Homeפלאג אנד פליי

וידאו הרג את כוכב הרדיו // כתבה שניה בסדרת כתבות על מוזיקה וטכנולוגיה

הם בקושי הספיקו להתרגל שהמוזיקה שלהם ברשת ולא רק על דיסקים, ועכשיו נדרשים המוזיקאים גם להתאים את אתר האינטרנט שלהם למאה ה-21. טכנולוגיה במוזיקה - כתבה שניה בסדרה (פורסמה לראשונה בגיליון המודפס השישי, אפריל 16')

לקראת הופעתם הממשמשת של להקת הבנים היי-פייב, אתר האינטרנט שלהם עבר רענון מסיבי ואנחנו תהינו: האם hfive.co.il תוחזק לאורך השנים ואם כן – אילו גלגולים הוא עבר מאז 1996 בה הרביעייה פרצה לתודעתנו מעל דפי מעריב לנוער? ובעצם – מה המטרה של אתר אינטרנט פעיל ללהקה שכבר איננה? מה המטרה של אתר אינטרנט בכלל?

האתר – מאז ועד היום

בזכות פרוייקט archive.org אשר שם לו למטרה לארכב את האינטרנט, ניתן לדגום אתרים שונים ולבדוק כיצד הם נראו לאורך ההיסטוריה. לדוגמא, התאריך הראשון בו תועד מנוע החיפוש גוגל בשרתי archive.org הוא ה-11 בנובמבר, 1998. וכך הוא נראה:

מנוע החיפוש גוגל בשנת 1998, מתוך: archive.org

מעניין לראות איך אתרי אינטרנט התפתחו לאורך השנים. טכנולוגיות חדשות פותחו, אבל גם התפקיד של אתר האינטרנט בבניית הזהות הוירטואלית, סוג המידע שצריך להופיע בו והעיצוב – כל אלו השתנו מהותית. לא בכדי התחלנו את הסיפור מהיי-פייב, אתרי האינטרנט היו ועודם מנוע יחסי-ציבור; ההפקה שעומדת מאחורי אלילי נוער היא הראשונה שתעמוד בתור בשביל טכנולוגיה שתאפשר לה לכמת ולהבין את קהל היעד וליצור את הלהיט הבא. לכן, לא מפתיע שאחד האתרים הראשונים אליהם התוודעתי בגיל בית-ספר יסודי הוא האתר של הבקסטריט בויז ב-1996. תמונה של הבנים עיטרה את עמוד הכניסה של האתר, וכותרים מוגדלים בפונטי חלונות 95' הבהבו על-מנת שנלחץ עליהם: << Click Here To Enter <<. למען האמת, הבקסטריט בויז דווקא זכורים לי כשועלי טכנולוגיה. כשהיית מכניס את האלבום שלהם Backstreet's Back לכונן ה-CD, הייתה נטענת תוכנה שמנגנת את "I'd Go Anywhere For You" בלופים תוך כדי אפשרות לדפדף בין תמונות של החמישיה מפלורידה ולצפות בקליפים שלהם. שיאה של חדשנות, במונחים של אז.

 

האתר backstreetboys.com ב-1995, מקור: archive.org

אתרי אינטרנט מאפשרים למדוד אינדקס מאוד ברור שנקרא Daily Active Users או בקיצור: DAU. זהו פשוט סכום של כמות המשתמשים החד-ערכיים (כלומר אם נכנסתי פעמיים – אספר פעם אחת) שנכנסו לאתר ביום מסוים. המדד הזה, כשנמדד לאורך זמן, יכול להבהיר לנו כמה מיתוג עובד, לכמה אנשים הגיעה הבשורה, ועם קצת מאמץ נוסף – אפשר גם להבין מי הם האנשים שמבקרים באתר ומדפדפים בו (היום מספיקה התחברות לאתר באמצעות פייסבוק ולבעלי האתר יש גישה ישירה למאגר הלקוחות הפוטנציאלי שלהם, בעבר הייתה הרשמה ל"מועדון מעריצים" באתרים רבים).

בעידן שבו אין שום פלטפורמה אחרת, לא פייסבוק או יוטיוב, סאונדקלאוד או ספוטיפיי – האתר היה חייב להיות הכל: החל מחלון ראווה מושך לתוך העולם שיצר האומן וכלה בתצוגת תכלית של עבודותיו. האתר הציג את סיפור חייו (האמיתי או המומצא) של האמן, הופעות קרובות, אינטראקציה מול מעריצים (פורומים, לדוגמא), הצהרות יח"צ ועוד – השיטוט באתר (מה שנקרא: נוויגציה) היה הכרח. אבל היום – קיומו של אתר אינטרנט מתפקד הוא, במקרים רבים, בגדר חלון הראווה ותו לא. לעיתים, העמוד הראשי של האתר הוא גם העמוד היחיד, ומטרתו היחידה היא לקשר לשלל המדיה החברתית בה לכל שחקן יש תפקיד ייעודי וייחודי. האתר, יותר מהכל, צריך לתפוס את העין ולמשוך את תשומת הלב כדי שתקליק על הלינק הבא שיקח אותך אל מעבר לאתר עצמו, בעדיפות גבוהה לרכישה או להתמכרות.

אינטרנט לאמן המתחיל

בשנות התשעים ואפילו בשנות האלפיים המוקדמות, אתרים היו די שונים זה מזה – כל אחד היה צריך להמציא את הגלגל מחדש באמצעות מתכנתים או סטודיו-ים שנשכרו לצורך יצירת ותחזוק הפרסונה האינטרנטית. יצירת אתר אינטרנט פירושה לרשום דומיין (הבסיס לכתובת האינטרנט, לדוגמא: thebeatles.com) על שמך, לכתוב את התכנים באתר, לעצב אותם, לתחזק אותם כך שיתאימו לעיצוב ועוד מגוון של אילוצים טכנולוגיים. בימינו אנו, השפע והקלות הם אכזריים, גם בתחום הזה.

היום, במקום לרשום דומיין על שמך ולתכנת אתר מאפס, קיימים שירותים רבים שמציעים לקצר תהליכים ביניהם וורדפרס (WordPress), וויקס (Wix) הישראלית, סקוורספייס (Squarespace) ועוד. השירותים הללו מספקים בכמה דולרים בודדים בחודש את האפשרות לייצר אתר שנראה נהדר בלי שום ידע מוקדם בתכנות או בצוות טכני, על-ידי תבניות מוכנות מראש שמותאמות לסוגים שונים של אתרים: אתר חדשות, בלוג אישי ואפילו אתר לאמן (בתחום המוזיקה או בכל תחום אחר). נזכיר במילה גם את שירות המוזיקה החדש של וויקס, Wix Music, שנועד לספק לאמנים אתר יחד עם חבילת שירותי הפצה: וויקס התממשקה לרשתות הסטרימינג הגדולות ובנתה את עצמה כ"one stop shop" לאמנים – הם מסוגלים לחבר את האלבומים שלהם לספוטיפיי, טיידאל, iTunes, דיזר ועוד, הם יכולים לשלוח מייל לעוקבים אחריהם, והם אפילו מקבלים שובר על סך $75 לפרסום דרך מנוע הפרסום של גוגל AdWords.

התבניות שמספקות וורדפרס ו-וויקס יוצרות בסופו של דבר חוויה די הומוגנית של "איך אתר אינטרנט עובד"; לדוגמא, ברבים מהאתרים של הסלבס החמים ביותר (קייטי פרי, ג'סטין ביבר וקים קרדשיאן ווסט) יש תבנית של גלילה אינסופית ותוך כדי הגלילה תמונות הרקע משתנות וזזות. התבנית הזו הפכה להיות די נפוצה בשנתיים האחרונות וכיום ניתן להגיד בבטחה שאין בה שום-דבר חדשני, פשוט כי היא באה בילט-אין בתבניות של הרבה מהשירותים שצויינּו לעיל.

האלטרנטיבה למי שעדיין רוצה אתר מושקע ולא גנרי – היא אתר עצמאי, אבל זה כבר דורש צוות של לפחות שניים-שלושה אנשים שיעצבו, יכתבו ויתחזקו את הקוד שמאחורי האתר כך שהוא ימשיך לתפקד גם כשקהל היעד משדרג לאייפון 10, ולמגוון מכשירי האנדרואיד הצצים בשוק כפטריות לאחר הגשם. למען האמת, זה כבר נהיה ביזנס לעשירים שלא לגמרי ברור אם שווה לשים עליו חלק ניכר מהתקציב.

עם הנץ הרשתות החברתיות השונות, וויקיפדיה ושיפור מנוע החיפוש של גוגל, המקום של אתר כמקור ידע בלעדי הולך ונזנח. אמני אינדי ואלקטרוניקה כגון בון איבר, מו (MØ), אנדי שאוף (Andy Shauf) ועוד, יוצרים עמוד נחיתה פשוט שכולל לינקים ספורים למדיה החברתית: פייסבוק, טוויטר, iTunes, תאריכי הופעות ולעיתים לערוץ יוטיוב או לשירות סטרימינג אחר. סקיי פרירה, לדוגמא, לחלוטין זנחה את רעיון האתר הייעודי ופשוט פתחה לעצמה עמוד טאמבלר, לשם היא מעלה תמונות בלבד לצד קישורים למדיה החברתית. נראה שתפקיד האתר מצטמצם לכדי תוצאת חיפוש בגוגל, וגם היא הולכת ומאבדת את מיקומה לאור עדכוני החדשות שמופיעים ראשונים, עמודי הפייסבוק של האמן ולעיתים גם תמונות שמופיעות בפס העליון של סט התוצאות.

תעשיה עם חזון

האתר הופך לאט לאט לפורמט רלוונטי דווקא לתעשיית המוזיקה – לעורף, ולא לאמנים עצמם. דוגמא לכך אפשר למצוא בתחנות רדיו, לייבלים, מגזיני מוזיקה, חנויות תקליטים ועוד. דווקא באיזורי התוכן בהם המשתמש מחפש עוד מידע, אתרים הם דווקא הפורמט המועדף על הצרכן בגלל היכולת שלהם להכיל טקסט ארוך והנגישות שלהם לאוכלוסיות שונות. גם שם – יש הרבה קווי דימיון בין האתרים השונים ומעטים הם אלה שמפגינים יצירתיות, חזון ומעוף בחווית המשתמש (ובעגה המקצועית: UX, קיצור ל-User Experience) שהם מספקים.

ציון לשבח מגיע לאפליקציית הדסקטופ הנהדרת של NPR הנקראת Songs We Love. האתר הזה, שנוצר לראשונה בסוף 2014 והמשיך איתנו לתוך 2016, הוא סיכום שנתי ומוזיקלי של השנה החולפת והוא מנצל את כל היכולות הנהדרות של ה-world wide web. זוהי איננה רשימת מכולת אינפורמטיבית – מדובר בתחנת רדיו אינטראקטיבית שמשמיעה שעות על גבי שעות של סיכום מוזיקלי משובח בו כל אחד יכול למצוא משהו שהוא אוהב.

אתר נוסף שמנצל את הטרנדים העכשווים של עולם ה-ווב והופך את חווית ההאזנה להרבה יותר אינטראקטיבית הוא האתר because-recollection.com מבית היוצר של הלייבל Because. מדובר בסקירה של עשור מוזיקלי תוך אינטראקציה עשירה וחווית משתמש מסחררת ויצירתית מאין כמותה. מומלץ ביותר לגלוש לאתר ולשחק עם גלגל השיניים, האקליפטוס הצומח והריצ׳-רץ׳ שיגלה לכם עולמות קסומים.

אנחנו חיים בעולם חומרני

בני דור ה-X, ה-Y, ה-Z וה-ADHD כבר פחות זקוקים למקור אמת יחיד שמאגד תחתיו את ״כל מה שהיית רוצה לדעת על אנהוני מאנת׳וני והג׳ונסונס״. אנחנו מודעים יותר לגיוון, ואפילו מחפשים בהרבה מקרים לאמת ולעמת עובדות (ועובדות לכאורה) שמצאנו במקור אחד, עם מקור אחר. בשל העובדה הזו, המקום של אתר האינטרנט כמקור בלתי-מעורער איבד את משמעותו ולעזרתו הופיעו הרשתות החברתיות ושירותי הסטרימינג שנותנים תמונה יותר שלמה על האומן ויצירתו. עם זאת, שירותי התוכן דווקא יכולים למצוא תועלת בוורסטיליות ובחדשנות שאתר אינטרנט יכול לספק להם, בין אם אלו חנויות תקליטים, לייבלים או תחנות רדיו שמשוועות לדם צעיר.

אין ספק שלפנינו עוד שנים של שינויים ותמורות שקשה לצפות – האתרים של ביבר, היי-פייב והבקסטריט בויז כנראה יעברו עוד מספר תהפוכות עד שיהפכו לבית קברות וירטואלי, הפייסבוק ידעך כלעומת שבא ובמקומו יעלה אח גדול חדש מופלא, בעוד הציוצים בטוויטר יתקצרו לכדי אמוטיקונים בלבד. אבל פה בדיוק קבור הכלב – האמנים ותעשיית המוזיקה כולה צריכים לצעוד אל עבר הקידמה ולמצוא את הדרך האופטימלית להגיע ללב קהל היעד. החדשות הטובות הן שרבים מהם כבר עושים זאת.

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0