צד ג' הוא הרכב שקיים פחות משנה, אבל עם כבר לא מעט קילומטרז'. הלב של ההרכב הוא שלושה חבר'ה צעירים. מי שאחראי על הכתיבה וההלחנה של רוב השירים הוא גיל גובר – שביומיום הוא בכלל סטודנט למשפטים. רועי דורון אמון על הבס, ניהול החזרות וגם שירה בחלק מהשירים, כשהוא לא בצד ג' הוא מנגן עם איציק פצצתי ובמופע של ויקטור ג'קסון. אמוץ גלס היה אחראי על ההפקה והעריכה של האי.פי שיוצא היום. אמוץ ביומיום הוא פרילנסר של הפקה מוזיקלית. המוזיקה של ההרכב בנויה בעיקר סביב הטקסטים של גיל. אם צריך להגדיר אותה אפשר להגיד שמדובר בפולק מבוסס גיטרות, אבל מאוד בועט, לא מתחנף במסרים ולא מתבייש להיות פוליטי. אנחנו שמחים להביא פה ראיון עם שני שלישים מההרכב, אבל לפניו הנה סטרים הבכורה הבלעדי לקולומבוס של האי.פי הראשון של צד ג' – "לא גנוז":
[bandcamp width=350 height=621 album=3341679333 size=large bgcol=ffffff linkcol=63b2cc]
אני התוודעתי ל"צד ג'” ביוטיוב דרך השיר 'שורו', שהוא ללא ספק השיר הכי מרשים מבין השלושה שיצאו ליוטיוב עד הבכורה. למרות שדווקא הוא היחיד מהשלושה שאין לו קליפ.
'שורו' שואל מ"שורו הביטו וראו" את משפט הפתיחה וגם קצת מהלחן. השימוש בשיר חלוצי והשירה שלו מנקודת המבט של המתנחל מעבירים מסר מחוכם. כך המתנחל רואה את עצמו, כחלוץ לפני המחנה, כמו שהחלוצים של העליות השנייה והשלישית ראו את עצמם. למרות שברור שהשיר נאמר מתוך ביקורת פוליטית, אין פה דמוניזציה ויש ניסיון להבין את הצד השני, ועם זאת לבקר אותו.
'שורו' הוא גם השיר שהביא להקמת צד ג'. את השיר כתב והלחין גיל, שהשמיע את השיר לרועי (שניהם מכירים עוד מהבית ברעננה). הם הגיעו עם השיר לאמוץ במטרה שיפיק את השיר בתשלום, אבל במהרה זה הפך לשיתוף פעולה בין שווים. ישבתי לראיון עם גיל ואמוץ בשביל לשמוע עוד.
גיל, מה היה הטריגר שגרם לך לכתוב את שורו?
גיל: "הטריגר לרוב השירים זה פשוט אקטואליה, מה שמופיע בחדשות וקופץ בפייסבוק. אותו עניין שמסעיר את המדינה באותו רגע, כנראה יסעיר גם אותי ואני מתעל את זה לכתיבת שירים. זה גם הסגנון שלנו כהרכב וזה מה שבוער בנו, לכתוב על חומרים יותר חברתיים, יותר פוליטיים. אין לנו באי.פי או בקנה שירי אהבה או שירים אישיים. "סטייל אדי ודר" שנמצא באי.פי הוא אולי הכי אישי אבל גם בו יש איזו אמירה על המעבר לתל אביב".
מתי כתבת את שורו? היה משהו ספציפי בכותרות אז?
גיל: "כתבתי את שורו לפני שנתיים. לא זכור לי מה היה אז".
כי היום עם הכותרות על עמונה וחוק ההסדרה, זה מתכתב יופי עם המציאות. חשבתם איך השיר עלול להתקבל במציאות של היום?
גיל: "הנושאים האלה תמיד מתחברים למציאות. אנחנו מבינים שהאמירה ב'שורו' היא לא כל כך במיינסטרים ואנחנו מקבלים את זה שכל אמירה ששונה מהמיינסטרים הפוליטי תחטוף אש. אנחנו מוכנים לזה ואנחנו עומדים מאחורי מה שאנחנו אומרים ומאחורי היצירה שלנו. זה מאוד חשוב לי לא להירתע מזה, ולהגיד את זה בכל זאת. יש היום נטייה, ולא רק במוזיקה, להתנער מכל שייכות או הבעת עמדה פוליטית. מישהו עולה לנאום בהפגנה ודבר ראשון שהוא אומר: אני לא בא מרקע פוליטי, אני לא בא להגיד אמירה".
מצד שני, אתם לא פוליטיקאים. יש מוזיקאים שעוסקים בנושאים חברתיים או מרמזים לעניינים פוליטיים. אבל 'שורו' זה בפרצוף. אין פה רמיזה
גיל: "אף אחד לא בונה על ההרכב הזה כמקור פרנסה, אז זה נותן לנו הרבה חופש. זה לא עסק, אני לא אחיה מזה, אני לא צריך לפנות לקהל רחב ואני לא צריך שיאהבו אותי. זה מה שאני כותב, זה מה שאני חושב וזה מה שצריך לצאת מבחינתי. אני לא מפחד מהאש שיכולה לבוא מהצד השני".
אבל לאן אתה לוקח את האמירה הזאת? אתה אומר: “אני מטיף בשער, אני בא לעצבן", או שאתה מנסה לעורר דיון?
גיל: "זה לא סותר בעיניי, אבל אני לא מנסה להיות מטיף".
הייתם מופיעים באיזה פאב באריאל לדוגמה?
גיל: "למה לא, אם יזמינו אני שם! אנחנו לא מרגישים שאנחנו מתאימים לדימוי של שמאלנים מנותקים. אנחנו כולנו משרתים במילואים. היינו שם. הרבה חברים שלי מהמילואים הם מתנחלים. הביקורת היא לא מרחוק, היא מבפנים ובאה עם אהבה. גם 'שורו', כמה שהוא ישיר ואומר אמירה ברורה, הוא לא יוצר דמוניזציה של מתנחלים. לפחות זו לא הייתה המטרה, זו יותר קריאה למודעות".
בשיר ה"אני השר" הוא המתנחל: “על אפכם ועל אף פיכם, אני נלחם גם בשבילכם". הוא מאוד מתריס
גיל: "אבל הוא באמת מאמין בזה, הוא מאמין שהוא נלחם גם בשבילנו. הוא לא בן אדם רע, לא שטן שרוצה להרע לי. יוצא לי לחשוב על זה לאחרונה, גם בעקבות הלימודים. הליברליזם הוא בסופו של דבר דת לכל דבר. זה לא יושב על רציונאל מדעי. בסוף זה יושב על אקסיומה מסוימת. והאידיאולוגיה של המתנחל ב'שורו' יושבת על אקסיומה אחרת. למרות הידיעה שיש פה בעצם שתי אמיתות, אני עדיין מנסה לשכנע למה האמת שלי היא הנכונה. למה אני מאמין בה ולמה אני חושב שכדאי שעוד יאמינו בה".
אז איך הוקם ההרכב?
גיל: "אני ורועי מכירים מהבית, מרעננה. היו לי כל מיני שירים שכתבתי ורועי לחץ עליי לעשות עם זה משהו לשם שינוי. הוא הכיר לי את אמוץ שהוא מפיק ועורך סאונד, והחלטנו להקליט את 'שורו'. בשלב הזה, הייתי בעצם לקוח של אמוץ ושילמתי לו על ההפקה.
אמוץ: "כן, והוא לא יראה את הכסף הזה חזרה. זה מוזר לחשוב על זה ככה, כי היום אנחנו כבר ממש חברים. לפני שנה עוד לא הכרתי את גיל או את רועי בכלל. רועי סיפר לי שהוא עובד עם חבר על כמה שירים ושאני בטוח אתלהב ממנו. הם השמיעו לי את 'שורו'. למען האמת בהתחלה לא יותר מידי התעמקתי במילים, אבל התלהבתי מזה שאני מקבל כסף על הפקה של משהו שאני מתחבר למוזיקה ולוייב שלו. הטקסט עצמו קצת עבר לידי. פתאום כשהתחלנו להקליט הבנתי שהטקסט ממש מדהים. כשסיימנו את ההקלטה של השיר ישבנו לחגוג. גיל אמר לי שהוא סיים מבחינתו, אמנם יש לו עוד שירים, אבל הוא לא יודע מה הוא יעשה איתם והוא בכלל לומד משפטים. אמרתי שאין מצב שלא קורה כלום עם הבן אדם הזה והשירים שלו, שיש פה הזדמנות. ואז נהיינו הרכב מוזר ולא ברור. אני אומר את זה כי זה מרגיש לי שזה בא ממקום אמיתי. החיבור שלי וגם של רועי נעשה סביב הטקסטים של גיל. למרות שלכולנו יש עוד פרויקטים על הראש והדבר האחרון שהיינו צריכים זה עוד פרויקט להשקיע בו זמן וכסף. מאוד האמנתי בזה. ראיתי את זה כהפקה שבא לי להשקיע בה, שרציתי לקחת אותה הלאה".
גיל: "אני בעיקר חשבתי שבא לי לעשות סקיצות מושקעות לשירים שלי ולקחת את זה הביתה ולא לעשות עם זה כלום. אבל עם קצת עזרה מחבריי הנה אנחנו פה".
מתי החלטתם שההרכב זה שלושתכם, ולא פשוט פרויקט סולו של גיל ואתם מלווים אותו?
אמוץ: "עידן רבינוביץ' מהקולקטיב הגיע לייעץ לנו בזמן ההקלטות. הוא אמר שמשהו בחלוקה בינינו עובד טוב, ומאוד מסתדר. הרבה פעמים בהרכבים אנשים נכנסים אחד לשני בין הרגליים. אבל פה היה ברור לכל אחד מה המומחיות שלו ואם מישהו מאיתנו לא נמצא, אז משהו נפגע ואף אחד לא יכול להחליף אותו. אז החלטנו שאנחנו הרכב ולא רק נגני ליווי של גיל. ברור לרועי ולי שלא היינו יכולים לעשות את זה בלי גיל והחומרים שלו. אבל ברור שזה לא היה יכול להיות גם הפוך".
גיל: "היה לנו ממש כיף לעבוד ביחד, אז החלטנו להמשיך לעבוד שלושתנו. אחרי כמה הופעות הבנו שאנחנו צריכים עוד נגנים אז צירפנו את נועה סגל – מתופפת מדהימה, ואת טל שנהב – גיטריסט ואמן כלי מיתר. פתאום זה השתדרג. עכשיו אני מנגן גיטרה מלווה, מפוחית ושירה. אמוץ – גיטרה, יוקלילי וקלידים. רועי – גיטרה בס וגם שר בחלק מהשירים. כולם עושים קולות. אבל עדיין שלושתנו זה ליבת הלהקה – אני, אמוץ ורועי. אנחנו כותבים ובונים את החומרים ומקליטים אותם. ואז אנחנו מביאים את החומרים לחדר חזרות, מצרפים את נועה וטל ועם זה עולים לבמה".
גיל, ספר על "אוף גוזל"
גיל: "השיר הזה מוקדש ממש לכמה חברים קרובים שלי שחתכו לברלין. חבר'ה שהם אוהבי הארץ. השיר לא בא לשלול את זה. אני רוצה לחיות פה, המשפחה שלי פה, החברים שלי פה. כאן נולדתי ואני מקווה שכאן יוולדו לי ילדיי, אבל השיר בא להגיד שזה לא בכל מחיר. ה"אפשר להבין" שבשיר הוא אמיתי. זו תופעה מעציבה אבל אפשר להבין אותה".
אין פה איזו ביקורת או לעג על מי שעזב? אתה מתייחס אליהם כגוזלים
"גם אמוץ חשב את זה. יש פה ביקורת, אבל היא לא על מי שעזב, אלא על ההתנהלות בארץ שגורמת לעזיבה למרות שלא רוצים לעזוב".
יוקר המחייה וכאלה?
"זה אחד הדברים, אבל זו בעיקר האווירה הפוליטית. לא לכולם יש פה בית ולפעמים צריך לשלם מחירים מאוד גבוהים בשביל לחיות פה. וגם את אתה רוצה לחיות פה, באיזשהו שלב זה נהייה לא שווה לשלם את המחירים האלה. כל אחד והאיזון שלו. זה לא לעג, זו עוד תובנה עצובה. אתה חושב שאם תעבור למקום אחר יהיה יותר טוב, אבל גם שם יהיה אותו דבר. כמו אנשים שאולי ברחו מהאווירה הפוליטית פה בארץ לארה"ב, ושם קיבלו את טראמפ. אתה חושב שאתה עוזב את הקונפליקטים שאתה לא רוצה חלק בהם ואז אתה מקבל אותם במקום החדש, ואז אתה שוב צריך לנדוד. ככה כולנו נוודים אידיאולוגים כאלה. בשיר יש את המשפט: “כשברלין תתמוטט, יעברו לברלין חדשה". אז עכשיו יש דיבור על וורשה כיעד הבא. גם הדרכון הפולני כאופציה להשגת דרכון אירופי, גם זה הולך ומתרחק עם מה שקורה באיחוד".
השיר השלישי שיצא ליוטיוב הוא "סבתא רינה" שזה בעצם תרגום ל”Subterranean Homesick Blues”, איך הוא נכנס לאלבום?
גיל: "זה תרגום של רועי. רועי גם כותב שירים ויש שיר שלו שאנחנו שרים בהופעה – "Pre-post trauma”, שזה שיר מצוין. "סבתא רינה" היה פרויקט שהוא לקח על עצמו, לתרגם שיר של דילן שכולם מכירים ואוהבים. תירגם את זה מעולה".
התרגום זורם עם הלחן כמו המקור. ועל פניו התרגום הוא די מדויק
גיל: "אבל לא יותר מידי, הוא לא כובל את עצמו למקור, זה בדיוק במינון הרצוי".
הקליפ לעומת זאת, ממש נאמן למקור. אותו פריים בדיוק
גיל: "זו חברה של אמוץ שכתבה את כל השלטים".
אמוץ: "שעות של עבודה זה היה. באופן כללי, השיר הזה זה שיר שמאוד מעביר אנרגיות".
גיל: "זה השיר הכי "פאן" בהופעה".
מה המטרה של האי.פי? למה אי.פי ולא אלבום באורך מלא?
גיל: "בעיקרון יש לנו כבר מספיק שירים שאנחנו שרים בהופעה בשביל להוציא אלבום מלא. בהופעה יש לנו 13 שירים. האי.פי הוא יותר בתפקיד טיזר לעתיד לבוא. הרעיון הוא לעשות אותו בהתחלה, משהו אולי פחות מגובש. אחרי זה אפשר להוציא אלבום ראשון יותר מגובש. בשבילו אנחנו שומרים כמה שירים במחסנית. אבל להופעה יש כבר רפרטואר".
אמוץ: "זה מעניין לחשוב בדיעבד על הבחירה לכלול באי.פי את 'סבתא רינה' שהוא בעצם קאבר לדילן ולא שיר מקורי. רצינו שכל שיר באי.פי יהיה משהו אחר לגמרי. שיר אחד שיהיה צועני, שיר אחד גראנג'. היום כשאני מקשיב לאי.פי זה נשמע לי הגיוני. ברור שיש פה משהו אחיד, מכנה משותף לדברים".
גיל: "זה גם כיף שכל שיר הוא משהו אחר. יש סך-הכל 5 שירים באי.פי – זה ארגז הכלים שלנו, המנעד של ההרכב. אם אתה אוהב משהו מהשירים אז אתה איתנו, ואם לא אז גם סבבה".
למה אתם נקראים צד ג'? כי אתם שלושה?
גיל: "גם כי אנחנו שלושה, אבל גם כי זו הזווית השלישית של הדברים, סוג של. וגם כי אין באמת שמות טובים ללהקות, ולא מצאנו משהו יותר טוב. לרועי הייתה הצעה ממש רעה: “איש וווו". סתם כי זה מצחיק עם הרבה ו"וים. התפקיד של רועי זה לספר את הבדיחות של הדוד".
לאיזה להקות או מוזיקאים השוו אתכם אנשים ששמעו אתכם?
גיל: "בעיקר הבילויים, מאיר אריאל, שלומי שבן והחצר האחורית".
לי עלתה האסוציאציה של הבילויים, בעיקר בהקשר של להביע עמדה בצורה ישירה, ישר בפרצוף. היית אומר שאלו ההשפעות שלך כשאתה מתיישב לכתוב שיר?
גיל: "כשאתה כותב שיר אתה לוקח מכל מה שאתה שומע, אין מישהו שמקשיבים לו ומנסים לחקות אותו. אבל אלה בהחלט מוזיקאים שאני מאוד אוהב ומושפע מהם. יש גם חבר'ה מחו"ל: דיוויד בואי, לאונרד כהן, בוב דילן, לו ריד".
"היום רואים את זה הרבה. יש להקות של היפסטרים שמאוגדות ביחד, יש פאנק. זה עוזר, זה מרים אחד את השני".
אז מה מתוכנן להמשך?
גיל: "קודם כל, יש לנו דף פייסבוק וערוץ יוטיוב, אנחנו משקיעים בהם הרבה".
"בארבעת החודשים האחרונים אנחנו עובדים עם הלייבל של 'סוס' של יונתן קוטנר. זה לייבל שאוסף אנשים שאוהבים מילים, ששרים בעברית. גם המתופפת שלנו נועה נכנסה עכשיו ל'סוס' עם פרוייקט סולו שלה. יצא לנו גם להופיע עם נטע ויינר שגם הוציא את אלבום הבכורה שלו בלייבל. בחור מוכשר בטירוף וגם ממש חמוד. הוא שחקן. שרנו שירים אחד של השני, הייתה כימיה מדהימה איתו".
"ב-16 לאפריל תהיה הופעה בלבונטין. נארח שם את ג'ימבו ג'יי".
אמוץ: "תהיה גם הופעה בבאר-שבע ב"עשן הזמן"".
גיל: "יש גם חומרים לאלבום הבא, מתחילים לעבוד על סקיצות. עם ההשתפשפות בהופעות אני מרגיש שאנחנו הרבה יותר מתגבשים ונהיים בשלים לאלבום נוסף".
אמוץ: "האמת היא שאת אחד השירים באי.פי (משחק המיעוטים) הספקנו עוד לעדכן. בהקלטה המקורית שעשינו הוא הוקלט באווירה ביתית כזאת, אבל בהופעה הוא קיבל צורה הרבה יותר אפית – שיר סיום מפוצץ. אז לקראת הוצאת האי.פי, הבנו שיש הזדמנות והקלטנו אותו מחדש. זה מאוד המחיש שיש פה התפתחות".
גיל: "אני מקווה שזה הסינגל הבא שנוציא".
COMMENTS