בין שני אלבומים: עלייתה ונפילתה של ג'נסיס הראשונה

ג'נסיס לייב בטור של האלבום The Lamb Lies Down on Broadway, שנת 1974

השם ג'נסיס שייך לשתי להקות שונות בתכלית, את הראשונה הקימו בסוף שנות השישים חבורה של סטודנטים בריטים צבעונים. הנהיג אותה בחור כריזמטי במיוחד בשם פיטר גבריאל והיא ניגנה מוזיקה מתקדמת. השנייה קמה מחורבותיה של הראשונה, היא הצטמצמה לכדי שלושה מוזיקאים ובראשם המתופף פיל קולינס שהפך לסולן והיא ניגנה פופ מתקתק.

הראשונה זכתה להצלחה מוגבלת מבחינה כלכלית אבל שברה מוסכמות ז'אנריות, העלתה שואו מרהיב בעולם הרוק ולא שכחה לתבל את חדשנותה המוזיקלית בטקסטים חותכים ומלאי ביקורת. השנייה ויתרה על המרד לטובת אצטדיונים מלאים ושירים קליטים. בין המעריצים של שתי הלהקות מתנהלת מלחמת חורמה תמידית על מי טובה יותר, ומיהו המנהיג המועדף שלא לומר האמיתי.

תהום מפרידה בין הסגנונות המוזיקליים של שתי הלהקות ועוד יותר בגישה שלהן. השבוע אנו מציינים יום הולדת לשניים מתוך ששת האלבומים הראשונים של ג'נסיס. ביום שני חגג Nursery Cryme שיצא ב-1971 ובחמישי האלבום הכפול, אופרת הרוק, The Lamb Lies Down On Broadway שיצא ב-1974. שני האלבומים תוחמים את ג'נסיס הראשונה. משנת 1971 ועד שנת 1974 התבסס הרכב הלהקה ונקבעה הדרך המוזיקלית שלה. הם שחררו ארבעה אלבומים לא פחות ממופלאים ולאחר מכן ג'נסיס הראשונה חדלה מלהתקיים. שימו אוזניכם על רביעיית האלבומים שנפתחת עם פשעה של המטפלת ונסגרת עם הכבשה בשמי ברודווי ותגלו עולם דו ראשי מפחיד וקסום.

http://www.youtube.com/watch?v=hNqZFzPOVbI

גם בתוך עולם הרוק המתקדם, ג'נסיס יושבת על אי משלה. כמו יתר להקות הפרוג רוק היא מקיימת את השאיפה לשלב את הרוק הבסיסי עם עולם המוזיקה הקלאסית, הסטודנטים הבריטים למוזיקה רצו לשלב את מה שלמדו עם מה שאהבו לשמוע. ומאז ועד היום יש המתייחסים אליהם כחבורה אליטיסטית שלא הצליחה לעשות לא רוק ולא מוזיקה קלאסית. אבל המוניטין הרע של להקות הפרוג נוצר תודות לאמנים שבאמת איבדו עצמם בתוך האקסטרווגנטיות, נפלו תחת אורגנים או התייבשו במהלך סולואים חסרי סוף. כל אלו אינם רלוונטיים לג'נסיס וודאי שלא לגלגול הראשון של הלהקה. בעוד שאין לערער על חשיבות התזמור, הנגינה והמכלול המוזיקלי של להקות הפרוג בכלל, על הפן הטקסטואלי לפעמים אין בכלל מה לומר. לא כך אצל ג'נסיס, הטקסטים של הלהקה חשובים מאין כמוהם, הם משלבים פנטזיה ואגדות עם בריטיות עם ביקורת חדה על העולם שבו חיו.

ג'נסיס הם מופת של סטורי טלינג, בניגוד ללהקות פרוג אחרות הטקסטים עומדים בקדמת הבמה כאן. הם קופצים מקרבות עצומים, כמרים וכנסיות, לילדות קטנות ושירי אהבה, בין לונדון העיר לכפר החקלאי. המון רפרנסים לאקטואליה בת הזמן, לשירה ותרבות בכלל, פסיכדליה ומה לא. אפשר למצוא כאן משפטים אלמותיים שנחקקים בראש. בקטעים האינסטרומנטליים הטקסטים של גבריאל קורמים עור וגידים ומתרחשים לנגד עינינו. היכולת הזו לנגן טקסט בלי לומר מילה מגיעה לשיא ומיצוי במוזיקה של ג'נסיס.

כאמור ב-Nursery Cryme התהווה ההרכב המוכר של הלהקה לאחר אי אלו שינויים, עם מייק רת'פורד על גיטרה ובס, טוני בנקס על הקלידים, פיל קולינס על תופים ושירה, סטיב האקט בגיטרה ופיטר גבריאל על השירה והחליל. הוא גם מסמל את המעבר השלם של הלהקה מפולק משודרג לרוק פרוגרסיבי. האלבום שנפתח עם התיבה המוזיקלית הוא כבר אלבום בשל ויש בו את כל הקסם של הלהקה הזו. הכתיב השגוי בשם האלבום אינו מקרי, יש כאן משחק עם המילים שיר ערש ופשע (rhyme – crime). ג'נסיס משחקת במילים כפי שהיא משחקת על משקלים ועל שפע כלי הנגינה שמרכיבים אותה.

באלבום הזה יש תמהיל של שירים שקטים ועדינים לצד רצועות חזקות ותקיפות יותר. הוא פחות שלם במובן שהשירים בו יכולים לעמוד גם כסינגלים ובנפרד מהיצירה השלמה. אבל הוא מרגש, מקפיץ ולפרקים אפילו רקיד! הקשיבו לגרוב הקלידים הנהדר ב-Harold the Barrel ולאופן שבו הכלים מנגנים בתיאום מושלם עם הטקסט כך שהם גם מדגישים ומעצימים אותו.

Foxtrot, האלבום הבא עם היצירה הגדולה Supper's Ready, הקפיץ את הלהקה וזיכה אותה בשבחים רבים. הופעותיה התרחבו ואל העולם הג'נסיסי נכנסה הפרסונה התיאטרלית של גבריאל שהחליף תחפושות במהלך ההופעות בהתאם לשירים וליצירות שנוגנו. בסיבוב ההופעות של האלבום הבא Selling England by the Pound הלהקה אפילו זכתה לתואר "top stage band" מטעם קוראי מגזין המוזיקה NME. "למכור את אנגליה" הוא אולי האלבום המפורסם ביותר של הלהקה, ויש בו ביקורת על תרבות הצריכה ואובדן בריטניה לטובת השפעות אמריקניות. זהו גם אלבום הקונספט הראשון שלה, שיצא איך לא בעונת הקונספטים הבלתי מעורערת של 1973. האלבום הצליח יותר מקודמיו אבל הלהקה לא מכרה את עצמה ואף סירבה להזמנה להופיע בתוכנית הפופולרית של ה-BBC, טופ אוף דה פופס.

אם פשעה של המטפלת מסמן את היווצרותה של הלהקה סביב הרכב מגובש וקונספט מוזיקלי, האלבום הכפול The Lamb Lies Down on Broadway מסמן את ראשית התפרקותה והיפרדותו של גבריאל מהחבורה רעיונית ופרקטית. אלבום הקונספט מספר על ראהל, פורטוריקני צעיר שחי בניו יורק, ועל מפגשיו הביזאריים עם מגוון טיפוסים. הכתיבה המשותפת של הלהקה את המילים והמוזיקה באלבומים הראשונים הוחלפה כאן, גבריאל כתב את המילים והלהקה הלחינה אותם כמעט לגמרי בנפרד.

קשה לפרק את האלבום הזה לחלקים, משום שהוא רצף, מסע בתוך נפשו של מי שאבד בעיר התחתית המנוכרת. מסע מוחשי וכואב, על עליותיו ומורדותיו. ממש מחזה, והרפרנס לברודווי ודאי מכוון, עולם תיאטרלי של צבעים וצלילים ותמונות מוחשיות שנרקמות בעזרת מקצבים והגשה קולית. מודה, אולי רק פעמים ספורות שמעתי את שני צדדי האלבום הכפול ברצף, לרוב הראשון הוא זה שמתנגן אצלי וכנראה שלא במקרה.

אבל האלבום הכפול מקפל בתוכו הרבה יומרה שלא הייתה קיימת במוזיקה של ג'נסיס לפני כן. הסיפור ואלבום הקונספט (כפי שקרה עם אלבומים דומים של להקות אחרות ובמיוחד עם אלבומים כפולים) היה כבד מדי והעובדה שהלהקה ביצעה בסיבוב ההופעות את האלבום במלואו לא תרמה להתקבלותו. מה גם שגבריאל התעקש להחליף המון תלבושות והמוזיקה הפכה משנית להצגה. אחרי סיבוב ההופעות הזה גבריאל שהפך גדול מדי מצד אחד ומנוכר לעולם המוזיקה מצד שני, עזב וג'נסיס הראשונה נדמה.

בתקופה הראשונה והקצרה שלה בין שני האלבומים שחוגגים השבוע יום הולדת, ג'נסיס, עם מוזיקאים שכל אחד מהם הוא נפיל, יצרה מארג צלילים די מושלם שאינו נופל למלכודות האקסטרווגנטיות או ההאדרה העצמית והסולואיסטית של הפרוג. מהקלידים דרך החליל ועד לליין הגיטרה, יש כאן מסע מוזיקלי שחושף תקופה בזמן באמצעות כלים אבל יותר מכל מילים והשילוב העדין והמוצלח ביניהן. צאו למסע הזה, תמצאו בו תמימות, מציאות ועונג מוזיקלי צרוף.