״יצירה לקונטרבס ומכונת תפירה״: ריאיון עם גנית פינטו ואייל מטרי מההרכב הטרי "ג׳ינג׳ר למון האני"

צילום: Jeremy Scholz

גילוי נאות: את גנית פינטו, החצי הנשי של ההרכב הישראלי הטרי Ginger Lemon Honey, הכרתי בשיעור תפירה. ממעלותיה הרבות של גנית היא גם היכולת המופלאה ללמד תפירה אפילו בעלות ידיים שמאליות כמוני, למרות שהיא טוענת ש"אין באמת דבר כזה ידיים שמאליות". אייל מטרי, החצי השני של ההרכב הוא גם החצי השני של גנית – השניים נשואים באושר וכן, גם יוצרים ביחד, כך שמדובר בהרכב לא כל-כך טרי במובן מסוים. נפגשתי איתם כדי לשמוע על הסינגל הראשון, Whales, ועל EP הבכורה שבדרך.

אייל, גנית – איך התחלתם ליצור ביחד?
אייל: ״התחלנו לפני שנים בלהקה שנקראה אורגניקס שנוצרה במהלך לימודינו ברימון, הצטרפנו בעצם דרך חבר משותף. אורגניקס התחילה בתור להקת קאברים וג׳אז ובאיזשהו שלב גם התחלנו לכתוב חומר ביחד… אחרי זמן מה הלהקה התפרקה״
גנית: ״כי כולם נסעו לחו״ל.״

ואז החלטתם שאתם עושים משהו משלכם?
גנית: "להוציא משהו שלנו תמיד היה ה-דבר ובאיזשהו שלב החלטנו שעושים את זה. אני ממש זוכרת את הרגע שהחלטנו שהולכים על זה; היינו בשדה תעופה בסין…"
אייל: "היה איזה שיר שכתבנו בבית מלון על גיטרת טיולים. אמרנו לעצמנו שכשנחזור – חייבים להיכנס בזה בכל הכח."

למה דווקא ג'ינג'ר למון האני?
גנית: "זה מתחבר למשהו מאוד תרפויטי, טבעי ואורגני שאנחנו רוצים לעשות – בעצם שילוב של שלושה דברים שמתארים את המוזיקה שלנו. השם? שתינו בטיול שלנו למזרח הרבה תה ג׳ינג׳ר למון האני."

חלוקת התפקידים בג'ינג'ר למון האני היא כזו בה אייל מנגן בס וכותב את העיבודים וההרמוניה, גנית שרה וכותבת את המנגינה ויחד הם עושים את עבודת ההפקה. כשאני שואלת אותם לגבי התרומה של כל אחד להרכב, אני מבינה שהסינתזה בין עולמות ומרכיבים שונים היא מאוד משמעותית ליצירה שלהם.

גנית: "אייל בא מג׳אז ואני נורא נהנית מזה שהוא מביא את המורכבות הזו למוזיקה שלנו. הוא עוזר לי לתרגם את 'ילדת ה-MTV' שבי שמקליטה מוזיקה מהטלויזיה למשהו מורכב יותר." אייל מחזק: "השילוב בינינו, בין המורכב לפשוט – הוא טוב".

כשאני שואלת את גנית ואייל מה כל אחד מהם שומע בבית, אייל מתוודה: "גנית שכנעה אותי להקשיב ללמונייד של ביונסה ומהאזנה ראשונה הבנתי שהוא מדהים!". בין שלל ההשפעות עליהם הם מונים את הרשימה המגוונת הבאה: קולטריין, אריקה באדו, ג׳יל סקוט, רוברט גלספר, דיאנג׳לו, ג'ייזי, היאטוס קיוטה, נוניים. כל אחד מהם מביא לערבוביה משהו שבגדול נוגע בכל קצוות ה-RnB והניאו-סול. "אני גם נורא אוהבת ג׳אז אבל בהשכלתי אני לא ג׳אזיסטית״, גנית מתבדחת ואני כבר מדמיינת את הכותרת שאתן לריאיון הזה.

גנית ואייל המשיכו לכתוב יחד סקיצות וחומרים ובינתיים גם הפכו לזוג ונישאו. הילד שלהם, ה-EP הראשון, כבר הוקלט ועומד לצאת בקרוב. הסינגל הראשון מתוכו, Whales, סינגל נעים ומרגיע להפליא – יצא בשבוע שעבר.

השיר נקרא Whales ובצורה מאוד ישירה הקליפ עצמו הוא פשוט צילום ארוך של לווייתנים בסביבתם הטבעית. מה הביא אתכם להתמקד דווקא בלווייתנים?
גנית: ״השיר התחיל בגרוב שאייל הקליט. התהליך בו אנחנו עובדים מאוד מתחבר לזה – לפעמים אני מביאה את המלודיה ואז אייל את הגרוב, ולפעמים אני כותבת מילים על גרוב של אייל. בסיטואציה שממציאים מילים על גרוב קיים יש משהו שעולה מהמוזיקה – המילים זורקות אותי למקום מסוים ואני ממשיכה איתן. לפעמים זה יהיה ג׳יבריש אבל די תמיד זה נשאר באותו מקום ראשון שנזרקתי אליו; בגרוב של Whales זה היה עולם כזה שמתחת למים, מסתורי, משהו עם המון אווירה.
הלווייתנים… יש לי קטע עם לווייתנים, זו חיה שנורא מסקרנת אותי, יש משהו מאוד רוחני בעובדה שרב הנסתר על הגלוי. לווייתן היא מן מטאפורה מושלמת להיכרות עם בנאדם שאתה אף פעם לא יכול לדעת מה הוא עבר ומי הוא – אנחנו בטוחים שאנחנו מרכז העולם ויש עולם שלם מתחת למים שקיים במקביל.״
אייל: ״אנחנו מרגישים שמטרת הווידאו היא לחוות את העולם הזה כדי להישאב אליו. אנחנו רוצים שתיכנסו לעולם הזה שהמוזיקה מביאה אליו. לווייתן זו חיה ממש גדולה ועצמתית אבל היא גם ממש עדינה וניסינו להעביר את זה בקליפ, בעיבוד ובהפקה.
כשחשבנו על הווידאו-קליפ של Whales רצינו לשלב בו צילומים של לווייתנים, חלק מהסיבה היא גם כדי להעלות מודעות נגד ציד לווייתנים שהוא נושא שקרוב לליבנו. פניתי לצלמים גרמניים שיש להם תצלומי לווייתנים והתחלנו להתכתב במייל ונוצר קשר ממש טוב שבסופו גם קיבלנו ווידאוז שלהם. אחד מהם צילם בצילום אנלוגי ויש מלא לכלוכים ורעש בצילום ובהתחלה ניסיתי לערוך ולתקן, אבל גנית אמרה לי שהצילומים כל כך יפים כמו שהם ובסוף החלטנו להשאיר אותם כמו שהם."

כאמור, ה-EP עוד בעבודה וכשאני שואלת מתי יצא, הם מתלבטים בינם לבין עצמם ונותנים תחזית ממוצעת של חודשיים. פרט לאייל ולגנית הלהקה מורכבת מנגנים שאת שמותיהם בטח כבר שמעתם אם אתם שוחים בסצינה המקומית: יונתן ריקליס על הקלידים, דן מאיו על התופים, וגיל לבני שסינתז על הגיטרה קולות של לווייתנים. "אנשים חשבו שזה ממש לווייתן – אבל זה לא! גיל פשוט הצליח לחקות סאונד של לווייתן בצורה ממש משכנעת", אייל מספר ומוסיף: "המוזיקאים שלקחו חלק בהקלטות הם ממש וירטואוזים והתרומה שלהם היא מאוד משמעותית, הם לקחו את השיר למקום שלא היינו יכולים להגיע אליו לבד. בחלק הראשון של השיר, לדוגמא, יש לתופים סטייל של סמפלר, ובחלק השני – אלתורי ג'אז. מאיו ניגן את כל הקטע השני כאלתור."

Whales יצא בשבוע שעבר ליוטיוב, וכעת עם אמצעי השיווק הדיגיטליים יש הרבה שניתן לעשות עצמאית מהבית. מה התכנית השיווקית שלכם, אם יש כזו?
גנית: "אנחנו עוד לומדים את זה וכבר שמים לב עד כמה זה שואב אותך פנימה וכמה אפשר להיות מאוד אובססיביים לגבי העניין. אמנים לא אוהבים את העבודה השיווקית הזו אבל ככה אתה מקדם את עצמך. הטכנולוגיה היא כלי שנשתמש בו אבל זה אני מאוד רגישה לעניין שלא נישאב לזה ושצריך פשוט ליצור ולהופיע ושיהיה המון תוכן לתת."

אנחנו ממשיכים לשוחח על ה-EP עצמו ועל כל העבודה שקשורה להוצאה של אלבום באופן עצמאי. גנית מספרת שמעבר לשירה ולעשייה המוזיקלית היא אף התחילה ללמוד לצייר ולעבוד על העטיפה האמנותית של הפרויקט הזה: "אנחנו תקופה מאוד ארוכה מתעסקים ביצירה הזו על כל האספקטים שלה, זה נותן את הממד הנוסף הזה ליצירה. עכשיו כשחושבים על הקליפ הבא ועל צילומים שרוצים לעשות – נכנס העניין של אופנה שזה ממש כיף: איזה בגדים אני אכין ומה אני אתפור ואיזה עולם נבנה. זה נותן הרבה חופש ליצור."

כשאני שואלת לגבי ה-EP והעובדה שקיימים רק ארבעה שירים כעת, גנית עונה: "כמובן שנשמח שיהיה אלבום מלא. הקלטנו ארבעה שירים ונוציא אותם אחד-אחד, מה שמקשר ביניהם הוא העובדה שהם נוצרו כיצירה שלמה."

ומה לגבי הסינגל הבא?
אייל: "הסינגל השני נקרא מדיטיישן והוא כבר לקראת סיום, אנחנו רוצים שיצא בקרוב."

מה הסיפור מאחורי מדיטיישן?
גנית: "בדומה ללוייתנים, גם בשאר השירים ב-EP יש מוטיב פילוסופי. אני למדתי לימודי מזרח אסיה ופילוסופיה ואז התחלתי להכיר בודהיזם ותורות מזרח. ההורים של אייל בודהיסטים ואבא שלו אף כתב ספר על פסיכולוגיה ובודהיזם. זו הגישה שלנו."

ואיך בודהיזם מתקשר למרכז תל אביב, מקום מגוריכם הנוכחי?
גנית: "צריך למצוא את השקט הפנימי. אני מזל תאומים קלאסי – לא שאני מאמינה בזה, אבל במקרה שלי זה נכון – אני מתה על העיר ושיש מלא אפשרויות ולקום ולהיות מישהו אחר…"
אייל: ״בעיר אנחנו יכולים להיות לווייתן, אנחנו גרים ממש קרוב לים ככה שאפשר לברוח למקום שאין בו רעש"

גנית אף מעמידה את הדברים בפרופורציה: "נסענו לא מזמן לטיול ביפן ואחרי שאתה בטוקיו – תל אביב מרגישה כמו פרבר קטן וצנוע. זה המקום הכי מטורף שהיינו בו בחיים. מבחינתי חלום ענק שנופיע בטוקיו, אפילו באיזה מרתף מול עשרה אנשים"

כשאני תוהה לגבי העבודה שלהם תחת אותה קורת גג, כזוג, אייל עונה: "זה מש כיף לנו ליצור ביחד, ליצור מוזיקה זה תמיד דבר אינטימי, אי אפשר ליצור בלי להיות עם בנאדם שאתה קרוב אליו. בהרבה מובנים זה הרבה יותר קל – לא צריך לתאם חזרות נגיד…. יש שיר ב-EP שנוצר כשהתחלתי לנגן איזשהו מהלך בסלון וגנית באה להגיד לי לילה טוב ופשוט התחילה לשיר"

גנית ממשיכה אותו: "יש לנו סלון גדול – צד אחד זה אולפן, צד שני מכונת תפירה, שולחן עם טושים, צבעים…"

אייל: "תחשבי שיש גיטרות בס, סטודיו, ומתפרה עם שלוש מכונות תפירה… מגרש משחקים למבוגרים. בזמן נתון אני יכול לעבוד על המחשב או על הקונטרבס וגנית תופרת. כבר אמרנו כמה פעמים שאנחנו צריכים להקליט יצירה לקונטרבס ולמכונת תפירה."

אז מה הלאה?
גנית: "אנחנו קודם כל רוצים להתחיל לעבוד עם ההרכב ולקבוע הופעה."

מה אתם מאחלים לעצמכם?
גנית: "מאחלים לעצמנו לעשות מוזיקה, להופיע בפסטיבלי ג'אז, שנמצא את ההשראה שלנו – שתמיד תהיה לנו מוטיבציה להמשיך לעשות מוזיקה וליצור."

לעמוד הפייסבוק של "ג'ינג'ר למון האני"
לעמוד היוטיוב של ההרכב