צריך לעבור אודישן. אין מבחנים חוץ מהמבחן הזה, כי אנחנו לא בית ספר למתחילים. אם אתה עובר את מבחן הכניסה אתה מצטרף".

מבחינת אוכלוסייה שמגיעה אליכם, מה אפשר להגיד עליה? אני משערת שהיא די משקפת את ירושלים
"כן, אפשר לאפיין אותה מבחינת גילאים שזה לרוב בין 22-30, עם כמה יותר מבוגרים 50-60, אבל זה הרוב הגדול. הם חמודים לאללה, הרבה סטודנטים. יש אצלנו אנשים שלומדים באקדמיה, או שלמדו בעבר, או שבכלל לומדים מדעי המוח. כל מיני סוגים, זה נוגע בכל מיני אנשים".

הריאיון הביא אותי לחידוד התחושה שמדובר במיזם שנועד לבטא את אהבת המוזיקה נטו, לא מתוך רצון לעשות איזה וי על תעודה או לעשות נטוורקינג כדי להתברג לתעשיית המוזיקה. מאחלת שעוד תשמעו הרבה על בוגרי בית הספר כך שהוא לא ישאר הסוד השמור של מוזיקאים ירושלמים, ובאמת ההרכבים יצטרפו למגוון הרכבי המוזיקה האתנית והג'אז שפועלים בארץ.

אני מתנצלת כיוון שלא תמיד קלטתי את שמות הנגנים ומי ניגן מה, אבל הנה הם לפי התכנייה שקיבלתי:
Conjunto הרכב פלמנקו: ידידיה בארי, עידו שינגוט, נבו קסטיאל, מיכאל רוז, נעם מור, עידן בלוטמן, עידו צור
הרכב הג'אז: מיכאל מזרחי, יניב חיון, שיר גינות, עידו הרץ, אורי יוסף, ליאור גרייבסקיף, קרן גולן, יואב גרינבלט
Cucala הרכב אפרו-קובני: אמיתי קורןף, נבו קסטיאל, מאי חומהף, איתמר בן יקר, גיא רודוביץ', מתן כספי, עידו צור, הילה לייבוביץ', נמרוד בן נתן, מיכאל מזרחי, ניר יהלוביץ', רוחמה כרמל
Let's Make a Party הרכב גלובל-גרוב: מאיר קליינר, בארי סגול, מאי חומה, דר לוי, נמרוד בן נתן, גלעד לוין, מתן כספי, יניב חיון, נבו קסטיאל