בכורה בקולומבוס: נעמה הכהן – "אלישבע" + ראיון

צילום: יח"צ

הפעם הראשונה בה שמעתי את נעמה הכהן היתה לפני כשנה-שנתיים בבית אבי חי, במהלך הופעה חינמית ב"סלון" שנמצא בין חלל התערוכה לחצר. הגיעו מעט אנשים, אבל כולם היו מרותקים לנגינתה. במוזיקה של נעמה ישנה אינטנסיביות שקטה, מהסוג של סינגר סינגרייטריות שאני אוהבת כמו קאט פאוור או מריסה נאדלר. למרות שרוב המוזיקה שלה שקטה, יש בה תמיד תחושה של מתח, זרם תת קרקעי שלוקח את המאזין למקום של חוסר איזון או מועקה נסתרת. לפיכך שמחתי כאשר אחד השירים הבולטים באותה הופעה, "קבלת שבת", יצא כסינגל ראשון לא בחודש שעבר מתוך אלבום הבכורה (הקליפ בכיכוב לוסי דובניצ'ק המהממת כמושא אהבתה של נעמה), וכמובן שעוד יותר שמחתי לראיין את נעמה ולהציג בפניכם בבכורה את הסינגל השני מתוך האלבום – "אלישבע".

קודם כל, קצת רקע. לפני כמה שנים נעמה הכהן, בת 34 ועובדת בהוראה בבית הספר הדמוקרטי ברחובות, הוציאה סינגלים, שכללו בין היתר את הביצוע היפהפה ל"אלמלא הרוח", שאת מילותיו כתבה לאה גולדברג. בשנים האחרונות היא עבדה על תקליט בכורה שאותו הפיק בני אסתרליס, הידוע בשם מורפלקסיס (וגם על המוזיקה שלו אנחנו בקולומבוס ממליצים, כמובן). סביב הקלטת האלבום אף התגבש הרכב שמלווה את נעמה הכולל את תומר ביתן על גיטרה, נטע אירמאי על צ'לו, יונתן לייבוביץ' על גיטרה בס וגיא ביבי על התופים. המוזיקה של נעמה שואבת השראה ממהלך חייה, הכולל חזרה בשאלה ויציאה מהארון. כיום נעמה נשואה לאישה ואם לילדים, אך השירים מעבדים את התהליך שהיא עברה, מהלך שבמובן מסוים הולך אחורנית לתקופות שבהן היו נוכחים יותר קושי והתחבטויות.

בשיר אלישבע נעמה חוזרת לימי התיכון שלה, לזיכרון חברות מיוחדת שהייתה לה אז, ותוהה היכן אותה אישה נמצאת היום. מה שאהבתי בשיר זה שהוא הזכיר כיצד הכרות אינטימית עם אדם מסוים ממשיכה להשפיע עלייך שנים רבות אחרי שאת נפרדת מאותו אדם והוא או היא כבר לא נמצאים בחייך. אני עדיין זוכרת את ההעדפות המוזיקליות של מישהו אחד בצורה כזו, למשל כשאני שומעת שיר של הסטון רוזס, ואני תמיד חושבת, "יו, זו הלהקה האהובה על X". אלו הדברים הקטנים האלה שיוצרים תמונה מורכבת של אדם, של אופי הקשר הנוצר ביניכם, והדברים הקטנים האלה שמתוארים בשיר כמו "אני עדיין כל מוצאי שבת מסתגרת ומאזינה למוזיקה כדי לקבל את השבוע", הם שיוצרים תמונה אמינה ורב ממדית של מי הייתה אלישבע עבור נעמה, ולמה היא עדיין חושבת עליה לפעמים גם הרבה שנים לאחר שהקשר כבר התמוסס.

יש משהו עדין ואוורירי בעיבוד של השיר שאני אוהבת. הוא מתחיל בתור בלדה אקוסטית, בעוד נעמה מדווחת בענייניות על הסטטוס הנוכחי של נשים שהכירה בעבר ומה קורה איתה עכשיו, כדוגמת השיר "רני בפריז" של משינה, אבל ככל שהשיר עובר לפסים אישיים יותר נכנסים כלים נוספים וצובעים את השיר בצבעים נוספים, שעומדים על הגבול הדק בין נוסטלגיה, מלנכוליה וגעגוע.

מה הרקע של השיר "אלישבע"? הוא מבוסס על סיפור שקרה?
"זה שיר שתוהה מה היה קורה אם הייתי נשארת בבאר שבע, לא עוזבת את הבית, ונישאת לגבר. סוג של מציאות אלטרנטיבית."

את עובדת על האלבום הזה במשך תקופה ארוכה יחסית, ממה שראיתי את הוצאת סינגלים מתוכו כבר לפני שנתיים-שלוש. מה גרם לתהליך ההבשלה האיטי של האלבום?
"התחלתי בסביבות 2012-13 לגבש חומרים לאלבום, אבל בין אז להיום ילדתי והייתי עסוקה בלהחלים. לקח הרבה זמן להוציא את האלבום וזה קשור בזה שאני עושה הרבה דברים כל הזמן".

איך נוצר הקשר עם המפיק שלך, מורפלקסיס?
"חברה משותפת, נאטישה מהליין Indeed של הלבונטין הכירה ביני לבין בני. זה סיפור אהבה יפה, מה שקורה עם החיבור המאוד טוב בינינו. אני מרגישה שאנחנו מרגישים את אותה המוזיקה. שמעתי את המוזיקה שלו ומאוד אהבתי. גם מול ההרכב, כמו מול בני, ישנו מכנה משותף ולכן כיף לנו ביחד. הם אנשים מאוד טובים ואנושיים, בחרתי בהם בקפידה. הסיבה שחיפשתי אנשים אנושיים זה כי החומר הזה מאוד רגיש".

התחלת להופיע עם השירים שלך בכל מיני מקומות. איך התגובות?
"אני זוכרת את הפעם הראשונה שניגנו כהרכב בפסטיבל אקטביזם. היינו טריו (אני יונתן ונטע) בבמה אקוסטית כשבמקביל הופיעה להקה מוכרת בבמה החשמלית.
התחלנו את ההופעה עם עשרה אנשים, אבל לאט התאספו עוד ועוד. לפתע אני פוקחת את העיינים ויש הרבה אנשים בקהל, זו היתה חוויה מרגשת".

את חיה ברחובות, שזו פריפריה מבחינת סצינה מוזיקלית. מה את יכולה להגיד על זה?
"אני במקור מבאר שבע, ואני חיה ברחובות 5-6 שנים. אין סצנה מוזיקלית ברחובות, ולכן ניסיתי להקים במה לאירועים מוזיקליים, אבל זה היה מאוד קשה. אין מקום מתאים לבנות סביבו סצנה, כמו "עשן הזמן" בבאר שבע או "הסינקופה" בחיפה. ההוצאות של הגברה ותאורה, כ-2,000 ₪ לבמה, היו גבוהות מדי. תל אביב לא רחוקה מרחובות, אבל אני לא מרגישה חלק מהסצנה שם".

לאיזו מוזיקה את מקשיבה? מהן ההשפעות שלך?
"יש השפעות עתיקות, כל מי שגדל בנייינטיז חווה אותן. נירוונה, רדיוהד, סמשינג פאמפקינז. טורי איימוס היא אהבה גדולה שלי, ועוד יוצרות עם קול נשי מובחן כמו פי ג'יי הארווי וביורק. כיום אני מאוד אוהבת את סמוג (ביל קלאהאן) וסינגר סונגרייטרים בסגנון".

נעמה הכהן היא אמנם יוצרת בתחילת דרכה, אבל פרק הזמן שהושקע באלבום הזה טומן בחובו בשלות ובטחון עצמי של מישהי שראתה דבר או שניים בחייה. הביטוי "מים שקטים חודרים עמוק" מעולם לא היה נכון יותר – השירים האלה יחלחלו אל הנשמה מבלי שתבחינו אפילו, ועד שייסתיימו תפלו בקסמם.

אלבומה של נעמה הכהן יושק במופע בבית היוצר (האנגר 11) ב-10.8. את האלבום ניתן יהיה להשיג בעותק פיזי ובבנדקמפ.