להתנער מהצללים – ניצן אנגלברג בשיחה עם Malca

photo: Marvin Leuvrey

מלכה הגיע לבדו מקזבלנקה לפריז בגיל 19 כדי ללמוד עיתונאות, אך עזב את לימודים אלה על מנת להשקיע במוזיקה, שתמיד היוותה חלק מרכזי בחייו.
לקחו לו כמה שנים טובות ואלבום גנוז עד שמצא את הכיוון המוזיקלי הייחודי לו – שילוב בין אלקטרו-פופ ומוזיקה מרוקאית, אותו אפשר לשמוע ב-EP שלו שיצא באוקטובר האחרון, Casablanca Jungle. איך מצא את הכיוון המוזיקלי הזה? למה ג'ונגל? איך מתבטא השוני ביצירת מוזיקה בצרפת ובמרוקו וגם על החיים כיהודי במדינה ערבית. תפסתי אותו לשיחה.

האם יש סיבה מסוימת בגללה החלטת להשתמש בשם המשפחה שלך כשם במה?
"ראשית, אני אוהב את המשמעות שיש ל"מלכה" בעברית. אהבתי את הרעיון של שימוש בשם במה שמתאים יותר לאישה. סיבה נוספת היא עצם העובדה שאני בא ממדינה ערבית. כשאני אומר שקוראים לי מלכה, אנשים לא יודעים שאני יהודי ואין להם דעות קדומות לגביי, כי מבחינתם אני יכול להיות מוסלמי כמותם. זה מאוד חשוב לי. עבורי, לתרבות הערבית אין דת. אתה יכול לחיות כיהודי ולהיות מוקף בתרבות ערבית, אבל לא כולם חושבים ככה. אני מחביא את הזהות שלי על ידי כך שאני לא חושף את השם הפרטי שלי. אם אציג את עצמי בשמי הפרטי (ליונל – נ.א), אנשים יבינו שאני לא מוסלמי".
איך התחלת את הקריירה המוזיקלית שלך?
"את הלהקה הראשונה שלי הקמתי בתיכון, זו הייתה להקת רוק וזו הייתה הפעם הראשונה שכתבתי את השירים בעצמי. היינו מאוד מושפעים מלהקות הרוק להן הקשבנו בזמנו כמו The Strokes, Franz Ferdinand, Broken Social Scene והיינו כנראה החבר'ה היחידים שהקשיבו למוזיקה הזו במרוקו. היה מאוד נדיר למצוא אנשים בעלי טעם מוזיקלי דומה לשלנו.
לצרפת הגעתי בגיל 19 על מנת ללמוד עיתונאות, אבל נשרתי לפני סיום הלימודים כי הרצון לעשות מוזיקה בער בי.
שנתיים לאחר מכן, התחלתי ללמוד לנגן על קלידים בבית ספר למוזיקת ג'אז. באחד הערבים, ניגנתי במקום יחסית מפורסם בפריז, ואיש אחד מהקהל בא לדבר איתי אחרי ההופעה ואמר שיש לו הצעה מגניבה בשבילי, לשם כך אני צריך ללמוד לנגן שלושה שירים של אלטון ג'ון עבור אודישן. הייתי מאוד מופתע מההצעה הזו, כי זה בכלל לא היה הסגנון המוזיקלי שלי, אבל באתי לאודישן וניגנתי את שלושת השירים בלי לקחת את העניין יותר מדי ברצינות. אחרי האודישן, הבוחנים אמרו שאהבו את איך שניגנתי ושיתקשרו אליי תוך שבוע. כששאלתי למה מיועד האודישן, אמרו לי שזה לסיבוב הופעות של להקת מחווה לאלטון ג'ון, אשר מופק על ידי הערוץ הגדול בצרפת, TF1, ושההופעה האחרונה בסיבוב ההופעות תתקיים באולימפיה – אולם ההופעות המפורסם ביותר בפריז.
סיבוב ההופעות הזה מנה בערך 50 או 60 הופעות. ההורים שלי היו מופתעים מהעניין הזה, כי הם בכלל לא היו מרוצים כשאמרתי להם שאני עוזב את לימודי העיתונאות לטובת עשייה מוזיקלית. ברגע בו הזמנתי אותם להופעה בת שעתיים באולימפיה, הם שינו את דעתם והחלו לתמוך בי לחלוטין.
ככה זה התחיל, אבל משם הקריירה לא נסקה מאוד מהר. אמנם היה לי ניסיון והיו לי קשרים, אבל לא היו לי חומרים מוזיקליים משלי. לקח לי בערך 5 שנים ליצור משהו מקורי".

למה כל כך הרבה זמן?
"זו תקופה מאוד מסובכת בתעשיית המוזיקה. אתה צריך שתהיה לך ייחודיות ונישה משלך, זה מאוד חשוב. אני אישית למדתי איך לנגן כל ז'אנר מוזיקלי שהוא – רוק, פופ, מוזיקה אלקטרונית. היו לי יותר מדי אפשרויות וזה היה מאוד קשה למצוא את הסגנון והאישיות המוזיקלית שלי. אחר כך הבנתי שהמפתח לכך הוא לחזור למקום ממנו באתי, לסיפור שלי. כשהבנתי את זה, היה לי כבר אלבום גמור עליו עבדתי 3 שנים, אותו החלטתי לגנוז".
למה גנזת אותו? הרגשת שהוא לא היה שלם מספיק?
"האמת היא שאני גאה ואוהב את האלבום הזה מאוד, אבל לא הוצאתי אותו כי ידעתי שהוא לא יעבוד.
שלחתי אותו להרבה לייבלים, וכולם אמרו שהאלבום מגניב, אבל נשמע כמו משהו שהם שמעו כבר בעבר, ש"זה לא הסאונד של הרגע". הייתי כל כך עצוב בתקופה הזאת, כבר חשבתי להפסיק את הקריירה שלי כמוזיקאי ולהמשיך רק בהפקה. בסופו של דבר, התחלתי להקליט דמואים לפרויקט החדש שלי, שהיה יותר ערבי בגישה, ברוח ובטקסטים שלו. הפרויקט הזה נועד לספר משהו חדש על מרוקו וקזבלנקה, סיפור חברתי שונה ממה שרגילים לשמוע.
הרעיון הזה החדיר בי הרבה מוטיבציה ליצור, מפני שהתהליך היה מאתגר. כמעט ואין רפרנסים ופרויקטים מוזיקליים דומים עליהם אפשר להסתמך. יש רק אומנים בודדים שמערבים מוזיקה ערבית או מרוקאית יחד עם מוזיקת פופ. אתה צריך למצוא הכול בעצמך – הרמוניות טובות, איזון נכון. בגלל זה העבודה לקחה הרבה זמן".

הפרויקט החדש עליו מדבר מלכה, הפך להיות ה-EP שלו שיצא באוקטובר האחרון, Casablanca Jungle.
לדבריו, ה-EP כולו עוסק בתסכולים ובחוויות שעבר בתור נער מתבגר בקזבלנקה.
"השיר הראשון שיצרתי ל-EP היה Ya Layli, בו סימפלתי את הפתיחה של Batwanes Beek של הזמרת האלג'יראית ורדה. רציתי שהשיר הזה יהיה ברוח של היפ-הופ – לסמפל קלאסיקה וליצור משהו מודרני, מיני וחושני גם בטקסט. "יא לילי" בתרגום מילולי מערבית זה "הו, לילה שלי", אבל בערבית קלאסית, זו גם דרך להגיד "אהובתי". זה ביטוי מאוד פואטי שהיה רווח בשירה הערבית הישנה. כשאתה גר במקום כמו קזבלנקה, אתה לא יכול להחזיק ידיים עם בחורה והשיר הזה, Ya Layli, מדבר על התסכול הזה".

איך התמודדת עם התסכול הזה?
"היינו מתחבאים. בשבילי זה היה מסובך במיוחד, כי אני גם יהודי בנוסף לכל ולפעמים הייתי יוצא עם מישהי מוסלמית. לרוב זה לא מתקבל יפה. כשיצרתי את ה-EP הרגשתי שאני צריך להתעמת עם התסכולים שחוויתי בתור מתבגר. באתי לביקור במרוקו לפני שנתיים למשך שלושה חודשים כדי למצוא השראה, ורציתי במהלך הביקור הזה לחוות את חוויות ההתבגרות הללו מחדש, אבל הפעם מנקודת מבט של אדם בוגר וזה היה שונה לחלוטין. כבר לא הייתי חסר ביטחון ומתוסבך עם עצמי כמו שהייתי בתור נער מתבגר. עזבתי את מרוקו בגיל 19, ולא יצא לי לחוות את חיי הלילה שם במלואם. במשך שלושה חודשים, הייתי כל לילה במועדוני אנדרגראונד בקזבלנקה. לקחתי את האנרגיה הזו ואת מה שחוויתי שם בחזרה לצרפת ועל סמך זה כתבתי את השיר Casablanca Jungle".
למה ג'ונגל?
"זה ג'ונגל חברתי. קזבלנקה היא עיר גדולה ויש בה גיוון חברתי ופערים חברתיים. הייתי המום מהאנרגיה המחתרתית החדשה שיש בקזבלנקה, כי אפשר למצוא באותה מסיבה מישהו מאוד עשיר עם מכונית גדולה ויפה וממשפחה מכובדת, יחד עם מישהו עני שגר באזור לא מטופח, ושניהם מבלים באותה מסיבה. זה משהו חדש לחלוטין".
זה לא היה ככה כשהיית נער?
"בכלל לא. זו תופעה חדשה שעוררה בי השראה, כי באותה העיר, ולפעמים אפילו באותו אזור, אפשר למצוא מקומות עניים מאוד שנראים כמו הפבלות בברזיל, לצד מקומות עשירים מאוד עם וילות כמו בבברלי הילס. זה דבר שבשגרה עבור אנשים שגרים בעיר גדולה כמו קזבלנקה. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי שאנשים משני הקצוות הללו מבלים יחד. Casablanca Jungle הוא הסיפור של שבירת המחסום הזה".

כנער יהודי במרוקו, הרגיש מלכה כאילו הוא זן נדיר. "הקהילה היהודית במרוקו מונה רק כ-2000 איש. בכל פעם שהייתי מציג את עצמי כיהודי, אנשים לא האמינו וחשבו שזה מטורף. אתה הופך להיות איזושהי אטרקציה. אנשים גורמים לך להרגיש שונה".
הסיבה להרגשה הזו, לדברי מלכה, היא החינוך הקלוקל במרוקו. בבתי הספר הממוצעים, התלמידים לא שומעים את סיפור הקהילה היהודית במדינה. "אם אני מציג את עצמי בפני איזשהו נער במרוקו ואומר שאני מרוקאי יהודי, הוא יטען שזה בלתי אפשרי ולא יאמין לי", הוא מעיד.

למרות זאת, הוא טוען שהרבה יותר קשה לו לחיות כיהודי בצרפת מאשר בקזבלקה. במרוקו, לדבריו, אנשים מתגאים כיום בעובדה שהייתה בעבר קהילה יהודית גדולה. "הדבר המטורף הוא שרק לפני כ-5 שנים אנשים במרוקו הבינו, באיחור רב, שכל הקהילה העצומה הזאת עזבה את המדינה. בשנות ה-40 היו כ-200 אלף יהודים במרוקו ועכשיו יש רק אלפיים. רק עכשיו אנשים במדינה מבינים את זה. פתאום מתפרסמות כתבות על הנושא בעיתונים, וכל זה קורה רק ב-5 השנים האחרונות. אני חושב שזה קרה רק עכשיו בגלל שהקהילה היהודית במרוקו הייתה תמיד מאוד מסוגרת בתוך עצמה, ולכן אנשים לא עשו עניין מזה שקהילה שלמה עזבה. כמו שאמרתי, יש הרבה כתבות שמתגאות בקהילה היהודית הגדולה שהייתה במרוקו ובקהילה הקטנה שעוד יש, אבל אף אחד לא טורח לדבר על הסיפור האמיתי והסיבות בגינן הקהילה היהודית במדינה הזו קטנה כל כך, שום מילה".

אתה מופיע גם במרוקו?
"כן, הפעם האחרונה בה הופעתי שם הייתה לפני כשנה וחצי. היה מדהים. הקהל המרוקאי מיוחד ושונה מהקהל בצרפת או בגרמניה. אני חושב שהמוזיקה מהווה עבור הקהל המרוקאי בידור יותר מאומנות. כשמנגנים בפניהם, צריך לתת בראש ולגרום להם לרקוד".
אז אתה חושב שאם היית מוציא אלבום יותר אוונגרדי, זה לא היה עובד עם הקהל המרוקאי?
"בהחלט לא היה עובד. אפילו האלבום שלי, שהוא כלל לא אוונגרדי לדעתי, נחשב בפני חלק מהמאזינים במרוקו למשהו יותר ניסיוני, למרות שזה אלבום פופי לחלוטין. אבל מצד שני, הפיוז'ן שיש באלבום בין פופ למוזיקה ערבית או מרוקאית עם טקסטים באנגלית, חדש עבור הקהל המרוקאי.
נכון לעכשיו אני מושמע יותר בקרב הקהל ה"טרנדי" במרוקו, אבל אני שואף להיות מפורסם יותר במדינה. אני לא רוצה להיחשב אמן אלטיסטי, אני שונא את זה".
האם יש שוני מהותי בתגובות שאתה מקבל למוזיקה שלך מאנשים מצרפת וממרוקו?
"אם אני אתן כדוגמה את "Casablanca Jungle", אני חושב שהקהל המרוקאי היה מאוד מרוצה מהשיר ומהקליפ הזה, כי הוא משקף את האווירה האמיתית שהם מכירים. באירופה, אני חושב שאנשים מחשיבים את המוזיקה שלי כאקזוטית וכמשהו מגניב. אני בסדר עם זה, אבל הייתי שמח אם אירופאים היו יותר מודעים למציאות במרוקו ובמדינות ערביות אחרות, כי יש הרבה מאוד סטיגמות והם מסתמכים בעיקר על תמונות אווירה וגלויות – מדבר וגמלים. זה לחלוטין לא סגנון החיים במרוקו, על אחת כמה וכמה של האנשים הצעירים במדינה, אז רציתי להראות משהו שונה וכן. המוזיקה שלי יכולה להיות קולית וטרנדית, אבל זה גם חשוב שיהיה לה איזשהו מסר".
אילו מסרים חשוב לך להעביר?
"אחד מהמסרים שאני רוצה להעביר במוזיקה שלי הוא שאנחנו יכולים לחיות יחד. זה חשוב שאנשים יהיו מודעים לזה ושישמעו סיפורים על דו קיום. בקבוצה של החברים שלי, אנחנו יהודים, מוסלמים, נוצרים, זה לא משנה לנו בכלל. אני חושב שהסוד הוא להכיר את התרבות האחרת ואני בר מזל, כי גדלתי גם ככה במדינה מוסלמית, אז חייתי עם התרבות הזאת, אבל גם החברים המוסלמים שלי מודעים ויודעים הרבה על התרבות שלי. הם סקרנים לגבי זה וזו מבחינתי חברות אמיתית".

השיר שהכי סיקרן אותי מתוך ה-EP, מן הסתם, הוא Shalom. תוכל לפרט עליו קצת?
"מדובר בסיפור אהבה בין בחור יהודי צעיר ובחורה מוסלמית צעירה. הפזמון של השיר הוא "Will you come and shake off all your shadows" – האם תניחו ותעזבו את הבעיות שיש לנו על מנת שסיפור האהבה הזה יעבוד.
הייתי יכול לקרוא לשיר בשם אחר, אבל רציתי בכוונה לקרוא לשיר "שלום" וליצור איזושהי פרובוקציה. זה הסינגל הבא שייצא ואני מצפה מאוד לראות את התגובות שיבואו בעקבותיו.
הקליפ לשיר כבר מוכן זמן רב, ואני חושב שאנשים יבינו יותר טוב את סיפור האהבה האפל הזה, שנגמר בדם, כשהקליפ ייצא".
למה החלטת לכתוב את הטקסטים לאלבום באנגלית ולא בצרפתית או בערבית?
"צרפתית היא השפה של הקולוניאליזם. זו אמנם שפת האם שלי ואני אוהב אותה, אבל אני מודע לזה שהיה קולוניאליזם ושהסבים שלי היו צריכים ללמוד צרפתית כדי להתקיים בחברה. בנוסף, אני רוצה שכולם יוכלו להבין את המסרים שאני רוצה להעביר ושמאזינים מרוקאים יקבלו אותם ללא אנטגוניזם. אני חושב שהמאזינים המרוקאים לא היו מעריכים את המוזיקה שלי אם הטקסטים היו בצרפתית.
בנוסף, אני לא רוצה ליצור אך ורק בערבית, מפני שזו לא שפת האם שלי ואני לא רוצה להיחשב יותר אקזוטי ולהיות כמו עומאר סולימאן. הוא מוזיקאי נהדר, אבל הוא טרנדי כל כך כי אנשים מערביים חושבים שהוא אקזוטי ואני לא אוהב את זה. האנשים שמאזינים לו, לא מאזינים בגלל המסרים, אלא רק בגלל שזה מגניב בעיניהם ובגלל שזה מבדר. יש הבדל בין מהותי בין בידור לאומנות. אני רוצה לעשות אומנות, ואם תוך כדי כך אני יכול גם לבדר – מה טוב, אבל בהחלט חשוב לי יותר להעביר מסרים ולעשות עירוב בין פופ למוזיקה ערבית".