Homeספיישלים

זה הסתיו עם הענן: יובל חורי בפוסט ראשון על מוזיקת סתיו מצוינת שתכין אתכם לעונת החגים ומעבר לה

עונות המעבר משפיעות עליי לא מעט. בעוד המעבר מהחורף המנומנם לקיץ מפיח בי מרץ והרפתקנות המחכים לפרוץ, הסתיו דווקא מלכד אותי בחזרה ואני מוצא את עצמי אוסף את אשר נצבר ומחפש לצרף הכל למה שכבר מוכר ואהוב, וככה בעצם להנציח חוויות, שבלי הזמן הזה שיוקדש לעכל אותן – עשויות ללכת לאיבוד. המוזיקה שאני מוצא את עצמי מאזין לה הכי הרבה בתקופה כזו, היא מוזיקה של בית – כזו שאפשר לשמוע מהרדיו בסלון עם ההורים, מהמחשב בזמן למידה, או באזניות בדרך חזרה הביתה. בעיני, מוזיקת 'סתיו' מצטיינת, היא כזו שגם אם לא מכירים אותה – מצליחה להעביר תחושת 'מוכרות' נעימה, מייצבת, ואולי אפילו משקפת משהו מהזמן שחלף. הרשימה הזו היא רשימה חלקית בהחלט של המוזיקה שמלווה אותי בזמן הזה.

?Avishai Cohen – Will I Die Miss, Will I Die
אבישי כהן החצוצרן אמנם הוציא את אלבומו החדש ב-ECM בקיץ, אך בעיני הוא מתאים בהרבה לזמנים שבהם מזג האוויר מתקרר. הנגינה שלו מביאה את החצוצרה לצליל טהור כל כך, שלמעשה היא כמו שירה. את המוזיקה של אבישי אפשר לשמוע לבד מבלי להרגיש לבד.

Cesaria Evora – Coragem Irmon
לסזריה אבורה יש בדיוק את אותה 'מוכרות' שעוברת מהצליל הראשון, אבל לא במובן של חוסר ייחוד, אם כי להיפך – מעין דז'ה וו בכל פעם מחדש, וזה כי המוזיקה שלה היא של געגועים, ואפשר ממש להרגיש כמיהה לכף ורדה דרך השירים שלה. וזה עוד מבלי לציין שמדובר בערך בשפה הכי יפה בעולם.

Brad Mehldau – Ode
במהלך השנה האחרונה ניסיתי להבין מה גורם לקטע הזה להלך עליי קסם. הוא לכאורה פשוטו ומינימלי, אבל משהו בין המלודיה המנוגנת נמוך, לסולו הבאס המענג שמנגן כאן לארי גרנדייר, מוריד גם את מפלס המתח בפנים נמוך, ומשאיר אותי תמיד מזוכך יותר.

Tigran Hamasyan – An Ancient Observer
הפסנתרן הארמני טיגראן חמסיאן, שתמיד אהבתי, הוציא השנה את אחד המועמדים העיקריים שלי לאלבום השנה. הוא הצליח לעשות ג'אז אישי, כזה שנותן למורכבות הנפש לקבל ביטוי במורכבות המוזיקה. לעתים הוא רק מנגן, לעתים גם מיילל, כמו בקטע הנפלא הזה, שמתאים בדיוק לזמן של מחשבות ותהיות.

Daniel Lanois & Rocco Deluca – Deconstruction
קטע אמביינט יפהפה מתוך אלבום יפהפה בפני עצמו מהסתיו האחרון, שעזר לי להעביר זמנים לא נעימים, ואני בטוח שימשיך ללוות אותי גם השנה. שכבות של לופים שעוטפים את האוזן, מנתקים את המאזין מהעולם החיצון, ולצד זה מחברים אותו הדוק לנפשו הפנימית.

Bob Dylan – Young at Heart
בשנה שעברה יצא לבוב דילן אלבום שכולו ביצועים לקלאסיקות אמריקניות, ולא זכה להתייחסות הראויה לו. בקולו הבוגר, הוא מצליח לספר סיפור בצורה חמימה שממלאת את הבית בצליל כל כך נעים, שאין שום חשק לעזוב אותו.

Ian & Sylvia – Early Mornin' Rain
השיר המוכר ביותר של איאן וסילביה, הוא כל כך תמים ומקסים, והוא אחד מהשירים האלה שגורמים לי לרצות לשים בצד את כל המוזיקה החדשה בעולם ולשמוע פולק אמריקאי/קנדי מעתה ועד עולם.

קצת אחרת – קווינטה

את 'קצת אחרת' אין צורך להציג. עם זאת, בעיני לא מספיק מכירים בכך שהפרוג שנעשה בארץ בזכותם הוא ברמה הגבוהה בעולם. מה שבטוח, הצליל של הפרוג הישראלי כל כך קל לזיהוי, והשיר הזה – עם ההרמוניה הכה-ישראלית הזו, המילמולים של שלמה גרוניך, והחליל – מצליח להיות מבריק באמת, אך גם מאוד מנחם.

Albert Ayler – Goin' Home
אחד האלבומים האהובים עליי שגיליתי לאחרונה הוא אלבום חריג מאוד של הסקסופוניסט הנפלא אלברט איילר. באלבום הזה הוא לקח כיוון אחר לגמרי מהפרי-ג'אז הפרוע שמזוהה עמו כל כך, ועבר לנגן פשוט, רך, ובמעט מאוד צלילים הוא מצליח לרכך את הלב הקשוח ביותר. הסקסופון שלו נשמע כאן כמעט כמו כינור, וזו המוזיקה המושלמת למנוחה בערב אחרי העבודה, עם מאוורר חלש ליד.

Max Richter – In The Garden
מקס ריכטר, אותו מלחין שכתב את המוזיקה הנפלאה ל"ואלס עם באשיר" ולסרטים נוספים, הוציא השנה אלבום יפהפה שמבוסס על יצירות שכתב לבלט. קשה ליצירות פסקולים מסוג זה לבלוט מעל לאחרות, כי הן מאוד פשוטות, ובדרך כלל לא מחדשות הרבה. אבל לפעמים, כמו במקרה של ריכטר, אפשר ממש להרגיש את המלחין שמאחורי היצירה. זוהי אחת היצירות היפות מאותו אלבום.

הפלייליסט המלא להאזנה רציפה:

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0