שמים בהירים, וילה מפוארת, גינה, בריכת שחיה בחצר. אה, ובתוך הבריכה טבועה – למחצה רולס-רויס לבנה. זה הדימוי שבחר נואל גלאגר לעטיפת “Be Here Now”, האלבום השלישי של אואזיס, בלי לדעת שבכך הוא מנבא את מותו של הבריט פופ בדימוי הכי מוצלח שיכול להיות: מכונית פאר טבועה בתוך בריכת פאר.
ב-1997, אואזיס הפכה בעצמה לדימוי שכבר היה קשה להסביר: חבורת צעירים מובטלים מהשכונות הפחות הטובות של מנצ'סטר שהופכת בן לילה לאחת הלהקות הגדולות בעולם, עם אלבום בכורה שהיכה את בrיטניה בתדהמה ואלבום המשך שסיפק כמה המנונים על זמניים. ההמשך כבר היה קשה וקלישאתי: כסף גדול, התמכרויות, מריבות מכוערות על הבמה ומעל דפי הצהובונים, רומנים עם דוגמניות, יו ניים איט. החבר'ה הרגישו שהם מאבדים את זה.
עם המטען הזה, ועם תקציב הפקה בלתי מוגבל, אואזיס נכנסה לאולפן להקליט אלבום שלישי. נואל גלאגר הגיע חמוש בשנים עשר שירים מצוינים ובמשך ההקלטות הוא ושאר חברי הלהקה (יחד עם המפיק אוון מוריס) פשוט התעללו בהם: סימפולים מפתיעים עד הזויים, קטעי מקהלה ובעיקר הרים של גיטרות הפכו את ההפקה לכבדה ועמוסה. רוב השירים הגיעו לאורך של מעל שש דקות, ברובם היה קשה לזהות מי מנגן מה, קטעי פתיחה וסיום ארוכים הולבשו כמעט על כל השירים ובכולם בלט מסך הגיטרות העמוס.
ושלא יובן אחרת: “Be Here Now” כולל שירים פשוט מעולים: “Stand By Me” מצליח לרגש בדרכו הצינית, “D’You Know What I Mean” מעניין, פסיכדלי וכולל כמה שורות מבריקות וסולו גיטרה משובח. “Magic Pie” מסקרן ויפה ו-“All Around The World” הוא בלדת בריטפופ כמו שבלדת בריטפופ צריכה להישמע.
האלבום נמכר תחילה במהירות עצומה, מה שהעיד על הציפיה האדירה לקראתו, אך הציפיה הפכה מהר מאוד לאכזבה: המכירות לא הגיעו לשיאים של שני האלבומים הראשונים וסיבוב הופעות הכאוטי כלל שובל של בתי מלון הרוסים, הופעות שהופסקו בגלל התלקחות של ציוד על הבמה (הקהל הריע כי חשב שמדובר באפקטים מיוחדים) וסדרת ביטולים. אפילו חברי הלהקה עצמם נהגו בשנים הראשונות להתייחס אל האלבום כאל כישלון ולא ביצעו שירים מתוכו בהופעות. מצד שני, אסור לשכוח שיש באלבום הזה פנינים אמיתיות: “Fade In-Out” עם ג'וני דפ על הגיטרות (!) הוא שיר Pאנק-בלוז גאוני, כולל הצרחה של ליאם באמצע השיר, “The Girl In the Dirty Shirt” הוא כיפי וכולל כמה ריפים מצוינים, ו-“It’s Getting’Better Man” היה יכול להפוך לאחד משירי הבריטפופ הכי טובים אי פעם (אבל הוא לא, הודות להפקה ההרבה יותר מדי כבדה שהולבשה עליו. בגרסת הופעה הוא קצת יותר מוצלח).
ושוב, זאת קבוצת שירים מעולים. אז מה בעצם קרה כאן? רולס רויס טובעת בתוך בריכת שחיה. הרעב להצלחה של אואזיס האפיל על הרעב האמנותי שלהם פשוט לעשות מוזיקה טובה, והאלבום האחרון בהרכב המקורי של הלהקה נשמע מרושל ולא ממוקד, עם קליפים פומפוזיים וסיבוב הופעות בלתי אפשרי.
ההמשך ידוע: שניים מהחברים המייסדים של אואזיס עזבו אותה והלהקה כמעט התפרקה, בלר וסוויד נעלמו כמעט באותו זמן ממפת המוזיקה הבריטית (וחזרו אחר כך) ואילו להקות כמו אושן קולור סין נעלמו שלא על מנת לחזור. הרולס רויס טבעה סופית. הבריט פופ מת. לא שזה נורא כל כך, ז'אנרים מתחלפים, המוזיקה נשארת.
(ובהקשר הזה: באוקטובר השנה צפויה לצאת גרסת רימאסטר לאלבום, שעושה קצת יותר חסד עם השירים מבחינת הסאונד. כדאי להקשיב לסינגל הראשון מתוכה. הפעם אפשר ממש לשים לב לסימפולים של N.W.A.):
COMMENTS