לפני כשלושה חודשים שחררה נו-ניים לאוויר הסאונדקלאוד את המיקסטייפ הראשון שלה, "טלפון", שכבר הספיק להכות גלים בשיקגו מקום מושבה, וברחבי עולם ההיפ הופ.
נו-ניים, או בשמה האמיתי, פאטמה וורנר, נמצאת כעת בעיצומו של סיבוב הופעות אירופאי, במהלכו גם תגיע להופעה אחת בתל אביב.
כמה שנים לפני הפריצה הגדולה שלה השנה, הייתה נו-ניים (אשר בתקופה זו עוד קראה לעצמה נו-ניים ג'יפסי) אחד השמות הבולטים בתחרויות הפואטרי סלאם בשיקגו, בהן לקחה חלק בקביעות משנת 2010.
במהלך פרויקט שנועד לקדם יוצרים צעירים בו השתתפה בתור נערה, פגשה נו-ניים את צ'אנס דה ראפר הצעיר ממנה בשנתיים, גם הוא מעיר הרוחות.
בשנת 2013 הוציא צ'אנס את המיקסטייפ השני והמוצלח שלו, "Acid Rap", בו אירח מוזיקאים רבים, וביניהם גם את נו-ניים בשיר "Lost".
צ'אנס דה ראפר היה המוזיקאי שנתן לנו-ניים (ולמוזיקאים נוספים מאותו קולקטיב כמו ג'מילה וודס וסאבה) את החשיפה גם מחוץ לעיר הולדתה, אבל מה שהרבה אנשים לא יודעים זה שהיא מופיעה בעוד טראקים שלו, כמו למשל זה שנקרא "ישראל" שעוסק באמונה ודת, ולא בארצנו הקטנטונת.
לפני מספר חודשים התפרסמה בבלוג "סטריאוגם" כתבה על סצנת הראפ בשיקגו. הכתבה הנגידה בין הגישה של מוזיקאי ראפ שמדברים על האלימות והעוני של העיר בצורה שמערבבת שיח של גנגסטה ראפ, שהפכו את השם המולחם שיקגו ועיראק – Chiraq, לשם המייצג אותם. כלומר, הטענה היא שלגדול ברחובות שיקגו מסוכן כמו להסתובב בעיראק, לעומת מוזיקאים שלצד מחאה פוליטית נוקטים בגישה יותר חיובית, שמדגישה את הקהילתיות והאנשים שפועלים לשינוי המצב, המאפיינת את הקולקטיב שצמח סביב צ'אנס דה ראפר.
יש לציין שכל חברי הקולקטיב מפרגנים זה לזה ומארחים אחד את השני/ה זה אצל זו, ובמיקסטייפ שלה נו-ניים עושה את אותו הדבר: היא גם מארחת ראפרים פחות מוכרים. הדיבורים על קהילה הם לא דיבורים בעלמא, יש תחושה חזקה של ערבות הדדית בין הראפרים של שיקגו, ויש לציין שבאופן יוצא דופן נראה שיש בו נוכחות יחסית שוויונית מבחינה מגדרית, בו לנשים יש קול לא פחות משמעותי מלגברים.
כמה דוגמאות לאירוחים כדי להמחיש זאת:
נו-ניים אירחה את הראפר סאבה בשנה שעברה, והוא בתמורה הוציא איתה בחודש שעבר שיר בשם "Church/Liquor Store".
באלבומה הנפלא של ג'מילה וודס, נו-ניים מצטטת בשיר המצורף את שירה האהוב של לוריין היל "Everything is Everything".
העבודה על המיקסטייפ של נו-ניים, "טלפון", לקחה לה לא פחות משלוש שנים, אך מסתבר שהיה שווה להמתין זמן כה רב, שכן ההגשה והביצוע של נו-ניים התהדקו באופן מובהק מאז 2013.
ישנם כמה מאפיינים מוזיקליים שייחודיים לה, כשהיא שומרת על טון דקלום יחסית רגוע (יש אף הטוענים שהיא לא ראפרית, אלא נותרה משוררת ספוקן וורד), ביטים עדינים, יפים ומלודיים ו-BPM שנשאר באזורים הנמוכים לאורך כל המיקסטייפ.
למרות האופי הקליל מוזיקלית של המיקסטייפ, הוא כולל בתוכו גם תכנים שהם לא בהכרח כאלה. שירים על קהילה ומחאה, וגם למשל, השיר הטראגי "Casket Pretty" מתוכו. אולי מדובר בניסיון של נו-ניים להמתיק לנו את הגלולה ולהנגיש את המציאות איתה צריכים להתמודד אנשים שחורים בארצות הברית היום.
נימנע מלהשתמש בהכללות, אבל יש משהו בגישה הזו של הרוגע והעדינות שקצת מרגישה נשית, על אף התוכן והטקסטים של השירים, ואולי בגלל זה אנשים מתקשים לקטלג אותה.
עוד דבר שמעניין אצלה זאת התמה של ילדות, כמו בשיר הנוסטלגי והמקסים "Diddy Bop".
פה ושם גם יש צחוק של ילדים או ילדות, שמלווה את הטראקים. היא מצליחה לשלב בצורה יעילה את התום של הילדות עם המציאות הקשה, רווית האלימות.
נו-ניים היא ראפרית שיכולה להתאים מאוד להאזנה גם עבור מי שלא בעניין של ראפ/היפהופ, ולכן כדאי לתת לה צ'אנס גם אם אתם לא מתמצאים בז'אנר או אם לא שמעתם עליה בעבר. עבור מי שמראש בעניין, העובדה שהיא עובדת יחד עם הראפרים המובילים בארה"ב מעידה על עצמה, שלא לדבר על כך שהמיקסטייפ שלה קיבל ביקורות אוהדות כמעט בכל מקום, ולדעתנו בצדק.
נו-ניים תגיע לארץ ב-8.11 ותופיע במועדון הבארבי, תל אביב. על הבאתה אחראית חברת Present Perfect.
פרטים נוספים באיוונט.
COMMENTS