לא רק ג'סטין טרודו: האינדי הקנדי עושה קאמבק מבורך

Broken Social Scene

חודש מרץ נסגר בהודעה שיצרה רחש של התרגשות אצל חובבי מוזיקת הרוק בעולם, על חזרתה מהפסקה של שמונה שנים של הסופרגרופ הקנדי Broken Social Scene. הופעה אצל סטיב קולבר עם שיר חדש איששה את הידיעה שהם בישלו כמה שירים חדשים, שנשמעים לא פחות טוב מהאלבומים הקודמים.

http://www.youtube.com/watch?v=c3eq-LlO20E

אך שמונה שנים הן לא קצת זמן, ויש מצב שחלק מכם איכשהו פספסו את ההרכב הזה. אז לכבוד כל אלה שלא מבינים מה הביג דיל, כמה הסברים על הלהקה הזו, באיזה עוד להקות חבריה מנגנים, ולמה בכלל זו הולכת להיות שנה טובה לאינדי הקנדי.

אז נפתח בשיר שהוא אולי הדבר הכי קרוב ללהיט שהלהקה ייצרה, שגם היה המפגש הראשון שלי איתם, שיר שיצא באלבומם השני והמופתי, You Forgot It in People מ-2003. הלהקה אמנם הוקמה כמה שנים קודם לכן, אבל אלבומם הראשון היה אינסטרומנטלי ולא הכה גלים מחוץ לקנדה, אז לא ארחיב עליו. למרות שמדובר בקולקטיב שבשיאו ניגנו בו שישה עשר מוזיקאים (ולכן הבמה אצל קולברט כמעט לא הכילה את כל הנגנים), בבסיס הלהקה עומדים שני מוזיקאים, קווין דרו (ששר בשיר הזה סולו) וברנדון קאנינג. בשיר הזה הלהקה כאילו לקחה את כל הדברים שאני אוהבת ברוק של שנות ה-90 – ליינים של גיטרה בסגנון סטיבן מלקמוס, קליטות פופית של נירוונה, המילים הציניות של הבריטפופ עם הביקורת הפוליטית-חברתית – ושמו אותם בבלנדר כדי ליצור שיר שפשוט לא נמאס לשמוע. ובאשר לקליפ, הוא לחלוטין צוחק על המאצ'ואיזם הצבאי שתקף את השכנה מדרום בעקבות המלחמה בעיראק, והעובדה שכל הנגנים לובשים מסכות אב"כ או שקיות נייר גורמות למידת מה של מסתורין פאנקיסטי לחלחל אליו.

ברוקן סושיאל סין לא היתה רק להקה של גיטרות, הם גם כתבו לצד שירי רוק יותר רועשים קטעים שקטים יותר שבהם המקלדות יותר שלטו. ובקטעים השקטים האלה בלטה ווקאליסטית מסוימת, אמילי היינס מלהקת מטריק. זה עוד שיר מהאלבום שציינתי למעלה, שמתחיל מאוד מפוזר והופך למעין המנון כמו שהכותרת שלו מציינת.

מטריק היא להקה בעלת נטיות פופיות, שאף הביאו אותה להצלחה רגעית בגלגל"ץ ושאר תחנות מיינסטרים. השיר הזה למשל היה הרינגטון של הפלאפון שלי בשנה בה הוא יצא (2009). הלהקה מעולם לא הפסיקה להיות פעילה מאז סביבות 2003, וגם הם הוציאו שיר חדש שנשמע טוב, שגם הכנסנו לסיכום חודש מרץ האחרון של קולומבוס.

Feist

עוד יוצרת קנדית שמאוד מזוהה עם ברוקן סושיאל סין היא פייסט, זמרת שאתם וודאי מכירים כ"ההיא ששרה במקור את 'Limit for Your Love' שג'יימס בלייק כיסה". אבל לפייסט מגיע הרבה יותר מלהיות מוכרת בזכות קאבר, היא למעשה זמרת ותיקה ומצליחה בקנדה, שהוציאה אלבומים מצויינים כמו The Reminder, אלבומה הכי מוכר שיצא ב-2007.

אפשר לשמוע אותה מתארחת בשיר הזה מאלבומם השלישי של ברוקן סושיאל סין, שנקרא בשם הלהקה. זה שיר שפשוט נוצר כדי לשמוע ברכב נוסע מהר, כשהרוח מתנפנפת בשיער.
גם פייסט מתקמבקת אחרי שש שנים מאז אלבומה האחרון, והשיר האחרון שלה מראה שהיא עדיין פועלת בשוליים היחסית אלטרנטיביים של הפופ, ויצרת שירים שחורגים מקטגוריזציה קלה.

כיוון שפייסט כנראה לא פנויה להופיע כרגע עם ברוקן סושיאל סין, את מקומה תפסה הזמרת איימי מילן מלהקת Stars. גם סטארס הוציאו אלבומים מעולים במקביל לברוקן סושיאל שין לפני כעשור, והמוכר מהם גם הופיע בפסקול של The O.C, עליו כתבה אצלנו שחר רודריג בהרחבה.

אחרי האלבום השני, במקום לבחור להתפצל, יצאו שני אלבומים שכל אחד מהם הוצג כסוג של פרוייקט סולו מורחב של כל אחד מהדואו המייסד של הלהקה, דרו וקאנינג. הנה שיר מאלבומו של דרו, בו ג'יי מאסיס מתארח עם הרבה דיסטורשן ברקע.

אני מודה שלאלבומו של קאנינג פחות הסבתי תשומת לב, אולי זה רק אני, אבל היתה קצת תחושה של עייפות של הלהקה בשלב הזה.

הברוקן סושיאל סין הפציעו לאלבום אחד אחרון לפני שיצאו להפסקה – Forgiveness Rock Record מ-2010. הם הוציאו הרבה אלבומים יחסית לזמן קצר, ובגלל גודל הלהקה הפעם האחרונה שהופיעו בהרכב מלא היה ב-2009. למרות זאת הם הפתיעו באלבום שהיה ממש טוב, שהראה שהם היו רחוקים למצות את הפוטנציאל היצירתי בעבודה ביחד.

אני חייבת לציין שבגלל קוצר היריעה לא נכנסתי לכל היוצרים ששיתפו פעולה עם הלהקה, שאני לא פחות אוהבת מאלה שכן ציינתי – כמו מורי לייטבוטם מ-The Dears. יש הרבה מה לחפור בדיסקוגרפיה של הקולקטיב הסופר כישרוני הזה, ובקרוב נקווה שיתווסף עוד אלבום לרשימה הזאת.

The New Pornographers

כאילו שכל זה לא מספיק לנו, עוד מעט יוצא אלבום חדש לעוד סופרגרופ מאוד מוערך בסצנת האינדי רוק בקנדה, הניו פורנוגרפרז שפעילים משנת 2000. זוהי להקה שמורכבת מאיי.סי. ניומן, דן בכר מ"דיסטרויר" וניקו קייס, זמרת מאוד אהובה על הסיפון של קולומבוס. הנה אחד מהשירים הישנים שלהם בתור תזכורת לאיך הם נראו ונשמעו לפני עשור. בכלל, ראוי לציין שמשהו שמאוד בולט בכל הלהקות האלה זה השוויון בין המגדרים בהם, כאשר לעיתים רבות הנשים שרות סולו/יחד עם הגברים ולוקחות חלק פעיל בנגינה על הבמה.

והנה קליפ מהאלבום שעומד לצאת בקרוב המראה תיכוניסטים שמחרבים בצורה מאוד יסודית את התיכון שלהם, מה שהורס קצת את התדמית של הקנדים כאנשים מנומסים ושומרי חוק.

אני חושבת שהצלחתי לשכנע שההייפ לקראת האלבומים החדשים של ברוקן סושיאל סין, מטריק, פייסט והניו פורנוגרפרז הוא לא מקרי, לא רק לאור העובדה שלכל הלהקות/יוצרים חתומים על אלבומים שזכו או היו מעומדים לפרסים כמו הג'ונו והפולאריס. למי שחשב שאינדי קנדי זה בעיקר מונטריאול והארקייד פייר, זה נחמד להיזכר שיש גם סצינות אינדי בטורונטו (ממנה באים רוב המוזיקאים של הברוקן סושיאל סין) או וונקובר (משם באים רוב המוזיקאים של הניו פורנוגרפרז). אם יש משהו שיכול לסכם את הסקירה הזאת, זאת תחושת הערבות ההדדית שקיימת בסצינת האינדי הזו, שמקלה על תיאום העבודה בין הרבה מוזיקאים שונים. אין פה סיפורים על מאבקי אגו, אלא כאלה של יצירה שבאמת משותפת לכולם. הם ידעו להצטמצם כשצריך, או להפנות את הזרקור לאחד מכותבי השירים במקום השני, ובכך נמנעו מהרבה מהבלגאנים הרגשיים והיצירתיים שגורמים ללהקות להתפרק. אומרים שנחמדות היא תכונה קנדית, אולי זה גם מתבטא ביצירת מוזיקה מקומית שם. אם בזכות הנחמדות הזו אנחנו מקבלים שפע כזה של מוזיקה, אני לא מתלוננת.