Homeהיום לפני

בין דנטה לפרנסואה טריפו /// האזנה חוזרת ל"Promenade" של The Divine Comedy

איך אמור להשמע הרכב שבוחר לקרוא לעצמו על שם אחת היצירות החשובות ביותר בקאנון הספרותי של התרבות המערבית? זה לא יכול להיות בלוז או סול. אולי רוק כבד? אף אחת מן התשובות אינה נכונה. The Divine Comedy מוגדרת כפופ תזמרותי / פופ בארוקי / פופ קאמרי. זה אולי לא מפתיע בהתחשב בכך ששמו של ההרכב מתייחס ליצירה שנכתבה בסביבות 1320 על ידי המשורר דנטה אלגירי. הקומדיה האלוהית המקורית היא יצירה שמתארת את מסעו של המשורר בין גן העדן, הגהנום וכור המצרף. הגיבורים של דנטה עורכים מסע אל תוך הנפש פנימה אל גן העדן והגהנום הפנימי בדרכם אל האהבה. ניל האנון (Neil Hannon) מנהיג The Divine Comedy והחבר הקבוע היחיד בה, בדומה לדנטה מנסה באמצעות המוזיקה והמילים לספר סיפורים רחבי יריעה. האלבומים שלו מטפלים בנושאים גדולים: סופה של תקופה Fin de Siecle, דמויות גדולות – קאזנובה או מוסדות גדולים כמו האבירות. "Promenade" מתאר מסע קטן וצנוע יותר – יום בחיי שני אוהבים. אבל תהיו בטוחים שתחת שרביטו של האנון הסיפור יהיה דרמטי, סוחף ומתוזמר היטב. בדומה למשוררים אחרים כמו ניק קייב ולו ריד, גם האנון יוצר צליל ייחודי עבור הטקסטים שלו. בעוד שניק קייב חוזר לגוספל ולו ריד לבלוז, האנון חוזר אחורה הרבה יותר – למוזיקה הקאמרית האירופאית. בשמיעה ראשונה המוזיקה של הדיוויין קומדי עלולה להתפס כמיושנת. אבל ההפך הוא הנכון. זוהי דרכו הייחודית ואף המרדנית של האנון למקם את עצמו ביחס למוזיקה של תקופתו.

The Divine Comedy (להלן הקומדיה) החלה לפעול בשלהי שנות התשעים של המאה העשרים. זהו העשור של הגראנג׳ של קוביין, שגם משפיע לא מעט על המוזיקה באי הבריטי. ב-1993 רדיוהד משחררים את אלבום הסטודיו הראשון שלהם Pablo Honey שמושפע לא מעט מעבודת הגיטרה של קוביין. זה גם העשור של הבריט פופ, להקות הבנים הסכריניות וגם של ההיפ הופ. על כל אלו משקיף ניל האנון ממקום מושבו בצפון אירלנד ומחליט לעשות משהו מתוחכם הרבה יותר. כי מה יכול להיות יותר חדשני ומרענן באקלים התרבותי של שנות התשעים מאשר עיבודים תזמורתיים ושירים שמדברים על משולשי אהבה רומנטים, תאוות בשרים, וחגיגה של הרגע? במאה ה-19 כנראה שהוא היה נחשב עוד אחד מיני משוררים רבים ששרים על אהבה, מוות ומשמעות החיים. אבל ב-1990 כשכל העולם שר נירוונה:

I feel stupid and contagious
Here we are now, entertain us

האנון חוזר לתרבות הקלאסית:

To a cracked and faded cream
Bath-tub wanders frail
Aphrodite, so pale
Pink and white
She is naked as sin

האנון משתמש בנוסטלגיה ובמוזיקה קלאסית כדי למרוד במגמות המוזיקליות בנות זמנו. הפניה למאה ה-19 מתבטאת לא רק בבחירות ההפקתיות אלא גם במוטיבים בהם האנון משתמש: שייקספיר, ספרות המאה ה-19 ויצירות אמנות קלאסיות. העולם התרבותי של האנון נטוע היטב בעולם הישן – אירופה של המאה ה-19. אחת הדוגמאות הטובות ביותר לכך לקוחה מאלבום מאוחר יותר – "The Bavarian". ב-2004 האנון נהנה לספר בהופעות כי בעת שיטוטיו בבוואריה נתקל בשיר No One Knows. האנון מספר כי השיר למעשה נכתב במקור על ידי הינץ וולף, זמר קברט בווארי. האנון מתרגם את השיר מגרמנית בעצמו רק כדי להווכח שאת No One Knows החליטה לחדש גם כן להקה עלומת שם בשם Queen of the Stone Age שנתיים קודם לכן. זה מה שהאנון רוצה שנחשוב שקורה לאינטלקטואלים מוזיקלים מסוגו. שהרי הקברט הגרמני של שנות העשרים הוא ההווה התרבותי הממשי שלהם ולא רחמנא ליצלן רוק אמריקאי.

כמו חלק גדול מהאלבומים של הקומדיה, "Promenade" הוא אלבום קונספט. הפעם בוחר האנון להתמקד ביום בחייהם של שני אוהבים. אם ציפיתם לאלבום סכריני ומתקתק אז טעות בידיכם. האוהבים של האנון דומים יותר לגיבורים של הרומן הרומנטי של המאה ה-19 מאשר לדמויות קולנוע אמריקאיות.
האלבום נפתח עם הצגה של הגיבורה כשהיא מתקלחת. הגיבורה שלנו לא סתם מתקלחת. היא ונוס שעולה מן הים. אבל היא רחוקה מלהיות צחה ומושלמת כמו זו של בוטיצ'לי. היא דמות מעניינת הרבה יותר. אפשר להבחין בסימנים של חטא על העור הצח שלה. הסתבכויות שמכינות עבורה גורל טראגי. קצת כמו אופליה, אהובתו של המלט שמסיימת את חייה בטביעה. אבל אל דאגה. זהו השיר הראשון שפותח את האלבום. האנון לא הולך להרוג את הגיבורה שלו. הוא לא הולך להרוג אותה בכלל. היא בסך הכל הולכת להתקלח ולישון.

Morning Light shows Ophelia raised
From her watery grave in a brave new world

השיר השני באלבום הוא חגיגה לאוהבי הספרות. מה כבר זוג אוהבים בעולמו של האנון עושה יחד? מבקר בחנות ספרים כמובן. ואלו ספרים גיבוריו של האנון יקראו? כמובן רק ספרות גבוהה – הקאנון של המאות ה-19 וה-20 מוצג כאן במלוא הדרו: נתנאל הות׳רון, האחיות ברונטה, ג׳ורג׳ אליוט, אמיל זולה, רוברטו אקו, סלמן רושדי. השיר בולט בפשטות שלו יחסית לשירים אחרים. הוא כתוב כמעין רשימת מכולת, אבל יש התפתחות כרונולוגית בשמות (סרוונטס בן המאה ה-16 בפתיחה בעוד שרוברטו אקו וסלמן רושדי בני המאה ה-20 חותמים את השיר). האלבום הזה בהחלט לא משקף את יכולתיו של האנון כ-Storyteller. האוהבים של האנון קוראים ספרות אירופאית ונהנים מקולנוע אירופאי כמו זה של פרנסואה טריפו – ז'יל וג'ים ולא חלילה מקולנוע אמריקאי. למשל בשיר "When the Lights Go Down":

,I forget about old Hollywood
'Cause Doris Day could never
Make me cheer up
Quite the way those French girls always could

השיר הזה לא מתייחס רק להעדפותיו התרבותיות של האנון. הוא אומר כאן משהו על מערכת יחסים. ז'יל וג'ים הוא סרט שמציג את האפשרות של משולש אהבה רומנטי בין שני גברים לאישה אחת. גם בשיר מאוחר יותר שלו, "Our Mutual Friend", האנון עתיד לחזור לעסוק בנושא המשולש הרומנטי.
האנרגיה של האלבום מתנקזת לשיר הלפני האחרון "Tonight We Fly". היום נגמר ואין לנו מושג אם האוהבים שלנו יפגשו גם מחר:

If heaven doesn't exist
What will we have missed
This life is the best we've ever had

האנון בוחר לסיים את האלבום עם השיר "Ode to the Man", ששמו מצטט חלק מאנטיגונה של סופקלס, אבל מילותיו הם בעצם ציטוט ישיר מתוך שירו של ג׳ון דרידן (Dryden – The Imitation of Horace) מ-1685

Happy the man, and happy he alone
he who can call today his own
he who, secure within, can say
Tomorrow do thy worst, for I have lived today

האנון מקריא את מילות השיר. ללא שום ליווי מוזיקלי. זה מהלך אמיץ למדי. כמה מוזיקאים אתם מכירים שבוחרים לסיים אלבום בהקראת שירה ולא בהצגת עוד טריק מוזיקלי כזה או אחר?

הגישה המוזיקלית של ניל האנון יכולה אולי להשמע דרמתית יתר על המידה. אבל היא גישה חשובה. לאוזניים שמתקשות להכיל את התזמורתיות של האנון אני מציעה להתחיל מפרשנויות מוזיקליות של האנון ליצירה גדולה כמו זו. האנון בפרשנות שלו מכבד ומחמיא ליצירה המקורית. כמה גרסאות כיסוי אתם מכירים ל- Station to Station מלבד זו של האנון? לא הרבה. ולא בכדי.

גם אם אתם לא חובבי פופ קאמרי או פופ בארוקי, כדאי להקדיש ל-"Promenade" (וכמובן לאלבומים המאוחרים ביותר של הקומדיה) לכל הפחות האזנה אחת. ובפעם הבאה שאתם שומעים את ה-Rnb / רוק / מטאל / פאנק החביב עליכם, נסו לשאול את עצמכם – מה ניל האנון היה עושה עם זה?

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0