אלבום הבכורה של גיטלה, Mothers, חוגג חצי שנה השבוע. ניצלנו את ההזדמנות כדי להיפגש ביפו על כוס צ'אי טבעוני ולשוחח על תהליך היצירה, על אהבות מוזיקליות, על day jobs ועל גילויים מאוחרים.
גיטלה, שמעתי אותך פעם ראשונה באינדינגב 2014 וכבר שם ניגנת חלק מהשירים שבסופו של דבר מצאו את דרכם לאלבום. מתי התחלת לשיר?
"אמא שלי הייתה שרה כשהיא הייתה צעירה, עוד כשהייתי בבטן שלה. היא מנגנת על אקורדיון בן ארבעים שנה, שעדיין נמצא אצלנו בבית, ועל גיטרה ואני בטוחה שזה בזכותה. מהרגע שנולדתי אהבתי לשיר, לרקוד… אהבתי ליצור – אני אוהבת לעשות עוד הרבה דברים: לרקום, לצייר. היה לי את הכלי הזה – הקול שלי – והיה ברור לכולם ש'היא זמרת'".
אם כך, אני מניחה שההורים שלך תומכים ביצירה שלך.
"מאוד! אבא שלי היה המנהל שלי כשהייתי צעירה – הוא שלח אותי לתחרויות, היה מתקשר לאנשים ומתחנן 'תקשיבו לבת שלי! אתם חייבים להקשיב לבת שלי!'. הוא כל-כך האמין בי".
מה ששמעת בבית זו המוזיקה שאת יוצרת כעת?
"דווקא כשהייתי צעירה היו שומעים בבית מוזיקה אחרת – סיקסטיז עד אייטיז: מדיון וורוויק ועד לנורה ג'ונס, היינו שומעים יותר ג'אז, R&B. בתיכון נפתחתי למוזיקת רוק ומטאל – דברים מאוד שונים ממה שאני מקשיבה לו היום. אהבתי מאוד לחקור, ואחת הלהקות שמאוד אהבתי היא אוונסנס, למרות שהיה לי ברור שזה ממוסחר. למדתי המון מאיימי לי (הסולנית של אוונסנס – ש"ר) על איך להשתמש בקול, על איך לשלוט בו".
אז מתי הכרת את הפולק?
"כשהכרתי את טל (ברוכיאל, בעלה של גיטלה, המנהל שלה ונגן חליל וגלוקנשפיל באלבום – ש"ר). טל בעצם קיבל את השרביט מאבא שלי והפך להיות האמרגן שלי. הוא מכיר המון סגנונות מהילדות ותמיד מספר שלאבא שלו הייתה ערמה של קלטות בתא הכפפות והוא היה אומר לטל פשוט להכניס יד ולהשמיע מה שיוצא. זו תמיד הייתה מוזיקה מאוד רומנטית, בלוז ופולק, ג'וני מיטשל סטייל… כשטל נכנס לחיי אימצנו את סגנון המוזיקה הזה על כל המשמעויות שלו – שקט, רכות, אינטימיות… לקחנו את זה גם ליצירה שלנו – כלים פשוטים, סגנון לבוש".
את באמת מאוד מזוהה עם סגנון וינטאג'י. בהופעת הסלון שערכתם אצלנו בבית הגעתם מצוידים באגרטל ומפת קרושה.
"מוזיקה זה גם ויז'ואל – זה חייב להיות מכלול, משהו שהוא שלם. מאוד חשוב לי הסגנון שאני מביאה – שיהיה שלי וברור. למשל בקליפ של אלילה דיאן, White As Diamonds, אמרתי לעצמי: 'מה זה הדבר הזה?!' – זה כל כך מחובר לטבע ולשורשים. מצד שני, בתקופה האחרונה אני מאוד משתנה ומתבגרת ומחפשת משהו יותר קלאסי, בוגר, נשי".
איך זה הפך להיות הסגנון שאת גם מבצעת?
"טל קנה לי את הגיטרה הראשונה שלי לפני שבע שנים ואז התחלתי לכתוב – הפכתי מזמרת עם קול לבחורה שיוצרת. איך נהיים חשובים בעולם? איך נהיים יוצרים? טל לימד אותי כמה אקורדים ובהתחלה זה היה נשמע נורא ומונוטוני… ככל שהמשכתי זה נהיה יותר מחובר – התחלתי להגדיר את עצמי כיוצרת, כאישה. קצת נגעתי בזה בשיר "There Are Things That Need To Be Said":
I'm a free woman
what is freedom if I can't say what's on my mind
Oh I'm not afraid; there are things that need to be said
,And I wonder from time to time
Who really cares, Who really listens to me
,I'm going to take a risk now
Don't ask me where I'm going
But you can follow me
בגלל שנפתחנו לסגנון הזה, לתחושה הזו של שורשיות, טל הזמין חליל ולימד את עצמו לנגן ונהיה ממש טוב בזה. השיר הראשון שהכנסנו אליו חליל היה Teeth & Bones ומשם הוא הגיע גם לעוד שירים".
אם כך, לקח הרבה זמן עד שהאלבום קרם עור וגידים. למה?
"האלבום באמת לקח הרבה זמן – גם במהלכו עוד כתבנו שירים. החלטנו על שבעה שירים לפני שהגענו לאולפן, ובמהלך ההקלטות יצרנו עוד שלושה. לפני שנתיים היה לי מאוד ברור מה הסגנון שלי, הייתי מפוקסת ונעולה עליו – קאנטרי, בלוגראס – המוזיקה שהקשבנו לה באותה התקופה. כשפגשנו את אביב (משולם, המפיק של האלבום – ש"ר) רצינו להיפתח לדברים חדשים. אביב הכיר לנו סגנונות חדשים… נגיד אפרוביט, מה הסיכוי שאני אגיע לזה לבד?! גיליתי שאני אוהבת אפרוביט! אפילו את ניק דרייק הכרנו רק במהלך העבודה על האלבום, איזה מטורף זה!"
"כשבאתי להקליט, חשבתי שזה יקח שלושה חודשים. אבל בגלל ששומעים דברים ונפתחים לעוד – זה לוקח יותר זמן. השיר Citrin לדוגמא, שיר שמחולק לשני חלקים שהם בעצם אחד ופותח את האלבום, נוצר על ידי שלושתנו: אביב, טל ואני, אחרי שני שירים שכבר הוקלטו. לקחנו שיר שכתבתי על המוות של סבא שלי, על איך שאני מרגישה שהוא עדיין 'In Between', התחלנו לנגן על הפסנתר, על הנבל, חלילים… נתתי לעצמי להשתחרר".
זה בטח מבלבל להיכנס לאולפן שכל האפשרויות בו פתוחות, לא?
"זה מאוד מבלבל! חייבים מפיק טוב בשביל זה. כמעט סגרתי עם שני מפיקים עד שפגשתי את אביב. מאוד חשוב שהמפיק יקח אותך למקום בו את הכי 'את' בצורה הכי פורחת שאת, מיהלום בלתי מלוטש להביא לליטוש מושלם. זכיתי, אני ברת מזל".
יש שירים שאת מבצעת כבר הרבה זמן, איך זה באמת לשמוע אותם באלבום?
"ביצענו את השירים האלה בטייק אחד. הקלטנו אותם כמו שאני מכירה ואוהבת, שיהיו כמה שיותר קרובים לאיך שאני מבצעת אותם. בחיים לא יהיה ביצוע זהה לפעם הראשונה שביצעת את השיר, כשהוא היה הכי קרוב למהות שלו. לדוגמא כשהפכתי לצמחונית וכתבתי את Teeth & Bones, לא הפסקתי לבכות – ועכשיו כשאני מבצעת אותו אני צריכה להכניס את עצמי ל-down רציני כזה. להיות מבצע זה גם להיות שחקן באיזשהו מובן וזה שובר את הלב כל פעם מחדש לרדת לעומק השיר, לעומק העניין – זה נורא! הזכרתי שאביב השמיע לנו את ניק דרייק – שאבנו מזה השראה לתזמורים שבאלבום – הוספנו אבוב וקרן שיש בהם עוצמה והם מכניסים לתוך האווירה הזו".
הוצאת את האלבום באמצעות מימון המונים בהדסטארט וההפצה היא עצמאית. זו בחירה שהיא כורח מציאות?
"מאוד קשה להפיק עצמאית – האלבום לא נמכר באלפי עותקים וההופעות לא מלאות. מחוסר תקציב – הבאנו משהו שלנו, אבל זה טוב שיש את ה'בית' הזה שישמור עליי כאמנית ולא יגרום לי לעשות דברים שאני לא רוצה לעשות. דוגמא מדהימה הם לולה מארש – בשנה-שנתיים האחרונות הם עבדו קשה ועכשיו יש להם בית חם (הלייבל Anova – ש"ר). לעשות את זה לבד לוקח המון מזל והמון זמן. כמובן שלשנינו, לטל ולי, יש day jobs כי להיות אמן בארץ זה מאוד מאוד קשה וחסרה החקיקה שתגן על האמנים ועל היצירה שלהם".
כבר הזכרתי ששמעתי אותך בפעם הראשונה, יחד עם טל, באינדינגב 2014. אז הופעת עם עדן לשם שעכשיו מנגן באלבום, וביצעתם קאבר ל-It Ain't Me Babe שריתק אותי. קאברים – למה כן או לא להכניס לאלבום?
"באמת? את חושבת שזה היה ביצוע שהיה מחזיק באלבום?", גיטלה עונה. כשאני מהנהנת, היא ממשיכה: "לאלבום הבכורה היה לי מאוד חשוב לעשות את הקטע שלי: אלבום קונספט משפחתי ושורשי. להכניס שיר שהוא לא שלי ולא יצא לי מהקישקע הרגיש לי זר".
אז לאן הרוח לוקחת אותך עכשיו? מיהם האמנים שאת מקשיבה להם היום?
גיטלה קורצת לי עם Father John Misty, מכירה את החולשה שלי לאבא, אבל מזכירה גם שמות אחרים באותה הנשימה: ג'סיקה פראט, סטיבי ניקס, לינדה פרהאקס. "אם אמן הוא לא מקורי, זה לא מעניין אותי. בגלל זה גם האלבום הבא שלי חייב להיות אחר, אולי יותר אלקטרוני? אביב הכיר לי את ג'יימס בלייק, איזה אליל משוגע הוא! אולי זה יחלחל לאלבום הבא".
אגב האלבום הבא, כבר עובדים עליו?
"אני רוצה שהאלבום הבא יבוא טבעי – ממקום אחר, מחוויות חדשות. אני מאוד רוצה להיות אמא, להקים משפחה, אני בטוחה שזה ישפיע על הדבר הבא."
לאלבום של גיטלה קוראים Mothers ולאורך השיחה שלנו היא הזכירה מספר פעמים את הדחף להקים משפחה. למען האמת – נפגשנו ימים ספורים לאחר שהיא ובעלה עברו דירה והרצון הזה לצמוח וליצור ממקום חדש חזר ועלה בשיחה ואף הזכיר לי את האלבום "New View" שהוציאה השנה אלינור פרידברגר בעקבות מעבר הדירה המטלטל שלה. אני מחכה לשמוע מה יצא תחת ידיה המוכשרות של גיטלה.
COMMENTS
[…] Source: יהלום מלוטש: שחר רודריג מראיינת את גיטלה, חצי שנה אחרי צ… […]