יש אלבומים כאלה, שעוד לפני ששמעת שיר אחד מתוכם, מסקרנים אותך וגורמים לך להתלהבות. כששמעתי על ג'פניס ברקפסט – מיד הסתקרנתי, בגלל השם המקושר למדינת יפן המדהימה, וגם בגלל העטיפה היפה המציגה שתי נשים יפניות מחייכות על רקע שמיים תכולים.
מסתבר שמאחורי השם והעטיפה, מדובר בהרכב חדש בניצוחה של מישל זאונר. זאונר היא מוזיקאית צעירה מאורגון, ארה"ב. בעבר הנהיגה הרכב רוק בשם Little Big League, והוציאה אלבומי סולו לבנדקאמפ. חלק מהקטעים שהופיעו באלבומים אלה, מופיעים גם ב-Psychopomp, אלבום הבכורה של ג'פניס ברקפסט.
האלבום כולל בסך הכל תשעה קטעים ונמשך פחות מחצי שעה, אך ברגע שהוא מסתיים, הרצון לשמוע אותו שוב ושוב מגיע מיד. כבר מ-In Heaven, השיר הפותח, אנו נשאבים אל העולם הקסום של זאונר. צלילי הפסנתר החלומיים ממשיכים לגיטרות סוחפות המלווות בקולה העדין והמרגש. וכשהיא שרה:
"Do you believe in heaven? like you believed in me", מתגלה ההתמודדות שלה עם לכתו של אדם אהוב.
http://soundcloud.com/yellowkrecords/heaven
ואכן, אמה של זאונר נפטרה מסרטן, מה שהוביל לכתיבת האלבום הזה, המתמודד עם הכאב והאובדן תוך שמירה על אופטימיות במעטפת של אינדי פופ ולו- פיי, עם שירים מקסימים אחד אחד.
השיר הרביעי באלבום – Everybody Wants To Love You, הוא להיט מצוין וקליט. Psychopomp, שיר הנושא באורך של דקה וקצת, הוא קטע אינסטרומנטלי יפהפה המסתיים בהודעה קולית, כנראה מאמה של זאונר, המבקשת ממנה "Don't cry". הרגע המצמרר הזה ממשיך לשיר המרגש באלבום – Jane Cum, המציג את קולה של זאונר, לצד עדינותו, כעוצמתי ביותר.
http://soundcloud.com/yellowkrecords/everybody-wants-to-love-you
Psychopomp הוא אלבום נדיר ביופיו, כזה שמעציב ומשמח אותך בו זמנית. הוא מעציב בגלל הכאב, האובדן והבדידות המוזכרים בו. אך הוא משמח בגלל השירים היפים, הארוזים באווירה פופית, חולמנית, מתוקה ומרחפת. זאונר מתגלה כמבצעת נהדרת, ומגיע לקולה להישמע, ולאלבום הזה לזכות להכרה שמגיעה לו.
COMMENTS