Homeהולכים להופעה

ירח כפול: ציפי פישר מכינה אתכם להופעה של Moon Duo בישראל

לא הספקתי להתאושש מבואו של מורגן דלט לארץ, וכבר נדרשתי לדון בעניין הרכב פסיכדליה חם נוסף שמגיע לתל אביב. מון דואו מגיעים ממש אחרי שהוציאו אלבום שיצא בשני חלקים משלימים: Occult Architecture Vol. 1&2 שזכה לביקורות נלהבות (ובצדק). כמו שעלה באותו ראיון עם דלט, יש לפסיכדליה צד אפל, ובניגוד אליו מון דואו לא רק רומזים אליו אלא חוקרים אותו לעומק. במובן הזה הם נמצאים בקטגוריה אחת יחד עם עוד להקות שמאופיינות בשימוש בריפים כבדים כמו The Black Angels (שגם הוציאו לאחרונה אלבום מצוין בשם Death Songs) או Black Rebel Motorcycle Club. יחד עם זאת יש להם כמה מאפיינים ייחודיים, כמו חיבור לסאונד של שוגייז וקראוטרוק, שנותן לחלק מהשירים שלהם מאפיין יותר מתכתי, דבר שגם הושפע מכך שהם לא תמיד עובדים עם מתופף ומסתמכים במקום זאת על מכונת תופים.

ההרכב הוקם בתור הרכב של אריק ג'ונסון (גיטריסט שכבר היה פעיל בלהקת הגראג' הנסיונית Wooden Shjips שהקים קודם לכך) יחד עם הקלידנית סני יאמאדה, ב-2009. הם הוציאו עד כה שישה אלבומים רגילים, ועוד אלבום רימקסים שערכו להם הרכבים ברוח דומה כמו Psychic Ills, ואלבום הופעה מראוונה שבאיטליה. האזנה ברצף לאלבומים מעלה שבמהלך העשור וקצת שההרכב קיים, קיימת תנועה איטית אך מובחנת לסאונד יותר נקי ו"חללי", לעומת סאונד יותר "מלוכלך" ורוקיסטי שאפיין אותו בתחילת הדרך. זאת כמובן הכללה גסה מאוד, כי גם באלבומים הנוכחיים יש שירים שנותנים בראש ולהפך – אפשר למצוא שירים יותר עדינים באלבומים המוקדמים, אבל זה עניין של מינון שקצת משתנה. לתחושתי נקודת המפנה בו מתגבש ממש הצליל שמאפיין את הלהקה כיום זה האלבום "Mazes", אלבומם השני שיצא ב-2011. אני חושבת שגם הלהקה עצמה הבינה שמדובר באלבום מיוחד, כיוון ששנה מאוחר יותר הם הוציאו אלבום רימיקסים לאלבום כולו.

אלבומם הבא יצא אף הוא שנה אחרי כן ונקרא "Circles". בהמשך הם הוציאו גרסה בגרמנית לשיר מתוכו, "I Can See", עדות מעניינת לחיבור הבין-יבשתי של הלהקה לאירופה, וספציפית לסצנה בברלין, שבה הלהקה פעלה לסירוגין. למרות שהם במקור מסן-פרנסיסקו, העיר שהכי מסמלת את הפסיכדליה, יש להם גם חיבור לסאונד המכאני והמדויק של הקראוטרוק, שזה שילוב מעניין ומקורי בין הפכים.

באלבומם הרביעי "Shadow of the Sun" התווסף המתופף ג'ון ג'פרי, והלהקה עברה לפורטלנד ההיפסטרית, שני שינויים שכנראה גרמו להוצאת אלבום יותר אנרגטי וחי ברוחו. קחו למשל את וייב הסקסטיז ששורה על השיר הזה, עם מקצב קלאסי לתקופה, הרמוניות קוליות של גבר-אישה, וסולו הגיטרה הממש כיפי.

אחרי הפסקה של שלוש שנים, ההרכב הפתיע השנה בהוצאת שני אלבומים שהם למעשה שני חלקים של אותו אלבום – "Occult Architecture", בהפרש של זמן קצר יחסית. האלבום הראשון שיצא מאופיין בכיוון יותר אגרסיבי ואפל, והשני הלך לכיוון יותר רגוע וחללי. נראה שהלהקה מודה במכוון שהיא נמשכת לשני קצוות שונים, מגמה שציינתי שקיימת לאורך פעולתה, והחליטה להוציא מזה אלבום קונספט על שני הצדדים השונים שלה. זה למשל שיר מהחלק הראשון:

לסיכום, אני אוהבת את המשחק הזה שמון דואו עושים בין כבד-לא כבד מדי, איך שהגיטרות לפעמים הופכות למין פאזז ברקע ולפעמים לוקחות את מרכז הבמה, ואת הזיקה לסגנונות רוק שונים – אני יכולה להרגיש רגעים שבהם הם על הגבול של ההבי מטאל, כמו להקשיב לבלאק סאבאת' הממש ממש מוקדמים, אבל הם אף פעם לא עוברים את הגבול לכיוון של רטרו אלא נשמעים כמו משהו מודרני ועדכני מאוד.
אני מצפה מאוד להופעה שלהם בארץ ב-21 ביוני, עליה אחראים "המון ווליום" שגם הביאו לכאן בעבר הרכבים נהדרים כמו לונה, מרקורי רב ועוד רבים וטובים.
כרטיסים ניתן להשיג כאן

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0