Homeהולכים להופעה

גיטרות מהדהדות ונוסטלגיית אייטיז: ציפי פישר מכינה אתכם להופעה של Wild Nothing + הגרלת כרטיסים

wild_nothing_lifeofpause_00

ג׳ק טייטום מגיע לבארבי התל אביבי בעוד יומיים בלבד וציפי פישר מכינה אתכם כראוי להופעה.
אם תגשו לעמוד הפייסבוק שלנו, תוכלו גם לזכות בכרטיס…

Wild Nothing הינו שמו של פרויקט של אדם אחד, ג'ק טאטום, שהתחיל את דרכו בעיר בווירג'יניה בשם בלקסברג והיום חי ופועל בברוקלין. הסאונד של Wild Nothing עבר אבולוציה מאז שהפרויקט התחיל ב-2009 כשטאטום עוד היה סטודנט בן 21. בעוד שאת אלבומו הראשון Gemini הוא הקליט לגמרי לבד, אלבומו השלישי Life of Pause שיצא השנה הופק בשוודיה ואל. איי ומציג שיתופי פעולה עם המתופף של ההרכב השוודי פיטר ביורן וג'ון, ואת הגיטרות של בראד לנר, מלהקת השוגייז Medicine. את האלבום השני Nocturne שיצא ב-2013 ניתן בדיעבד לאפיין כאלבום מעבר בין הסאונד הרוקיסטי-לואו פיי של הראשון לסאונד הפופי ומהוקצע של השלישי. ז'אנר השוגייז הינו בהחלט נקודת המוצא של טאטום, אך עם השנים כמות הפאז עברה עידון לכיוון שמושפע ממוזיקת סול ולהקות כמו דוראן דוראן.

אבל בואו נעשה לשנייה רייווינד ונדבר על Gemini שיצא ב-2010, אחרי שקאבר שטאטום עשה ל-Cloudbusting של קייט בוש השיג לו חוזה בלייבל Captured Tracks. הזיקה לקייט בוש לא באה משום מקום – בשלב זה, אפשר להגיד שווילד נאתינג נשמע כמו שילוב של כל הלהקות האנגליות בעלות סאונד הגיטרות המהדהד שאהבתם מסוף שנות השמונים. העובדה שטאטום הצליח לשחזר את הסאונד הרב שכבתי הזה לבדו, כשהוא מנגן את כל התפקידים יחד עם מכונת תופים, די מרשימה. התוצאה היא שירים מופנמים וחולמניים, כמו זה:

האלבום שומר יחד עם זאת על אופטימיות עדינה, כזו שמזכירה יותר ערב קיצי (העונה שמוזכרת שבכותרת של השיר הזה) מאשר מלנכוליה חורפית שלעיתים מזוהה עם להקות אנגליות מהסוג הזה.

באלבום הבא Nocturne מ-2013 יש קפיצה מסוימת מעלה ברמת ההפקה והחשיפה, דוגמת קליפים בערוץ של פיצ'פורק והקלטה עם נגנים נוספים בתיפוף ועיבודי מיתרים. שנות השמונים נוכחות במוזיקה, אבל הרפרנסים קצת משתנים, ובנוסף ללהקות כמו מיי בלאדי וולנטיין ואקו והבנימאן אפשר להתייחס גם למוזיקאי גלאם שעברו לעשות פופ באותו עשור כמו בואי ורוקסי מיוזיק. מעניין לציין שבאותה תקופה יש חזרה בהתעניינות בפופ אייטיזי אצל מוזיקאי אינדי שונים, והתוצאה מזכירה במקצת את האלבום של דסטרוייר – Kaput מ-2011 או את Kill for Love של הכרומטיקס מ-2012.

האלבום הנוכחי הוא אקלקטי למדי, ויש בו קצת מכל דבר. מי שמחפש מוזיקה נגישה יותר ימצא אותה, כמו בשיר הנושא שנפתח בתרועת סינת'ים דומיננטיים.

מי שדאג מכך שאולי טאטום זנח את השוגייז ימצא שני שירים מושלמים שמוכיחים שטאטום רק שיפר את היכולת לשחזר במדויק את הצליל של ימי הזוהר של הז'אנר, הנה אחד מהם:

וגם מצאתי בו את השיר הכי טוב שהסמית'ס לא כתבו. כך שניתן לאמר שזה אלבום שדי מסכם התקדמות שטאטום עבר עד כה, מרוק לפופ ומלעשות מוזיקה שנשמעת כמו הדברים שהוא אוהב ליצור עם סאונד "משלו". לפיכך זהו רגע מעניין לצפות בו עכשיו, ואולי גם נקבל טעימה מהשלב הבא ביצירתו.
למרות שמדובר בפרויקט של איש אחד, בהופעות מצטרפים אליו הרכב מגבה שמנגן אתו: ג'ף היילי (בס), ניית'ן גודמן (גיטרה) ג'רמייה ג'ונסון בתופים וקווין נייט בקלידים (קלידן נוסף שמנגן עם טאטום, מאט קלמן, הופיע לא ממזמן בישראל עם להקתו, ריל אסטייט). ההרכב הזה מנגן כבר כמה שנים עם טאטום ופיתח גרסאות משלו. אין ספק שהעבודה עם ההרכב מספקת ערך מוסף להופעתם הקרבה של Wild Nothing.

אני חושבת שהסיבה שאני, וגם אחרים, מתלהבים מהמוזיקה של Wild Nothing היא שהיא מזכירה לנו את הרומנטיקה הקצת תמימה שהייתה קיימת במוזיקה של שנות השמונים-תחילת התשעים. יחד עם זאת, המוזיקה שלו אינה מהווה מחווה נטו, אלא מספיק ייחודית כדי לעמוד בפני עצמה. ההגעה של ההרכב היא בהחלט חלק מטרנד מבורך של עניין גובר והולך בשוגייז ודרים פופ בישראל, לה גם התייחסתי פה בעבר.

על הבאתו של Wild Nothing ארצה אחראית חברת ההפקות נרנג'ה.
כרטיסים ניתן להשיג כאן.

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 1