צילום: דנה וקסלר
ציפי פישר:
למרות שאני מודעת למוזיקה שרותם אור יוצרת זה זמן מה, עוד מהתקופה של האלבום הראשון שלה שיצא תחת השם שלה, האסימון רק ממש נפל לי כשצפיתי בה מופיעה ב"מזקקה" הירושלמית לפני כחודש וחצי. בתור מישהי שבאה מעולם הרוק במקור, אני לעיתים מתאכזבת כשאני ניגשת למוזיקה אלקטרונית, מהדיסטאנס הרגשי שלעיתים נלווה לז'אנר, מתחושה של פלסטיות לא אורגנית. אבל המוזיקה ש-Totemo יוצרת מצליחה להתחבר אלי כמאזינה ברמה הכי בסיסית, כמו בעיטה לבטן, אם לשאול דימוי מהשיר שלה, Kick. לעיתים רכה ומלטפת, לעיתים עם נוכחות חזקה שאי אפשר להתעלם ממנה, היא מצליחה לשלב את הוייב הווידויי של זמרות סינגר-סונגרייטריות כמו פיונה אפל ופי ג'יי הארווי עם התחכום המעודן של יוצרים אלקטרוניים, וזו הסיבה לדעתי שהמוזיקה שלה מצליחה למשוך אליה תשומת לב חיובית וביקורות מתלהבות מכל מקום. לאור זאת, הסתקרנתי לגבי התהליך שהיא עברה עם האי. פי האחרון שלה, "Desire Path", ורציתי לשמוע את המחשבות שלה על הקבלה של המוזיקה שלה בארץ ובעולם.
עברו ארבע שנים מאז אלבום הסולו הראשון שלך, "Hard Magic", וזה האי.פי. השני שלך בתור Totemo, כשלראשון קראו "Heavy as My Dreams". אפשר להרגיש שבין כל אחד מהם יש התקדמות ברמת העשייה, איך את היית מסכמת את ההתפתחות הזו?
"באלבום הראשון שלי עשיתי הכל לבד, נדב רביד עזר וגם היו נגנים שהשתתפו, אבל חוץ מזה אני הייתי אחראית על ההפקה. זה מאוד השפיע על התוצר הסופי. העבודה עם מפיק השפיעה גם במבנים של השירים, המפיק שלי רועי אביטל (מ"גארדן סיטי מובמנט") בא מעולם של להתחשב במאזין, וזה הוטמע בי. באי. פי הראשון שיצרנו נכנסתי קצת חוששת ועם מגננות. כיום גם לו וגם לי בגלל ההכרות יש בטחון אחד בשניה, אנחנו יודעים מראש מה אנחנו רוצים".
חזרת מסיור הופעות אירופאי, איך זה עבר?
:נכון, חזרנו מסיבוב הופעות בפולין וגרמניה, היה מדהים:.
האם את מרגישה שאת מגיעה לקהל חדש? או שהגיעו בעיקר ישראלים?
"בגרמניה זה נכון שהגיעו הרבה ישראלים, אבל ממש לא רק. באו גם מקומיים".
את חושבת שלסיקור המפרגן מעיתונות מוזיקה באנגלית כמו Noisey ו-Spin הייתה השפעה?
"אני לא יודעת כיוון שאלה לא בלוגים מקומיים ובשפה המקומית. כל אחד מגיע למוזיקה ממקור אחר – מהרדיו, האינטרנט".
בשירים של Desire Path יש אזכורים לאלימות – בעיטה, מכה, אבל זה נשאר עמום לגבי אם זה מופנה ממך למישהו אחר, או מופנה כלפייך. גם המוזיקה נשארת עדינה ולא אגרסיבית. איך היית אומרת שזה משתלב בנושא של האי. פי?
"נכון, יש אלימות שמופנה כלפי, או החוצה, או שניהם בו זמנית. אני תמיד כתבתי ככה, באופן עמום. אני יודעת שלפעמים זה קצת קשה להבין, כשדברים באוויר והם לא קונקרטיים, אבל כיום אני מרגישה שזה חלק מהתהליך, אני לא מנסה להתנגד לזה. זה מאפשר לי לשיר שירים ישנים ולמצוא חיבור חדש איתם, אפשר למצוא רלוונטיות חדשה למילים".
הוידאו לקוח מערוץ היוטיוב של יובל אראל
אז אם מדברים על שירים ישנים, יש שיר באי.פי בשם "Who Is" שבו בפזמון את שרה את המילים "We are dying". האם כתבת את המילים האלה לפני שאובחנת כחולה בסרטן או שזה צירוף מקרים? האם היה מוזר לשיר את המילים האלה?
"השיר הזה נכתב לפני האבחון, אבל כבר בסבב ההופעות של Heavy עברתי את האבחון, הייתי צריכה איזה 4-5 פעמים להופיע איתו, וזה באמת היה מוזר לשיר אותו. כמו שציינתי, זה קיבל משמעות חדשה".
מאוד התרגשתי ממה שכתבת על הקליפ של Hits בפייסבוק, שמציג את הטיפול הכימותרפי שעברת. ציינת מראש שאת לא בקטע של מניפולציה רגשית, כאילו צפית שיהיה מי שיבקר אותך על ההחלטה לשלב את הצילומים של הטיפול בקליפ. האם זה יצר חיבור מיוחד עם אנשים שהחלימו מסרטן או חברים/קרובי משפחה שליוו חולי סרטן?
"בהחלט החיבור הזה עם אנשים שמתמודדים עם מחלת הסרטן קיים, אנשים מדברים איתי על זה. מישהי בפולין ניגשה אלי וסיפרה לי שהייתה חולה לפני כמה שנים. היא חיבקה אותי, וזה היה מאוד מיוחד לקבל חיבוק כזה".
בטח את כל הזמן שומעת שאומרים על המוזיקה שלך שהיא "נשמעת כמו בחו"ל". מה בכל זאת נוצר מחיבור לחיים בישראל?
"אני חייתי פה כל הזמן, וזו ארץ קשה לחיות בה, לכן אני חושבת שזה בעיקר משפיע בדברים הקשים. אבל זה לא משפיע באופן ישיר, אלא בעקיפין".
הארט בשתי הפעמים הקודמות מציג את הפנים שלך על העטיפה, אבל לא לגמרי באופן ברור, זה מופיע בשקיפות או בצורה מעובדת, מתחת לשיער. הפעם את מופיעה בפנים גלויות, ומיישירה מבט לצופה. מה זה אומר?
"לכל דבר יש משמעות. אם כי גם שם אני לא בדיוק "אני", אני בתחפושת".
יש סיבה למה דווקא ה"תחפושת" הזו? הקימונו קשור לאלמנטים האסייתיים במוזיקה, כמו הסימפול של הכינור הסיני ב"Hits"?
"כן, גם כן. אני מרגישה קשר למוזיקה הזו".
מה את יכולה להגיד לקראת הופעת ההשקה? מה מצפה לנו בה?
"תצטרף אל ההרכב הקבוע שלי (דן קרפמן בבאס, רן יעקובוביץ על התופים) הכנרת ניקי, וכמו בסבב ההופעות הקודם יהיה וידיאו ארט של עידו רמון, הוא מאוד מוכשר ואני מאוד אוהבת לעבוד איתו".
היה לי ממש נעים לדבר עם Totemo, שהפגינה אורך רוח והצליחה להפתיע אותי בתשובות עם תובנות שמעידות על ההשקעה הרבה מבחינת המחשבה והאסתטיקה שהיא מכניסה למוזיקה שלה. אני חושבת שזו הזדמנות שאסור לפספס לשמוע מוזיקאית רגע לפני שהיא עולה לשלב הבא במוזיקה שלה (שיגיע כאשר היא תוציא אלבום נוסף באורך מלא), שוודאי ימשיך את המגמה של הצלחה בארץ ובחו"ל. לאור זאת, מיותר לציין שהופעת ההשקה מומלצת ביותר.
צילום: דנה וקסלר
יובל לוי – ביקורת אלבום
כשיצא הסינגל הראשון מתוך האי פי החדש (השלישי במספר, בערך, תלוי איך סופרים) של Totemo (ההרכב של רותם אור) ליווה אותו קליפ שהורכב מקטעי וידאו קצרים שצילמה רותם במהלך טיולה ארה"ב, 'טיול אחרי מחלה' אפשר לקרוא לו. האווירה שהקליפ שידר הייתה אופטימית מאוד, וביחד עם הקצב הפופי של השיר חשבתי לעצמי, שעכשיו כשהמלחמה הזו מאחוריה, בטח ייצא אלבום קליל, כיפי ופופי מאוד. גם התוכן של השיר, המציג את החיים כנדנדה (ומתמקד דווקא בציר שלה, ששומר על האיזון, ולא רק בכיסאות שעולים ויורדים) – שידר מסר של איזון ואופטימיות.
כשהסינגל השני Hits הפציע ואיתו קליפ שהורכב מקטעי וידאו שצילם עמוס בצר (וערך מתן תמרקין) לאורך תקופת מחלתה של רותם וכלל תיעוד של טיפולים שקיבלה, כבר הרגשתי ניגוד בין התמונות שראיתי על הצג לקצב ולווייב של השיר.
כשיצא האלבום (אי פי, למען הדיוק) האזנתי לו מהתחלה לסופו כמה וכמה פעמים (ועוד כמה, ועוד…). שני הסינגלים תופסים את רצועות 2 ו-4, ויוצרים מן תנועה של גל לאורך האלבום, כשהם הנקודות הגבוהות שלו. למרות שכל אחד מהם בפני עצמו הוא קצבי ופופי, בהקשר של האלבום כולו הם מקבלים נופך אחר, אפלולי יותר, לא פופי ובטח שלא קליל.
שלושת השירים האחרים נמצאים בנקודות שונות לאורך הגל.
השיר הפותח Dreamit מתחיל בקצב איטי, חלומי ומלא בהד, כאילו הוקלט במערת נטיפים. גם השיר עצמו מתאר ספק חלום, ספק צלילה לתוך ים הזכרונות והתחושות שהעסיקו את רותם בזמן מאבקה במחלה. בכלל, הטקסטים באלבום כולם די ישירים, וכשמודעים לתקופה שעברה אור בשנתיים האחרונות – קל להבין במה הם עוסקים. או לפחות לחשוב שאנחנו מבינים.
השיר השלישי Kick הפך גם הוא, ממש לאחרונה, לסינגל המלווה בקליפ. בשונה מהשניים הראשונים, הקליפ החדש איננו מתעד מצבים אמיתיים מהחיים של אור, אלא מראה את רותם והנגנים המלווים אותה (דן קרפמן ורן יעקובוביץ') נלחמים ביניהם באומנות לחימה, לפחות בתחילה. הצילום המיוחד והקירבה הברורה לעין בין השלושה הופכת לקטעים את הקרב למין ריקוד אינטימי בו הם תומכים אחד בשניה ואוהבים אחת את השני. תהליך זה כמובן מקביל לתהליך שעובר על ההרכב במציאות. אם באי.פי הקודם התחושה היתה שהם הנגנים המלווים אותה – היום הם כבר רואים את עצמם כהרכב, יחידה אחת, שרותם אור במרכזה.
והשיר הסוגר, הו, השיר הסוגר. Prime. אני מנחש שרותם מתקרבת ליומולדת של מספר ראשוני והשיר הזה הוא סוג של ברכה לעצמה, או תפילה לדברים שהיא מייחלת. לפחות כך הוא נפתח.
עם התקדמות השיר נראה כי היא פונה לסוג של פרטנר שליווה אותה ברגעים קשים, וראה את השינויים שעברה. ב-C Part, שיאו של השיר, הטונים עולים גבוה
ו-Totemo, כמעט כועסת, כמעט מאשימה, מסתכלת רגע אחורה ומעלה שאלות על השינויים שעברו עליה, כמו מבקשת לקבל חוות דעת אובייקטיבית, של צופה מהצד. השאלות נותרות ללא מענה, ובכך משאירות את עור הברווז שעשו לי, להירגע לאט לאט לבדו.
בכלל ה-C PARTS באלבום ממלאים תפקיד חשוב, גם מוזיקלית וגם טקסטואלית. הם נמצאים בכל השירים, ומעלים בהם את הקצב, משנים את האווירה בטקסט, ומוסיפים לשירים, לדעתי, נופך קצת אייטיזי.
לפני שנתיים כשיצא האי.פי הקודם חששה רותם אור שהשימוש שהיא עושה במחלתה גובל בציניות. היום ברור לחלוטין שאם יש איך למנף את המחלה הזאת – אז רותם עשתה זאת. לא כמנוף מיתוגי או שיווקי, חס וחלילה, אלא כמנוף יצירתי שנתן לה שתי כנפיים והעיף אותה גבוה גבוה.
ואם ארשה לעצמי להדבק בשגעון האולימפיאדה – מכיוון שכולנו כבר נפגשנו במחלה הזאת בצורה כזאת או אחרת ובגלל שהקול של Totemo כל כך אמיתי וישר, הסיפור שלה מצליח לגעת במקום הכי עמוק בתחתית הבטן והסיפור שלה, והניצחון המלווה אותו, הופך לסיפור של כולנו.
טוטמו תשיק את האלבום החדש ב-19.8 בבסקולה
COMMENTS
I adore this dress and the colour ..once again "you look am&tangiquoz; its not that I am not eloquent enough to think of another description but you just do… Love the glasses too xx..xx