Homeאלבומים חדשיםספיישלים

ספיישל מהיבשת השחורה: עומר אסייס על שלושה אלבומים אפריקאים מומלצים מהזמן האחרון



Ibibio Sound Machine – Uyai

אחת הדילמות שאני נתקל בהן בזמן ניסיון להביא מוזיקה מהיבשת השחורה היא שקשה באמת לשים את האצבע על מהי מוזיקה אפריקאית. כי איך בכלל אפשר להתחיל להחליט מה עושה אמן לאפריקאי? איפה הוא גדל? איפה הוא נולד? המוזיקה שהוא מנגן? במקרה של מכונת הסאונד מאיביביו, התשובה ניתנת בכמה דרכים. הראשונה שבהם היא שמנהיגת ההרכב Eno Williams, גדלה בלגוס שבניגריה. השנייה היא השם של ההרכב, האיביביו היא שפה בחלק מסוים בדרום מזרח ניגריה, מה שמרמז על החיבור של המוזיקה של ההרכב לשורשים של וויליאמס.

אבל התשובה האמיתית ניתנת בצורת המוזיקה. וויליאמס והלהקה מביאים סגנונות אפריקאים כמו היילייף מגאנה ומאקוסה מקמרון ומשלבים אותם עם פופ אייטיז עמוס סינתיסייזרים ואלקטרוניקה. ואין כמו קול דומיננטי כמו של וויליאמס ומקצבים אפריקאים כדי לגרום למכונות תופים לא להישמע כאילו אנחנו עדיין בשנות השמונים.

האלבום הנוכחי הוא רק השני של הלהקה, אבל הוא מרגיש מגובש מאוד. יש לו סטייל יחודי ומספיק טריקים בשרוול אותם וויליאמס והלהקה שולפים ומצליחים לחדש ולעניין כמעט בכל הרצועות. מה הם יעשו באלבום הבא? אין לדעת. אבל שווה לעקוב אחרי ההרכב הזה כבר עכשיו, כי יש לו המון מה להציע גם לחובבי אייטיז וגם למי שמחפש סגנונות חדשים ממקומות אחרים בעולם.

Sufyvn – Ascention
הקונספט שכמעט כל אחד בעולם יכול להפוך למוזיקאי ולהפיץ את צליליו דרך הרשת הוא כבר מזמן עובדה מוגמרת. אבל דוגמאות כמו היוצר Sufyvn, או בשמו האמיתי סופיאן עלי, הם עדיין מקרה מעניין. עלי, יליד כוויית, הוא רופא שיניים במקצועו, שמתגורר כיום בח’ורטום בירת סודאן. ממושבו בח’ורטום, עלי לוקח סימפולים של מוזיקה סודאנית ומשלב אותם בעדינות ובאלגנטיות עם מוזיקה אלקטרונית. עלי מציין לא מעט אמנים כגורמי השפעה, Flying Lotus ו-J Dilla הם רק שניים מהם. אם לוקחים בחשבון שבח’ורטום אין כמעט בכלל סצינה של מוזיקה אלקטרונית או היפ הופ, העובדה שעלי מצליח ליצר מוזיקה כל כך עדכנית בסביבה כל כך מנותקת היא עוד יותר מרשימה.

[bandcamp width=100% height=120 album=4159491463 size=large bgcol=ffffff linkcol=0687f5 tracklist=false artwork=small]

בזכות האינטרנט ותוכנה אחת פרוצה שהתגלגלה אליו עלי הצליח לעבור דרך ארוכה ואחרי כמה הוצאות שנשמעו מעט בוסריות לטעמי, ניכר שבנוכחית הוא לחלוטין מצא את הקול שלו. האי פי הנוכחי – Ascension, נשמע כמו פסקול לסרט מדע בידיוני אפוקליפטי במדבר שעדיין לא נכתב. הוא מזמין את המאזין לצלול עוד מההתחלה כשהוא מהלך על קו של גרוב איטי אך מתמיד, כזה שלא מבריח גם את מי שלא רגיל לצלילים מהסוג הזה. ההוצאה הנוכחית של עלי מוכיחה שהוא סיים את שלב החימום ומתחיל להיכנס לכושר, ונראה שיש עוד הרבה למה לצפות ממנו.

Mokoomba – Luyando
ג’יימס בראון, שאת מקומו בהיסטוריה של המוזיקה השחורה אין צורך להציג, סיפר פעם שכבר כשהתחיל להופיע חלם להגיע לתיאטרון האפולו שבהארלם. אז בראון הגיע לאפולו כבר ב-1963, אבל רק חמישים ומשהו שנה מאוחר יותר עשתה זאת להקה אפריקאית. הלהקה הזו היא מוקומבה שמגיעה מזימבאבווה, וכשאני צריך לתאר את מה שהלהקה מנגנת, פיוז’ן אולי תהיה המילה היחידה שתצליח אולי להתחיל להגדיר. לא כי הם מנגנים את הז’אנר הזה בדיוק, אלא כי הם משלבים כל כך הרבה אלמנטים במוזיקה שלהם.

נתחיל בעובדה שבאלבומם הקודם Rising Tide הם שרו ביותר מחמש שפות. הם מכניסים סקא, דאנסהול, סוקה ושאר סגנונות שבאמת קצרה היריעה מלתאר, אבל שני הדברים שבולטים כמעט בכל הקטעים זו הנוכחות הווקאלית המרשימה של כל חברי הלהקה, ביחד עם טאץ’ אפרו קובני. לצד שירים מרקידים, מדי פעם ההרמוניות של חברי הלהקה משתלבות לכדי שירים עם אווירה שקרובה הרבה יותר לתפילה, עם משפטים שחוזרים על עצמם הרבה פעמים לצד קצב קובני חלקלק על סף המדיטטיבי. בניגוד לשני ההרכבים האחרים שמצויינים פה למעלה, מוקומבה דבקים מאוד בחיבור שלהם לשורשים ולא כל כך מנסים לפזול לעבר סאונד יותר מערבי, מה שלא מונע מהם להתחיל לכבוש פסגות שאמנים אפריקאים רבים וטובים לפניהם לא כבשו. האלבום הבא של מוקומבה צפוי לצאת ממש בקרוב, בינתיים אפשר וכדאי מאוד להנות מהסינגל הראשון והיחיד שיצא ממנו.

[bandcamp width=100% height=120 album=4194412424 size=large bgcol=ffffff linkcol=0687f5 tracklist=false artwork=small]

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0