Zola Jesus – WAVES VIENNA 2011 @ Flex
הסיפור של הלייבל Sacred Bones הוא בהרבה מובנים סיפור סינדרלה קלאסי: בתוך עשור הוא צמח מלייבל קטן ואזוטרי לאחד הלייבלים העצמאיים המעניינים והרציניים ביותר בשטח. וכמו סינדרלה, הסיפור שלו התחיל בתוך מרתף בברוקלין, כשהמייסד קיילב בראטן עובד בחנות מעל כי צריך דיי ג'וב כדי להתפרנס. בראטן, שגדל עם מגוון מוזיקה רחב מגיל אפס בקולורדו כיוון שגם להוריו היתה חנות תקליטים, ניחן באוזן טובה וכבר בשנה הראשונה הוא החתים ללייבל כמה כישרונות בולטים, כמו זולה ג'יזס, אותה הוא מצא במייספייס, הפלטפורמה המועדפת על אמנים אלמוניים ב-2006 (היא גם ביקרה בארץ בשנת 2012). במהרה הלייבל התחיל לצבור לו שם כמקום המועדף על יוצרי אלקטרוניקה אפלולית, רוק פסיכדלי מרובד ולאחרונה גם של במאים שפוזלים לכיוון יצירת מוזיקה. אבל בפועל כיום, מתוך מעל לארבעים הלהקות וזמרות/זמרים שחתומים בו, אפשר למצוא מגוון שחורג מגבולות הגזרה האלה: בראטן כבר אמר בעבר שלא משנה לו הז'אנר של המוזיקה, העיקר שמדובר ביוצרים שמנסים דברים ומתוך כך מגיעים למקומות יותר מעניינים, מחוץ להגדרות ז'אנריות.
האמת שכשהתכוננתי לכתבה הזו, המגוון הזה גרם לי להרגיש שגם עם שבועיים הכנה, רק נגעתי בקצה של הקצה של מה שיש ללייבל הזה להציע. כבר כתבתי בעבר על זולה ג'יזס, וגם הכרתי כמה שמות בולטים נוספים של הלייבל, כמו ג'ני הבאל, או את Marching Church, שעל שניהם כתבה ענבר שפס בסיכומי השנה של קולמבוס. ועדיין על הדרך גיליתי יוצרים נהדרים כמו Moon Duo שיופיעו ביוני בארץ, או את המוזיקה של ג'ון קרפנטר, שנעה בין ז'אן מישל ז'אר ל-Rush, גילוי שהיה מפתיע עבורי, כי בניגוד לג'רמוש ולינץ', שני הבמאים הנודעים שחתומים בלייבל, שהרקע המוזיקלי שלהם תמיד נכח ביצירתם, פחות ידעתי על יכולותיו כקלידן. העניין הוא, שאם תיקחו אמן מסוים מהקטלוג הזה באופן מבודד, נגיד את מריסה נאדלר – יוצרת הפולק רוק האקוסטי, ותשוו אותה לאמן אחר, נגיד Blanck Mass – יוצר אלקטרוניקה עקומה ומאתגרת, לא תמצאו הרבה במשותף ביניהם מעבר לכך ששניהם נחשבים מוזיקאים אלטרנטיבים מוערכים, ולמרות כל זאת אפשר למצוא בכל המוזיקאים של הלייבל מכנה משותף, מעין רוח המפקד ששורה על כולם. לדעתי זה חוסר הפחד ללכת עד הסוף עם האמת האמנותית שלהם, דבר שמתאפשר רק עם גיבוי מלא של מנהלי הלייבל. בין אם זה לשלוח תקליטים שעליהם צילום של רימות שלכל אחד הוצמדה רימה אמיתית (סיפור שקרה, נשבעת שלא המצאתי את זה!) או חגיגות חמש השנים שהתרחשו באמצע המדבר לציון ראש השנה האצטקי, זה לייבל שמעז להמר על כל הקופה ועדיין לנצח בגדול.
אני במיוחד מאושרת לדווח שחגיגות העשור ללייבל לא יתנהלו רק בברוקלין אלא גם בתל אביב, במכירה מיוחדת באוגנדה שתנוהל על ידי קמ"ע, בה גם יימכרו כרטיסים מוזלים להופעה של Föllakzoid הצ'יליאנית ו-Moon Duo. לכבוד המאורע המיוחד הזה הגשמתי חלום ודיברתי עם זולה ג'יזס, אחת האמניות שאני הכי אוהבת, ושגם הכי מזוהה עם הלייבל.
בואי נחזור שניה להתחלה, כשעוד היית בקולג' והוחתמת ב-Sacred Bones, איך זה היה בשבילך? איך ידעת שזה הלייבל שיתאים לך? יכולת לראות את עצמך עושה פרויקטים כמו לשיר במוזיאון הגוגנהיים בעתיד?
"כשהצטרפתי, הלייבל היה מאוד צעיר. הייתי אחת הראשונות שהוחתמו בו. בהתחלה פשוט שמחתי שמישהו רצה להוציא את האלבום שלי. זה הרגיש מאוד מרגש וסוריאליסטי. אבל ככל שההכרות שלי עם קיילב (המייסד) נמשכה והפכנו יותר קשורים אחת לשני, הרגשתי שבאמת ובתמים Sacred Bones הוא יותר מעוד לייבל, הוא יותר דומה לבית. מעולם לא דמיינתי לעצמי שאופיע בבגוגנהיים, לעשות את זה היה די סוריאליסטי עבורי".
אז את והלייבל למעשה התפתחתם ביחד. אנחנו עורכים את הראיון לכבוד חגיגות העשור לו, וזה למעשה עשור גם לפעילות שלך כיוצרת. האם את יכולה לחלוק אתנו מחשבות על הדרך שעברת במהלך אותה תקופה?
"בהחלט, למדנו הרבה ביחד. העשור האחרון שעברנו ביחד היה ביזארי באופן נהדר. ייצרנו הרבה זיכרונות של עשייה מדהימה. אף אחד מאתנו לא היה מסוגל לחשוב שהדברים האלה יהיה אפשריים בתחילת הדרך. זה כיף לחלוק ביחד את ההיסטוריה הזו".
אילו דברים היית אומרת שלמדת?
"בכללי, פשוט כאבי הגדילה שבאים עם להתפתח כאמנית. אבל יותר לעומק, למדתי כמה חשוב להקיף את עצמך באנשים שחשובים לך ושאכפת להם ממך. להיות מוזיקאית זו עבודה קשה, אז חשוב במיוחד שהאנשים שעובדים איתך מאמינים בך ואוהבים את מה שאת עושה, ומעניקים לך תמיכה ללא תנאים. תמיד מצאתי את הדברים האלה ב-Sacred Bones".
בקטע שצולם בחנות התקליטים אמבה, בה בחרת את המוזיקה האהובה עליך, בחרת גם יצירה של מלחין איטלקי מינימליסטי, וציינת כסיבה לכך את זה שאת אוהבת דברים שהם הכי רזים שאפשר. היצירה שלך נעה בין מינימליזם לבארוקיות, אוונגארדיות לפופ. מה את יכולה להגיד על התנועה הזו?
"למרות שאני לא מודעת לתנועה כזו, היא הגיונית עבורי. אני מרגישה אינטואיציה מוזיקלית כלפי מגוון רחב של דברים, ואני נותנת לה להוביל. זה לפעמים מפתיע אותי ולוקח אותי למקומות שלא ציפיתי מראש להגיע אליהם. אני מנסה לא לחשוב יותר מדי על התהליך".
אז את עובדת כרגע על האלבום הבא שלך. האם הוא ישמע עשיר יותר, כמו האחרון, TAIGA?
"עד כמה שניתן לומר, הוא יישמע כמו הכל. זה יהיה תערובת, אולי יותר מאי פעם ביצירה שלי. מצטערת שזה יצא לי קצת מעורפל!"
זה בסדר. המילים שלך עוסקות במתח בין הטבעי למלאכותי, בין מה שבפנים ומה שחיצוני לעצמי. האם את עדיין עוסקת במתח הזה?
"אני מוקסמת מדיכוטומיות וזה תמיד משהו שנמצא שם… כיצד דברים שהופכים זה לזה נמצאים בקצוות שונות של רצף שהוא אחד, שזה מקשר ביניהם".
האם תהליך ההתבגרות, שבמהלכו גם לומדים דברים, יצר איזה הבדל בכך? הרי בני נוער חשים מאוד לא בטוחים במקומם בעולם, אבל זאת תחושה שמשתנה, יש לקוות.
"אני חושבת שכן. ככל שהתבגרתי, היה לי את הלוקסוס להרחיב את הפרספקטיבה שלי ולראות דברים בצורה הרבה יותר בהירה. מהסיבה הזו אני נהנית להתבגר".
כפי שהבנתם, זולה ג'יזס אולי בת 28 בלבד אבל יש לה תובנות של אמנית בוגרת בהרבה. לא בכדי היא התגלתה בגיל צעיר למדי, ויש לה את היכולת להתנסח בצורה שמראה שהיא פועלת מתוך תפישה פילוסופית למדי. היא גם פירגנה מאוד ללייבל שלה, אז למה שגם אתם לא תפרגנו ותגיעו מחר כדי לאסוף חומרים נדירים שוודאי יימצאו במכירה שלו, בטוח יהיו שם גם אלבומיה של זולה ג'יזס עצמה.
COMMENTS